תוספתא כפשוטה על דמאי ד:כד

59-60. המפקיד פירות אצל כותי וכו'. התוספתא חוזרת כאן על הדברים שנשנו לעיל אצל ע"ה. וקצת קשה למה לא כללה יחד ע"ה וכותי, כשם שעשו במשנתנו. ועיין מ"ש להלן בשם הירושלמי.

62. עושה אותן תרומה ומעשר וכו'. כנראה שאף כאן צ"ל: תרומת מעשר, כלעיל שו' 53. ושמא הכוונה שיכול לעשותן תרומה גדולה למקום אחר, וכן מעשר (כלומר, מעשר מן המעשר, תרומת מעשר) על מקום אחר, וכשיטת ספרי זוטא שמובא בריבמ"ץ ובר"ש תרומות פ"א מ"ה. ועיין ר"מ פ"ג מה' תרומות הכ"א.

64-65. הרי זה אינו חושש להן וכו'. כנראה שבירושלמי גרסו כאן: הרי זה חושש, שכן אמרו שם (עיין מ"ש לעיל שו' 55): כותי את מאמינו שנטל, ואין את מאמינו שנתן (כגי' כי"ס). ר' יונה בעי מה נן קיימין, אם באומר משלי הן? אפי' עם הארץ לא יהא נאמן. אם באומר פלוני עישר לי, אפילו כותי יהא נאמן? א"ר בא תיפתר כמאן דאמר כותי כגוי וכו'. ולפ"ז הברייתא שלנו היא כמ"ד כותי כישראל, כמו שפירש בעטור בכורים. ואפשר שאף לפנינו צ"ל: הרי זה חושש וכו', ולפיכך שנתה התוספתא בבא מיוחדת לכותי, ולא חזרה על הטעם שלעיל: אם את מאמינו שנטל וכו', ולא הזכירה את ההבדל בין מין אחד ושני מינים.