תוספתא כפשוטה על ביכורים ב:יד

63-64. עיטור הבכורים ממין על מינו וכו'. וכ"ה בד. ופירושו שאם הוא ממין על מינו ודבר שחייב בבכורים דין עיטור כדין תוספת. וכן ברדב"ז פ"ב מה' בכורים סהי"ח: ודוקא ממין בשאינו מינו, אבל במינו לא נקרא עיטור, אלא תוספת. 95 בתס"ר ח"א, עמ' 119, ציינתי שהעירני על דברי הרדב"ז ידידי המנוח הגר"מ חסקין אב"ד דפרילוק. ובכי"ע כאן: תוספת הביכורים מין על מינו מדבר שחייב בביכורים חייב בדמאי ואין צריך לומר בודאי. ויש כאן ט"ס, וצ"ל: מין על שאינו מינו וכו', וכ"ה בר"ש הנ"ל, עיין מ"ש להלן.

65. עיטור הבכורין מין בשאינו מינו דבר שאין חייב בבכורים. וכ"ה בכל הנוסחאות, (עיין להלן). ונראה שצ"ל כאן: תוספת הבכורין מין בשאינו מינו וכו', כמו שגרס הר"ש ברישא (עיין מ"ש לעיל), ופירושו שתוספת הבכורים מין בשאינו מינו, או דבר שאינו חייב בבכורים (כגון תמרים שבהרים ופירות שבעמקים, כפ"א מ"ג), אפילו מין על מינו, דינו כעיטור בכורים.

66. חייב בדמיי ואין צריך לומ' בודאי. ובד: דבר שאין חייב בדמאי ואין צרי' לומ' בודאי. וברור שנשמטו שם שתי תיבות בט"ס (או בטה"ד) ע"י הדומות, וצ"ל: דבר שאין חייב [בבכורים חייב] בדמאי וכו', כגי' כי"ו. אבל בכי"ע ובר"ש הנ"ל: פטור מן הודאי ואין צריך לומר בדמאי. ועיי"ש בפירוש הר"ש, ולא זכיתי לעמוד יפה על כוונתו.

66-67. עיטור הבכורין ממין על [שאינו] מינו וכו'. כ"ה בכי"ע ובר"ש הנ"ל. אבל בכי"ו ובד בטעות: ממין על מינו.

67. דבר שאין חייב בבכורים. כלומר, חוץ משבעת המינין, וכר"ע במשנתנו פ"ג מ"ט (הר"ש הנ"ל). ועיין ר"מ פ"ב מה' בכורים סהי"ח, ועיי"ש סה"ב. ועיין רש"י נחמי' י', ל"ו, ובחי' המיוחסים להר"ן חולין ק"כ סע"ב.

או מעמון ומואב אפי' דבר שחייב וכו'. בירושלמי (פ"ג ח"ו) נחלקו ר' יוסי ור' מנא אם גם בבא זו היא לר"ע גרידא, או שבה כ"ע מודי, מפני שבני אדם טועים לומר שמביאין בכורים מעמון ומואב. ועיין לעיל פ"א שו' 24–25 ומש"ש.