תוספת יום הכיפורים עח

ואסורה בל"ת דלא יוכל בעלה כו' הוטמאה דדרשינן ליה לרבות סוטה שזנתה דאסור' בלאו וזה חדוש גדול דעשה דתשובה דוחה ל"ת ועשה משא"כ בעלמא כמ"ש התוספות ומה שהזכיר ר"י שדוחה ל"ת ולא הזכיר העשה משום דאיסור עשה הוא פשוט אליבא דכ"ע מדכתיב והיא נטמאה אבל הל"ת הוא חדוש דפלוגתא דתנאי הוי פ"ק דיבמות דף י"א ע"ב דלר"י ן' כיפר א"א שזנתה לית בה לאו ודריש ונטמאה למעוטי מחזיר גרושתו מאירוסין וחכמים דס"ל דאיסור גרושה הוי גם מן הארוסין דרשי ונטמאה לרבות סוטה שזנתה בלאו נמצא דענין הלאו הוא חדוש וזה רמז ר"י במ"ש גדולה תשובה כו' לרמוז דא"א שזנתה אית בה לאו כס' חכמי' וגדולה התשובה היא דאתי עשה דתשובה ודחי לא תעשה ועשה דא"א שזנתה ודוק:

עוד י"ל דרך זה במונח שהב"ה גירש כ"י ודנן כשלוחין וגרושין כי כן מוכח פשטיה דקרא דירמיה ומש"ה שלחתיה ואתן ספר כו' ואע"ג דבישעיה כתיב איזה ספר כריתות אמכם הנה רז"ל במ' איכה אמרו פרק היתה כאלמנה רבנן אמרי למלך שכעס על מטרונא כו' והדבר קשה להבין איך תפיס חבלא בתרי רישין. ויראה דענין זה תלוי במ"ש פ' יש נוחלין דף קכ"ט ובנדרים דף פ"ז והלכתא תוך כדי דבור כדבור דמי וכתב רשב"ם פרק י"נ שאם קדש אשה בפני עדים וחזר תוך כ"ד ואמר ליהוי מתנה אין שומעין לו וחומרא דרבנן היא כו' אלמא מדאורייתא בכולהו מילי אפי' בגיטין וקדושין תכ"ד כדבור דמי אבל הר"ן בנדרים כתב בשם ר"ת דתוך כ"ד כדבור דמי תקנתא דרבנן היא כו' יע"ש ולפי שתי הסברות הללו יובן המאמר הנז' אשר המשילו רז"ל למלך שכעס על מטרונא ונתן לה גיטה ובתוך כ"ד חזר בו וחטפו ממנה וכל זמן שהיתה רוצה לינשא לאחר אומר לה היכן גיטך כלו' שכבר חזרתי בי תוך כ"ד ואין את יכולה להנשא משום חומרא דא"א אבל כשהיא תובעת מזונות לענין ממון הקל הבעל הוא מוחזק ואין מוציאין מידו מספק דא"ל והלא גרשתיך. ואע"ג דאמרינן פ' אלמנה נזונית דף צ"ד א"ר זירא מגורשת ואינה מגורשת חייב במזונותיה כבר אמרו המפרשים דמדינא פטור והראיה דיורשיו אין חייבין לזונה אלא תקינו רבנן שיזון אותה הבעל בחייו משום דאגידא ביה כדי שמחמת דוחקו יתן לה גט כריתות כדי שתוכל להנשא לאחר ותקנה זו לא שייכא גבי קב"ה דאין לו שום דוחק לעשות נסים לישראל דהם המזונות דיותר מה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק באופן דעלה בידנו דכ"י נתגרשה ואח"כ חטף הב"ה הגט מידה בתוך כ"ד וכשרוצה לינשא לאחר א"ל איזה ספר כריתות וכשמבקשת נסים א"ל שלחתיה ואתן ספר כריתותיה אליה כו'. ולפ"ז שהאמת הוא דהב"ה נתן גט לכ"י מש"ה בירמיה לאמור הן ישלח כו' הוא כפשטו שנתן לה גט ומ"מ מ"ש ר"י גדולה תשובה כו' האי ל"ת לאו היינו שנשאת לאחר דישראל לא נשאו לאחר וכל מעשיהם שעע"ז אינו אלא זנות כדכתיב ואת זנית רעים רבים כו' וא"א שזנתה תחת בעלה אסורה בלאו דלא יוכל בעלה הראשון כו' אשר הוטמאה לרבות סוטה שזנתה כדאיתא ביבמות וכ"ת כיון דהל"ת הוא משום א"א שזנתה תחתיו ל"ל לכתוב דהב"ה גירש את ישראל י"ל דהדבר מובן על פי ס' הרמב"ם פי"א מגירושין דין י"ד דביאר שם מרן הכ"מ דדעת הרמב"ם הוא דא"א שזנתה תחת בעלה אין בעלה לוקה עליה משום דהוי לאו שבכללות אבל א"א שזנתה תחת בעלה ושוב גרשה אם יחזרנה אצלו אע"ג דלא ניסת לאחר בזה הוא דאיכא לאו ולוקה וקרא ה"ק לא יוכל בעלה הראשון וכו' אם היתה לאיש אחר או אם נטמאה תחתיו וגרשה לא יוכל להחזיר גרושתו אע"ג דלא ניסת לאחר יע"ש וא"כ לפי זה היינו דקאמר אע"ג דהאמת הוא דאם ישלח איש את אשתו והיתה לאיש אחר אם ישוב עליה עוד הלא חנוף תחנף הארץ ובכלל לאו זה הוא א"א שזנתה וגרשה בעלה דלא יוכל להחזירה ואם החזירה עובר בלאו דמחזיר גרושתו אפ"ה אני אומר לכם ואת זנית רעים רבים ושוב אלי כו' והיינו מ"ש ר"י גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה דהיינו ל"ת דמחזיר גרושתו אחר שזנתה תחתיו ולזה רמז במ"ש ל"ת שבתורה דתיבת שבתורה מיותרת אלא מפני שיש בכלל לאו זה ל"ת והוא א"א שזנתה ולא גירשה דאסורה לבעלה אבל אינו לאו ממנין הלאווין דהוא לאו שבכללות לדעת הרמב"ם ז"ל אבל כשזנתה וגרשה אם יחזיר גרושתו אז עובר על ל"ת שבתורה כלומר שהוא ממנין הלאוין דהוא לאו חמור דמחזיר גרושתו ולוקין עליו מלבד דאיסור עשה איכא דא"א שזינתה אסורה לבעלה משום עשה דוהיא נטמאה וכשגרשה אסור להחזיר משום לאו דמחזיר גרושתו אע"ג דלא ניסת לאחר וזו היא גדולת עשה דתשובה שדוחה עשה דוהיא נטמאה ודוחה איסור לאו דמחזיר גרושתו כדאמרן אני שמעתי בפי אור עיני חתני וגיסי הרב המובהק המג"ן נר"ו דפירש דטעמא דר"י הוי משום דכתבו התוספות פרק המוצא תפילין דף ק' ע"א וז"ל וא"ת וליתי עשה ולידחי לאו דבל תוסיף ויש לומר דלא דמי כלל לכלאים וציצית דהכא ע"י פשיעה הוא בא והיה יכול להתקיים בלא דחיית הלאו עכ"ל וה"נ מן הראוי היה דעשה דתשובה לא ידחה לאו דא"א שזנתה דאסירא כיון דע"י פשיעה הוא בא וזו היא מעלת התשובה שדוחה ל"ת אע"ג דבא ע"י פשיעה:

גמרא א"ר יונתן כו' בעין יעקב גריס הכי אר"י גדולה תשו' שמביא גאולה לעולם שנאמר ובא לציון גואל מה טעם משום דלשבי פשע ביעקב אר"י גדולה תשובה שמקרבת גאולה לעולם כו' ויראה לע"ד דר"י ור"י פליגי בהא דאיתא בפרק חלק דף צ"ז ע"ב דמר סבר אם ישראל עושים תשובה נגאלים ואם לא אינם נגאלים ומ"ס דכשיגיע הקץ האמיתי אפילו לא יעשו תשובה נגאלין אלא דאם יעשו תשובה מקרבין הגאולה להביאה קודם זמנה וסברת ר' יוסי הוא כמ"ד אם עושין תשובה נגאלין ומוכח לה מדכתיב ובא לציון כו' הא אם לא שבו אין כאן גואל ור' יונתן חולק וס"ל דבא לציון גואל לא קאי לסיפיה דקרא אלא משום דכתיב בישעיה נ"ט כי יבא כנהר צר ובא לציון גואל ודרשו בפרק חלק דף צ"ז אם ראית דור שצרות רבות באות עליו כנהר חכה לו שנאמר כו' יע"ש וס"ל לר"י דכשיבא הקץ האמיתי אפי' לא יעשו תשובה נגאלין אלא דאם יעשו תשובה הם גורמין לקרב הגאולה ומוכח לה מדכתיב בישעיה סי' נ"ז כה אמר ה' שמרו משפט כו' והקשה הרי"ף היכא רמיזא תשובה בפ' זה ונדחק בתירוץ קו' זו והדבר מובן דבישעיה סי' א' הכתוב מוכיחם יתום לא ישפוטו כו' לכן אמר הכתוב שאם יעשו תשובה דהיינו שישמרו משפט כו' יקרבו את הגאולה וזהו כי קרובה ישועתי לבא:

ורבי יוסי יסבור דהך קרא לא מיירי במעלת התשובה אלא במעלת המשפט והצדקה וכמ"ש פרק קמא דבתרא דף י' ע"א גדולה צדקה שמקרבת הגאולה כו' ועיין בכלים פ"ז דף רי"ד ע"ב ודף רכ"ח ע"א ודוק. אמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות כשגגות עיין בס' עיקרים מ"ד פ' כ"ה:

ע"ב איני והאר"ל כו' נעשות לו כזכיות שנאמר ביחזקאל סי' ל"ג ובשוב רשע מרשעתו כו'. ודייק לה מתיבת עליהם דהיא יתירה אלא בא לרמוז עליהם הוא יחיה כלומר על מה שעשה ואף על העבירות כדפרש"י והא דלא דייק לה מדכתיב שם סי' ח"י ובשוב רשע מרשעתו ויעש משפט וצדקה הוא את נפשו יחיה כו' משום דהתם איכא למדחי דמאי דכתיב הוא את נפשו יחיה קאי בעבור המשפט וצדקה שעשה. גם מ"ש הכתוב האחר ויראה וישב מכל פשעיו חיו יחיה לא ימות איכא למדחי דכונת הכתוב לומר דכיון דחזר בתשובה לא ימות בלא עתו וזהו הכפל חיו יחיה וחזר לומר לא ימות אבל אכתי לא שמענו דזדונות נעשו כזכיות להוסיף לו חיים על בני דורו לכך מוכח לה מקרא דסי' ל"ג דכתיב עליהם הוא יחיה כלומר דאף על העבירות שעשה שנעשו לו כזכיות הוא יחיה יותר מבני דורו ויש להתבונן היאך אפשר שגוף העבירה יעשה זכות. י"ל דכיון דתשובה מעולה היא באותו פרק וכו' כדלקמן וכיון שלעבר טעם טעם החטא והכיר במים גנובים ימתקו ואפ"ה פי' מהעבירה מאהבת ה' ימצא דאותה עבירה שעשה כבר גרמה הפרישה זו שעשה שהוא זכות גדול משא"כ בצדיק שמעולם לא חטא ופגע באשה זונה ופי' ממנה אין לו זכות גדול ודוק:

וא"ל ממאי דאפליגי תנאי בס' הוידוי ביומא דף ל"ו ת"ר כיצד סדר הוידוי עויתי פשעתי חטאתי וכו' וחכ"א וכו' וק' למה לא התפלל משה שיעשו זדונות כזכיות ויש לומר דכיון דמיירי קרא כשעשו פשעים דהיינו מרדים דהם טפי מעונות דהם זדונות על כולהו אמר עשה להם זדונות כלו' גם הפשעים שגגות ופשעים לא מצינו דהם חוזרים לזכיות ואפי' לשגגות אינם חוזרים אלא מכח תפלת משה א"נ דמשה ה"ק בתחלה עשה להם זדונות כשגגות ואח"כ גם השגגות ונקה ועיין בספר יד יוסף דף רע"ז ע"ב וכי תימא איך מתרצים חכמים לקרא דוהתודה עליו כו' דהך תירוצא לא שייך שם דאינו לשון תפלה אלא לשון וידוי וכן מוכרח דאל"כ למה לא תירצו הך תירוצא בקרא דוהתודה שהוא הפסוק הא' שהביא ראיה לדבריו ויראה לתרץ דקרא דוהתודה כו' לא חשו חכמים לתרוצי משום דתיבת לכל חטאתכם לא אתיא לסדר ודוי אלא ללמד דהשעיר אינו מכפר על חטאת שיש בו טומאה וכמ"ש פרק קמא דשבועות דף ח' ע"א ובפרק ו' דף כ"ו ואמר קרא לכל חטאתם ולא לכל טומאתם עי"ש:

אמר רשב"ן אר"י כו' בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת ב"ו כו' ק"ק דמה קמ"ל וכי מה ענין אדם דיש לו מדות רעות מכח יצר הרע להב"ה שהוא רחמן וחסיד בכל מעשיו יש לומר דהקב"ה צונו ללכת בדרכיו שנלך בדרכי ה' ואפ"ה אנו רואים דהב"ה צונו דאם הקניט אדם לחברו צריך שיפייסנו ואם לא נתפייס צריך להרבות עליו רעים בגימל שורות של בני אדם כמ"ש לקמן דף פ"ו אלמא דהעולב ומקניט את חברו חטאתו רבה שהרי אשכחן שיש רשות לנעלב שלא יתפייס מיד עד שירבה עליו רעים. וזהו גודל חסידותו יתברך שלא כמדת הב"ה מדת ב"ו אפילו שיהיה הב"ו חסיד דמדת ב"ו מקניט חברו בדברים ספק מתפייס ספק אינו מתפייס ויש לו רשות שלא להתפייס מיד ואת"ל מתפייס מיד ספק שיתפייס בדברים כשיאמר נעניתי לך ס' אינו מתפייס בדברים עד שישלם לו קנס ליטרא דדהבא כמו שהוא הדין לת"ח ולכל אדם נמי צריך לשלם הבושת לפי המבייש והמתבייש וזהו דין תורה ולא חייב הב"ה לנעלב שימחול לחברו באומרו חטאתי לך כמו שהוא גבי הק"ב וזה שאמר אבל מדת הקב"ה אינו כן אדם עובר עבירה בסתר מתפייס הימנו בדברים וכו' ותיבת בסתר אינו נוח לי