תוספת יום הכיפורים עט

דמשמע דבפרהסיא אינו כן וזה מנ"ל ובילקוט הושע לא גרסי תיבת בסתר ואפשר ליישב הגירס' דנקט בסתר לחדושא דאף על גב דעבר בסתר דלא השוה עבד לקונו ועין של מטה עשאה כאלו אינו רואה וכמ"ש בפרק מרובה דף ע"ט דמהאי טעמא החמירה תורה דהגנב ישלם ד' וה' משא"כ הגזלן וכיוצא בזה ספ"ק דקדושין ופ"ב דחגיגה דף י"ו ודוק:

ומ"ש ולא עוד אלא שמחזיק לו טובה כו' שנאמר ונשלמה כו' הם דברים תמוהים דפשט הכתוב מוכח דהם דברי ישראל ולפי הדרשא יראה דרוצה לפרש דהם דברי ה' ותו מה שאמרו אחר זה שמא תאמר פרי חובה כו' דלמה אמר כי האי לישנא ולא קאמר ולא עוד אלא שהם כפרי נדבה. ויראה דודאי אין מקרא יוצא מידי פשוטו דמה שאמר הכתוב וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו הם דברי ישראל השבים בתשובה ומתוך דבריהם הוציא הדרשא דהיינו דהנביא לימד את ישראל ואמר להם קחו עמכם דברים ושובו אל ה' אמרו אליו כל תשא עון כלומר כל עונותינו תשא ותסלח וגם תאמרו להקב"ה וקח טוב וגם תאמרו ונשלמה פרים שפתינו ומדלימד הנביא לישראל שיאמרו להקב"ה וקח טוב משמע דמדת הקב"ה היא דמי ששב בתשובה מחזיק לו טובה כאלו עשה זכות ועל כן אמרו ישראל לא תחשוב שנסמוך על מדתך דאתה מחזיק לנו טובה ולא נעשה טובה זה אינו דאנו מבטיחים לך שנעשה מעשים טובים וקח טוב וכן לא תחשוב ג"כ שנסמוך על מדתך דאתה מעלה עלינו כאלו הקרבנו פרים אלא אנו מבטיחים לך ונשלמה פרים שפתינו כלומר שנקריב קרבנות עם וידוי שפתינו באופן דמתוך דברי ישראל השבים בתשובה ואומרים וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו למדנו דמשום דידעו ישראל שמדת הקב"ה דהוא מחזיק טובה לשב ומעלה עליו כאלו הקריב פרים לכן אמרו דהם לא יסמוכו על זה אלא יעשו בפועל טובות ויקריבו קרבנות ועדיין לא למדנו אם הם פרי חובה או פרי נדבה לכן אמר שמא תאמר פרי חובה כו' ודוק:

תניא היה רבי מאיר אומר גדולה תשובה שבשביל יחיד כו' איכא למידק אם כל העולם הם רשעים למה ימחלו להם ויש לומר דמיירי דכל העולם היו שקולים מחצה זכיות ומחצה עונות ועל ידי רשע זה הכריעו לכף חובה וכששב בתשובה הכריעו לכף זכות וכן פירש בספר מאור עינים. ועוד יש לומר דמיירי ברשע שעשה עבירות בפני הכל ולא מיחו בו ואמרינן בריש פ' שבועת הדיינין וכשלו איש באחיו בעון אחיו מחמת הערבות כמו שכתב מהרי"ט ז"ל בדרשותיו דף רל"ג יעוין שם:

ה"ד בעל תשובה אמר ר"י כגון שבאת דבר עבירה לידו פעם ראשונה ושניה וניצול הימנה זו היא גירס' ספרינו ומשמע דהכי פירושו דאם פעם א' באת לידו עבירה וניצול אין ראיה עדיין להחזיקו בעל תשובה דשמא פעם אחר' יעשה עבירה ולא יכבוש את יצרו אבל כשבאת לידו דבר עבירה פעם א' וב' וניצול בתרי הויא חזקה ומיקרי בעל תשובה. ואפשר לפרש באנפא אחרינא ה"ד בעל תשובה באדם שבא לידו עבירה פעם א' וב' דשנה בחטא ונעשה לו כהיתר באדם זה כשיבא הדבר עבירה לידו ויכבוש יצרו לזה יקרא בעל תשובה אבל מי שעשה עבירה פעם א' באקראי ולא שנה בחטא אם בא עבירה לידו וניצול זה אין לו מעלה רמה להקרא בעל תשובה ואפשר אם היה שונה בחטא וטעים טעמא דאיסורא ב' פעמים לא היה יכול לכבוש יצרו ופירו' א' נראה עיקר אמנם הרי"ף והרא"ש גורסין ה"ד בעל תשובה כגון שבא עבירה לידו ופירש וכן נראה דגריס הרמב"ם כנראה מדבריו רפ"ב דתשובה וכ"כ הל"מ יע"ש גם מדברי רש"י שכתב שבא דבר עבירה לידו שנכשל בה כבר נר' דהוא גריס כגי' הרי"ף ואת"ל דרש"י גריס כגירסתינו רש"י אתא לאפוקי הפי' הב' דפיר' ורמז לנו הפי' הא' ודוק:

