תוספת יום הכיפורים עה

שהיו עושים תלה הכתוב במה דכמוש דבנאה שלמה לגנאי כי היכי דאשכחן לשבח דתלה הכתוב דיאשיה ביער במה דשיקוץ צידונים אף על גב דהוא לא ביערה אלא הראשונים ביערו אותה תלה הכתוב בו לשבח משום דבער עכ"ום אחרות ועל זה פריך והכתיב ויעש שלמה הרע בעיני ה' כלומר וכתיב בתריה אז יבנה שלמה דמשמע דבזמן שלמה נעשית במה זו דכמוש ומשני אלא מפני שהי"ל למחות בנשיו כו' וכיון שכן יקשה איך מוכח דיסורים ממרקים על כריתות ומיתות ב"ד הלא שלמה לא בנה הבמה ולא עשה עכ"ום אלא על שלא מיחה בנשיו שבנו הבמה ושעבדו עכ"ום כתיב ופקדתי בשבט פשעם י"ל כיון דאשכחן דכתיב ויעש שלמה הרע בעיני ה' ושיקל הכתוב לשלמה מה שלא מיחה בנשיו שבנו הבמה ושעע"ז כאלו הוא עושה הרע בעיני ה' וחזינן דמתכפר לו על ידי יסורין כדכתיב ופקדתי בשבט פשעם למדנו דכריתות ומיתות ב"ד מתכפרין ע"י יסורין:

וא"ל אם יסורין ממרקין לכריתות ומיתות ב"ד וכך היא המדה לכל בני האדם מה הבטחה הבטיח ה' לדוד דאם יחטאו בניו ופקדתי בשבט פשעם וחסדי לא אפיר מעמו י"ל דהבטחה היא דכשיתעורר זרע דוד לשוב בתשובה מיד הב"ה יביא לו היסורין לגמור כפרתו אבל שאר בני אדם לא הובטחו בהבטחה זו שימהר הב"ה להביא עליו יסורין להשלים כפרתו דכמה בני אדם יש דאינם מוצאים חן בעיני ה' כדי שישלח עליהם יסורין לגמור כפרת' בחייהם אלא עונותם תלוי עד יום המיתה וקרוב לזה מצאתי ביפה מראה דף קל"ב ע"ד יע"ש וראיתי לרמב"ם ספ"א דתשובה כשהעתיק ברייתא זו כתב וז"ל עבר על כריתות ומיתות ב"ד ועשה תשובה וכו' ואיכא למידק מה בא ללמדנו במה שחזר לומר ולעולם אין מתכפר לו כפרה גמורה עד שיבואו עליו יסורין עכ"ל ויראה דבא לרמוז דלא תימא דהא דלא סגי יוה"ך לכפר ובעי יסורין היינו בזמן דליכא קרבנות אבל בזמן דבה"מ קיים דאיכא שעיר סגי לכפר יוה"ך אף על גב דלא יבואו עליו יסורין לאפוקי זה בא ואמר לעולם כלומר אפילו דאיכא שעיר אין מתכפר לו כפרה גמורה עד שיבאו עליו יסורין וכ"ת מנ"ל להרמב"ם חדוש זה יש לומר דמגופא דקרא נפקא דכתיב ופקדתי בשבט פשעם דאיירי על שלמה שהביא עליו יסורין לכפר לו מה שחטא ואמאי הלא בזמן שלמה היו מקריבין שעיר אלא ודאי כדאמרן, וא"ת והלא כתב הרמב"ם לעיל מזה דשעיר מכפר על הקלות ועל החמורות כשעשה תשובה ופי' דהחמורות הם כריתות ומיתות בית דין יש לומר דאותה כפרה היא כפרה קלישא שמקלין לו מן הדין אבל אינה כפרה גמורה אלא ע"י יסורין הבאים עליו והיינו דקאמר ולעולם אין מתכפר לו כפרה גמורה כו'. עוד יש לומר דמ"ש ולעולם בא לרבות דאפילו יעברו עליו ב' יום כפור לא תימא דיוה"כ א' יתלה ויוה"כ הב' יגמור כפרתו במקום יסורין קמ"ל דלעולם אין מתכפר כו' עי"ל דמ"ש ולעולם בא לאפוקי אם באו היסורין לכללות המדינה שהוא בה דיש שם מכת מדינה אין אותם יסורין גומרים לו הכפרה אלא בעינן יסורין מיוחדין שיבואו עליו ולא על זולתו כדי שיתבייש על חטאתיו ויתכפר לו עוד אפשר דבא לאפוקי אם היו עליו יסורין כבר קודם יוה"כ ופסקו היסורין קודם יום כפור ובא עליו יום כפור לא נתכפר לו דבעי' שהיסורין יבואו עליו אחר יוה"כ לכפר לו כפרה גמורה ודו"ק:

