תוספתא כפשוטה על חלה א:יב

41. גר שנתגייר וכו'. כל הברייתא בס' התרומה סוף ה' חלה, סי' פ"ח. ועיין להלן.

42. משקרמו פניה פטור' וכו'. וכן במשנתנו פ"ג מ"ו: גר שנתגייר והיתה לו עיסה וכו', ר' עקיבא אומר הכל הולך אחר הקרימה. ובפיה"מ שם (וממנו במאירי עמ' 31): לפי שר' עקיבא סובר כי החלה מוציאין משיקרמו פני הפת, ולדעתו זו היא שעת הוצאת חלה, וכן נראה מדעתו בספרי אמר לשם (שלח פי' ק"י עמ' 114) אין מפרישין עד שתגמר מלאכתו. איזה הוא גמר מלאכתה? קרימתה בתנור דברי ר' עקיבא. וקרימה הוא שיקפה פני הפת ויהיה לו כמין קליפה. 51 וכנראה שזו היא דעת כהנא בירושלמי פ"ג ה"ה, נ"ט ע"א. אבל חברייא בשם ר' אלעזר אמרו שם: מודה ר' עקיבה לחכמים בעיסת הדיוט שגילגולה טיבולה וכו'. מודה ר"ע לחכמים בעיסת הקדש שגילגולה פוטרה. כלומר, דווקא במקום שהגלגול הוא במקום שאין על העיסה חיוב חלה כלל, והגלגול אינו מעלה ואינו מוריד, מתחייבת העיסה בקרימת פניה, דוגמת עיסת גוי, או עיסה שבלילתה רכה שאין שייך בה גלגול, והאפייה מחייבתה. אבל אם נתגלגלה בחיוב חלה הגלגול הוא שטובל אותה. ועיין בירושלמי כאן פ"ב ה"א, נ"ח ע"ב, ומ"ש להלן בסוף מכילתין. ועיין מ"ש ר' אליהו מעכו בשו"ת הרשב"א ח"א סי' נ"ד ובתשובת הרשב"א שם. ועיין מ"ש להלן בסוף פירקין. ועיין מה שהאריך בזה במהרי"ט אלגזי ה' חלה פ"ד סי' י"ב, צ"ה ע"א ואילך.

43. ר' יוחנן בן נורי או' עד שלא תגלגל וכו'. וכ"ה בס' התרומה הנ"ל. וכן בספרי שלח הנ"ל: ר' יוחנן בן נורי אומר משתגלגל בחיטים ותטמטם בשעורים. וסתם משנתנו (פ"ג מ"ו, והיא נסמכה למ"ה שם) היא כר' יוחנן בן נורי (וכן פסק הר"מ בפ"ח מה' בכורים ה"ט). אבל בפתיחת המאירי לאבות (י"ב ע"ב) מונה בין התנאים שנתחדשו (כלומר, שלא נזכרו במשנה) בברייתות בסדר זרעים: "ובחלה וכו' ר' יוחנן. ונראה לי שהוא בן בג בג שהיה שמו ר' יוחנן". וברור שחסר לפניו כאן השם בן נורי וסבר שהוא בן בג בג, מפני שר' יהודה בן בתירא נזכר אחריו בסמוך, ואמרו בתוספתא: 52 כתובות פ"ה ה"א. וכן בספרי קרח פי' קי"ז, עמ' 137; ירוש' כתובות פ"ה ה"ד, כ"ט ע"ד; בבלי קידושין י' ב'. וכבר שלח יוחנן בן בג בג אצל ר' יהודה בן בתירה וכו'.

44. משם ר' יהודה בן בתירא אמ' וכו'. בד ובכי"ע: אחרים אמרו משם ר' יהודה בן בתירא וכו'. וכן בירושלמי (פ"ג ה"א, נ"ט ע"א): תני ר' יהודה בן בתירה אומר וכו'. וכן מוכח מדברי המאירי (עיין מ"ש לעיל בסמוך) שהיתה לפניו הגירסא ר"י בן בתירא, ובכי"ו נשמט "בן בתירא" בטעות.

45. משתעשה מקרצות. כלומר, שתיעשה חתיכות, חתיכות, כמין עוגות, אבל בגלגול גרידא, והיינו כשנתערב הקמח במים, עדיין אינה נטבלת לאכילת עראי. ובערוך ערך קרץ ג': והקרץ בינתיים (כלים פ"ח מ"ו) פי' ככר עגול שמו קרץ. חלות מצות (ויקרא ב', ד') תרג' גריצן פטירן (פיה"ג כלים שם עמ' 17). בתוספת חלה בס"פ ר' יוחנן, משתעשה מקרצות וכו'. ועיין פיה"ג טהרות עמ' 126 ובהערות שם. 53 ועיין לעיל שו' 17. ואף שם קרץ יותר מגלגול, אלא שהוא נפרד מן העיסה ומתחבר בה אחרי שכבר הפריש את החלה, ולפיכך צריך להפריש עליו בשעת הרמת חלה, עיי"ש. ובירושלמי הנ"ל: משתעשה מקרצות מקרצות וכו', מה תרומת גורן ניטלת מן הגמור אף זו ניטלת מן הגמור. מעתה לכשתאפה? [אמר] ר' מתניה לא הוקשה לתרומת הגורן אלא למלאכת העירוס בלבד. ובפי' רבינו הלל (ספרי שלח, ל"ד ע"ב): ופריך מעתה דמקשת להלה כתרומת גורן, לכשתאפה תהא מחייבא בחלה, דאפייתה הוי גמר מלאכתה לגמרי, ואמאי אמרת משתעשה מגרצות. 54 כ"ה היתה גירסתו בירושלמי. ולעיל שם העתיק: מגרסות. ועיין במשנת ביצה פ"ב מ"ו: לא היו אופין פיתן גריצות (כגי' רוב הנוסחאות) אלא רקיקין. ובבבלי שם כ"ב ב': אין אופין פת עבה וכו'. ועיי"ש בהמשך הסוגיא ובמלא"ש למשנה שם. ומהדר, לא הוקשה לתרומת גורן אלא למלאכת העירוס, דהכי כתיב לעיל ראשית עריסותיכם, דמשמע כשהיא עבה (כנראה שצ"ל: עיסה, כמו שהגיה המו"ל) אקשה, ולא באפיה. ומכאן שגמר מלאכת העירוס (העיסה) הוא כשהקמח והמים נעשים חתיכות חתיכות של בצק, כלומר, מקרצות. וברור מן הירושלמי שר' יהודה בן בתירא אמר את דבריו על חלה בכלל, ולא על גר שנתגייר גרידא. ומכאן משמע שגם ר"ע ור' יוחנן בן נורי חולקים בחיוב חלה בכלל, וכמו שמוכח מן הספרי, וכפירוש הר"מ בפיה"מ שהבאנו לעיל. ועיין במהרי"ט אלגזי ה' חלה סי' י"ב הנ"ל.