מחוי ר' יהודה באותה אשה כו' עיין בספר יד יוסף דף רע"ט ע"א יע"ש:

אמר ר"י ר' רמי כתיב אשרי נשוי פשע כו' כאן בחטא מפוס' איכא למידק דלקמן פליגי תנאי אם צריך לפרט החטא שנא' ויעשו להם כו' דר"י בן בבא רע"א אשרי נשוי פשע כו' וק' דתירוץ ר"י לא מצי אתי כר"ע דהא חטא העגל מפורסם הוה ואפ"ה אר"ע דאין צריך לפרט גם מה שתירץ מר זוטרא לא מצי אתי כר"י בן בבא דהא חטא העגל הוא מעבירות שבין אדם למקום ואפ"ה אר"י בן בבא דצריך לפרט החטא וא"כ התלמוד הי"ל להקשות על הנך תירוצי נימא כתניא. ואפשר ליישב דר"י יאמר אנא דאמרי אפילו לר"ע וע"כ לא אמר ר"ע דא"צ לפרט אלא בעבירות שבין אדם למקום דאפילו דהם מפורסמת א"צ שיפרט החטא אבל בעבירות שבין אדם לחברו בחטא מפורסם צריך לפרט ובחטא שאינו מפורסם א"צ לפרט ומר זוטרא יאמר אנא דאמר אפי' לר"י בן בבא וע"כ לא אמר ר"י בן בבא דצריך לפרט בעבירות שבין אדם למקום היינו דוקא בחטא מפורסם אבל חטא שאינו מפורסם בין אדם למקום אינו יכול לפרט החטא ובין אדם לחברו צריך לפרט זה נ"ל ליישב דברי האמוראים כי היכי דלהוי מלתייהו אליבא דכ"ע וקרוב לזה מצאתי בס' מאור עינים יע"ש והרמב"ם פ"ב מה' תשובה פסק וצריך לפרש החטא כו' וכתב שם מרן דפסק כר"י בן בבא וכו' יע"ש וכונת מרן דכיון דרב דהוא מגדולי האמוראים סובר כריב"ב אע"ג דמר זוטרא משמיה דר"ן סבר כר"ע באמוראי קמאי שהם לפני אביי ורבא אין הלכה כבתראי אלא אדרבה כקמאי ולפי' פסק כרב דסובר כריב"ב ודחה דברי ר"ן דסבר כר"ע משום דרב הוא גדול מר"ן והוצרכתי לפרש דברי מרן משום דבספר אהבת עולם דף ס"ו ע"ג נתקשה בדברי מר"ן ופי' פי' דחוק יע"ש:

אך ק"ל אם הטעם דפסק הרמב"ם כריב"ב הוא משום דשינוייא דאר"י א"ר אתייא כותיה א"כ הי"ל לרמב"ם לחלק חלוק אר"י א"ר דבחטא מפורסם צריך לפרט החטא ובחטא שאינו מפורסם א"צ לפרט והרמב"ם סתמא קאמר וצריך לפרט החטא ולכאורה היה נ"ל דמ"ש וצריך לפרט החטא ר"ל בחטא מפור' דהא מייתי ראיה מדכתיב ויעשו להם אלהי זהב וחטא העגל מפור' הוא אבל חטא שאינו מפורסם א"צ לפרט וז"א דהרי אשכחן להר"מ שכתב שם דין ה' עבירות שבין אדם לחברו צריך לפרסם ושבין אדם למקום א"צ לפרסם כו' משמע דאפילו בחטא שאינו מפורסם צריך שיפרט חטאיו לפני המקום וזהו הפך תי' ר"י א"ר וע"כ יראה לי דהרמב"ם סבירי לי' דמדלא הקשו על פלוגתא זו דאמוראי נימא כתנאי משמע ליה להרמב"ם דפלוגתא דאמוראי אינו ענין לפלוגתא דתנאי ולא שייכא בהדי הדדי. והענין הוא דפלוגתא דתנאי דנחלקו אם צריך לפרט החטא או לא המחלוקת הוא בענין הוידוי כשמתודה אדם בינו לבין קונו אם צריך לפרט החטא בזה נחלקו ריב"ב אומר צריך לפרט ור"ע אומר א"צ ובענין פלוגתא זו ל"ש חטא מפורסם ל"ש חטא שאינו מפורסם ול"ש עבירות שבין אדם לחברו ול"ש שבינו למקום בענין הוידוי שמתודה אדם בינו לבין קונו ריב"ש אומר צריך לפרט ורע"א א"צ ובענין פלוגתא זו פסק כריב"ב ואע"ג דהלכתא כר"ע מחברו פסק כריב"ב משום דיש ברייתא אחרת דאפליגו על עבירות שהתודה עליהם ביוה"ך שעבר אם יכול להתודות עליהם ביוה"ך אחר אם לאו משמע דצריך לפרט החטא וליכא למימר דההיא אתיא כר"ע ואיירי בעבירות שבין אדם לחברו דבעבירות שבין אדם לחברו כיון דכבר ריצה את חברו בשנה שעברה פשיטא דלכ"ע א"צ להתודות שנית דהא חברו מחל לו ולכך עכ"ל דמיירי בעבירות שבין אדם למקום אלמא דצריך לפרט החטא כריב"ב ותו דר"ע לא אמר דאסור לפרט את החטא אלא דא"צ כמ"ש בירושלמי משמע דלר"ע אם הזכירם לית לן בה וכיון דלריב"ב צריך להזכירם נקטינן כותיה כיון דליכא שום איסור לר"ע זהו בענין מחלוקת תנאים דאפליגי אם צריך לפרט כשמתודה עם קונו וענין פלוגתא דאמוראי הוא אחר ולא שייכא במחלוקת התנאים הנז' דכונת מחלוקת האמוראים היא דיש שבח גדול לשב שיתודה ברבים כדי שיתבייש וימחלו לו עונותיו או שילמדו ממנו לשוב ובזה נחלקו דר' יהודה סבר דבחטא מפורס' כשהוא מתודה לפני רבים בזה נאמר מכסה פשעיו כו' ולא יתודה סתם אלא יאמר חטא פ' חטאתי ובחטא שאינו מפורסם יתודה סתם דאשרי נשוי פשע כו' וזש"א דבחטא מפורסם מכסה פשעיו לא יצליח היינו כשבא להתודות לפני רבים אבל אם הוא מתודה בינו לבין קונו בזה לא דיבר ר"י דזה הוא פלוגתא דריב"ב ור"ע גם מר זוטרא הולך על דרך זה דכשהאדם בא להתודות ברבים כדי שיתבייש סברת מר זוטרא דבעבירות שבין אדם לחברו בזה נאמר מכסה פשעיו כו' ולא יתודה סתם גזלתי אלא גזלתי לפ' אבל בעבירות שבין אדם למקום א"צ לפרסם עצמו ועזות פנים הוא לו אם גילם וע"ז נאמר אשרי נשוי פשע כו' אלא יתודה סתם וזש"א דבעבירות שבין אדם לחברו מכסה פשעיו לא יצליח היינו כשבא להתודות לפני רבים אבל אם הוא מתודה בינו לבין קונו לא דיבר רב זוטרא דזה הוא פלוגתא דריב"ב ור"ע וכבר כתבתי דלענין פלוגתא דתנאי פסק הרמב"ם ז"ל כריב"ב לגבי ר"ע ולענין הך פלוגתא דאמוראי פסק כלישנא בתרא משום דמשמע ליה דהנך תרי תירוצי אליבא דרב נאמרו ומר אמר הכי תירץ רב ומר אמר הכי אמר רב ופסק כלישנא בתרא דהחילוק הוא כאן בעבירות שבין אדם לחברו כו' וכן הרי"ף והרא"ש לא הביאו אלא הך לישנא בתרא ועפ"ז נסתלקה השגת הראב"ד דהקשה אמאי לא כתב הרמב"ם דבחטא מפורסם שבינו למקום דצריך לפרטו ברבים דחלוק זה הוא לפי תירוצא קמא דר"י א"ר והרמב"ם אינו פוסק אלא כתירץ ב' זה נ"ל נכון בישוב דברי הרמב"ם ועי' מ"ש הל"מ ומהרי"ט בתשובה א"ח סי' ח' ובספר אהבת עולם דף ס"ו והמעיין יבחר ודו"ק:

תניא ר"י בר יהודה אומר עבר עבירה פעם א' כו' איכא למידק מה טעם למחילת ג' עונות הראשונים ועיין בדרשות הראנ"ח פ' בא יע"ש. ול"נ דהטעם היינו משום דבתלתא הויא חזקה כמו בשור מועד דג' פעמים שנגח אינו נקרא מועד ובעליו פטורים וכשנגח ד' הבעלים חייבים מיתה בידי שמים כדכתיב בפ' משפטים ואם שור נגח הוא מתמול שלשום כמו שאמרו במכילתא והביאו רש"י שם הלכך כשהאדם חוטא מכח היצה"ר עד ג' פעמים מוחלין לו שלא נעשה אבל ברביעית אין מוחלין לו כמש"ה וגם בעליו יומת בידי שמים ועי' מ"ש הרא"ש בזה ולפי דבריו מה שמוחלין עונות ראשונים היינו ע"י תשובה ומד' ואילך מחמירין עליו