אבל מי שיש בידו חלול ה' ופירש"י חלול ה' חוטא ומחטיא ואיכא למי' היכא רמיזא בקרא דאיירי בחוטא ומחטיא יש לומר דקרא כתיב בישעיה כ"ב ויקרא ה' אלהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד כו' כלומר דהקב"ה מיצר על ישראל על חורבן ביה"מק בד' צומות וכנגדן אמר ד' לשונות בכי מספד קרחה חגור שק וכתיב אחר זה והנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן אכול בשר ושתות יין כו' כלומר אבל לפניו בד' צומות עם ישראל על חורבן ביהמ"ק ויש אנשים חוטאים ומחטיאים ועושים מרזיחים וזהו והנה ששון ושמחה כו' ואומרים לחבריהם הרוצים להתענות פרוש מן הצבור המתענים ואכול ושתו עמי כי מחר נמות ומה בצע להתענות היום ועליהם נאמר אם יכופר העון הזה לכם וכו' דלא די שהוא לא התענה להתאבל על ירושלים אלא שחטא והחטיא את אחרים וזהו חלול ה' דמיתה ממרקת כנ"ל. ובהא דקתני אבל מי שיש חילול ה' בידו כו' לעיל כתבתי בפירש תיבת אבל ועיין ביפה מראה דף קל"ג ע"ב גם מהרי"ט בדרשותיו דף רל"ג יע"ש עוד ראיתי למהרי"ט שם דהקשה אמאי לא חשיב חלוקת כפרה אחרת דמיתה בלא תשובה מכפר אכריתות ומיתות בית דין כסברת רבנן דפליגי על ר' בשבועות דף י"ג חוץ מפורק עול ומגלה פנים ומפר ברית ולפי הדרך דפרישית בריש סוגיין דהכא כי רבנן לא מוקי קרא דהכרת תכרת בג' חמורות אלא בעכו"ם ונמצא דבכריתות ומיתות בית דין איירי קרא דבעי תשובה ומיתה והיינו ודאי בלא יסורין אבל אם באו עליו יסורין נתכפר לו קודם שימות לא קשיא מידי דתשובה עם מיתה כבר מנאה ר' ישמעאל ומיתה בלא תשובה אינה מכפרת על כריתות ומיתות בית דין ואפילו אעשה מיתה לחודה אינה מכפרת אם לא חזר בתשובה אלא צריך שיקבל עונשו בגיהנם כנ"ל ודו"ק:

וראיתי בספר אזני יהושע דף מ"ז ע"ב דהקשה קצת קו' על ברייתא זו דמ"ל לתנא לומר דכריתות ומיתות בית דין חשיבי כחדא להתכפר עם יסורין דלמא מיתת בית דין בעי מיתה ולא סגי ליה ביסורין אלא מיתה וחילול ה' לא סגי במיתה ולפי מה שפירש לעיל דבקרא אם יכופר לכם עון הזה עד תמותון יש הוכחה דמיירי בחילול ה' דחוטא ומחטיא אתי שפיר. וזה ראיתי שדקדק הרב הנז' במ"ש רש"י ומסתברא דקל לקלה וחמור לחמורה דאמאי כ' רש"י הך מסתברא קודם שיזכיר חילול ה' דבעי מיתה דבתר כולהו הול"ל הך ומסתברא דהא גם בקרא דכתיב כו' יע"ש. ולע"ד יראה דודאי רש"י סבירא ליה דאין הכרח חותך לאוקומי קרא דתשובה לחוד מהני בעשה ותשובה עם יוה"כ ללא תעשה ותשובה וכיפור ויסורין לכריתות ומיתות לחילול ה' אלא עיקרא דמלתא הוא הסברא דהקל לקלה והחמור לחמורה ובסמך הסברא שהיא העיקר בקשנו רמזים בפסוקים ליפות הדרשא אבל עיקרא דמלתא אסברא קא סמכינן והיינו דכתב רש"י ומסתברא הקל לקלה כו' ומה שכתב רש"י הך מסתברא בתר ג' קמאי דהיינו עשה ולא תעשה וכריתות ומיתות בית דין משום דהנך ג' בבות הם מיני עבירות זו למעלה מזו וחלוקה דחילול ה' אינה מחמת כובד העבירה מצד עצמה אלא מצד העושה אותה דלמדין ממנו לחטוא וזה תלוי לפי גדולת האדם שלמדין ממנו להקל והתנא עצמו הגדיל חלוקה זו מהנשארים ואמר אבל מי שיש בידו חילול ה' משום דחילול ה' דהוי חוטא ומחטיא הוי אפילו בעשה ולא תעשה אם אדם גדול הוא החוטא דלמדין הימנו לחטוא ועל זה הבדילה התנא ואמר אבל כו' אפילו בעבירות עשה ולא תעשה אינו מתכפר אלא במיתה ולכן רש"י ז"ל אחז דרך התנא והפריד חלוקה דחילול ה' מהשאר ואמר עלה למדנו שיש עבירה שאין לה כפרה אלא במיתה כלומר למדנו דיש עבירה אפי' מהקלות דעשה ולא תעשה יש פעמים דאין מתכפרים אלא במיתה כשיש בעשייתה חילול ה' דלמדין הימנו באופן דהך למדנו דכתב רש"י גבי מיתה דהיא על חילול ה' לא דמי ללמדנו קמאי דיש כפרה דתשובה סגי ויש כפרה דבעי תשובה ויום הכפורים ויש דבעי יסורין דאותם לימודים הם סברות לחלק על מיני העונות הקל לקלה והחמור וכו' והך למדנו על כפרה דבעי מיחה הוא מין למוד אחר דאפילו אעברה קלה כגון עשה ול"ת יש פעמים דבעי מיתה ולכך לא עירב רש"י הלימודים לכתוב בתר כולהו ומסתברא דקל לקלה כו' כנ"ל ומ"ש רש"י באזני ה' צבאות אמר הנביא באזני אמר הקב"ה כו' הקשה הרב הנז' מי שאל ממנו פירש הכתוב לכשיגידהו ומחזי נדרש ללא שאלוהו ותירץ הרב דק"ל לרש"י מי אמר דעונש זה לדורות דלמא לפי שעה אמר כן לזה אמר רש"י באזני גילה הקב"ה דמדנקט ל' גילוי אזן משמע דלדורות הוא יע"ש וק"ל דרש"י לא הזכיר תיבת ונגלה והעיקר חסר מהספר ורש"י לא תפס בתיבת ונגלה אלא תפס באזני ה' כו' ויראה דכוונת רש"י היא משום דהוא הקדים תחלה ואמר חילול ה' חוטא ומחטיא אחרים והיינו כשגדול א' עושה דבר מגונה שלמדין הימנו לזלזל בדבר יותר חמור כדמוכח בסוגיא דלקמן דאמר ה"ד חילול ה' כו' באופן דחילול ה' לא משכחת לה אלא בגדול הדור והרגיש רש"י מנ"ל דקרא בגדול הדור שעושה דבר מגונה איירי דלמא מ"ד אם יכופר העון הזה כו' היינו אפילו להדיוטות דמזלזלים שלא לצום ולהתאבל על ירושלים יש להם עונש זה משום דהקב"ה מתאבל על ירושלים והם אוכלים ושותים ונמצא דעונש המיתה הוא על איכות העבירה מצד עצמה לא מצד העושה אותה לכן פירש"י דההכרח הוא משום דכתיב באזני ה' צבאות דמהו זה שאמר הנביא דנבואה זו נאמרה לו באזניו טפי משאר נבואות אלא דאמר הנביא באזני כלומר שים הדבר הזה באזניך ובאזני דכוותך שהם גדולי הדור שאם יעשו דבר מגונה בהם דוקא הוא חילול ה' ולא יכופר להם עד ימותון בשביל שלמדין מהם אבל לא תשים הדבר הזה באזני ההדיוטות דלגבי דידהו אינו חילול ה' דאין למדין מהם ודו"ק:

ובמ"ש התנא אבל מי שיש בידי כו' ולא ביוה"כ לכפר כו' קשה מ"ש ולא ביוה"כ מכפר דמשמע דלפחות תולה להגין עליו מן היסורין והא ליתא דאפילו לענין תליה תשובה ויום כפור לא סגי לתלות מן היסורין והכי הוי ליה למימר אין לו כח בתשובה ויום כפור לתלות שלא יבואו עליו יסורין ולא ביסורין למרק ויראה לומר כיון דעון חילול ה' הוא בגדול הדור דעובר אעשה או לא תעשה דלמדין ממנו שאר בני אדם ונמצא חוטא ומחטיא לכן אמר אבל מי שיש בידו חילול ה' דעבר אעשה אף על גב דבעלמא תשובה מכפרת הכא אפילו תליה מן היסורין לא מהני ליה תשובה לתלות שלא יבואו עליו יסורין ואם יבא עליו יום כפור לא תימא דסליק דרגא ויתכפר עליו אלא גם אין לו כח ביום כפור לכפר אחילול ה' בעשה ובעי דיבואו עליו יסורין ואפילו אם יבואו עליו יסורין אין כח ביסורין למרק אלא כולם תולים וכ"ת לאיזה ענין כולם תולין הא כל מקום דאמרינן תולין הוא מן היסורין וכיון דהכא מיירי דבאו עליו יסורין לענין מה חולין ויראה דכיון דבאו עליו יסורין חדש אחד או ב' לפי שקול אל דעות דסגי ליה באותם יסורין מהיום ההוא והלאה שוב אין לו עוד יסורין ולז"א כולם תולין כלומר שלא יבואו עליו עוד יסורין ומיתה ממרקת וכי תימא מאי נפקא מינה דאינו מתכפר עם היסורין עד שימות והלא בלאו הכי סוף אדם למות מי גבר יחיה ולא יראה מות יש לומר דהמות