תוספת יום הכיפורים עד

תניא על מה תשובה מכפרת כו' ועל ל"ת גמור כו' ק"ל דמה צ"ל ועל ל"ת גמור השתא כריתות ומיתות בית דין מתכפרין ל"ת גמר מיבעיא ויש לומר דהוי לא זא"ז לענין תליה ל"מ דכריתות ומיתות ב"ד אין תשובה לחודה מכפרת אלא תולה אלא אפילו ל"ת גמור תשובה תולה אך קשה דא"כ היל"ל תשובה תולה ויוה"כ מכפר על מיתות ב"ד וכריתות ועל ל"ת גמור דמיתות ב"ד חמירי מכריתות ויראה דלענין כריתות ומיתות ב"ד הוי לא זא"ז לענין כפרה וכן הוא הלשון השגור בכל מקום כריתות ומיתות ב"ד ונקט לא תעשה גמור באחרונה דהוי לא זא"ז לענין תשובה תולה דאינה מכפרת לחודה כדפרישית ודו"ק:

תניא ר"א אומר א"א לומר ונקה כו' ופירש"י דכתיב נקה לא ינקה גבי הדדי ע"כ וק' דאפילו לא כתיבי גבי הדדי היו מכחישין זה את זה. ויראה דרש"י דקדק מ"ש א"א לומר ונקה שכבר נאמר כו' ומשמעות הלשון דכתיב לא ינקה קודם ונקה והיינו טועים לפרש דקאי אלא ינקה דכתיב בפ' יתרו גבי לא תשא ועל זה הוא דמשני ונקה לשבים אפי' לשבועת שוא וזה הפך ברייתא דלעיל דאמרו דשבועת שוא היא מן החמורות ותשובה לחודה לא סגי לה לכן בא רש"י לאשמועינן דמאי דרמי קראי לאו היינו לא ינקה דכתיב גבי שבועת שוא אלא דכתיבי גבי הדדי פ' כי תשא כנ"ל ועי' בס' יד יוסף דף רע"ז דהקשה על זה דמאי קמ"ל דמנקה הוא לשבים ולא ידענא מאי ק"ל דחדוש גדול אשמועינן דמנקה לשבים בל"ת גמור הפך תנא אחר דאמר דתשובה אינה מכפרת על ל"ת. ורש"י פ' כי תשא הביא ברייתא זו והקשה הרא"ם מהא דאמרינן פ"ק דר"ה דף י"ז גבי י"ג מדות ה' ה' אני הוא קודם שיחטא ואני הוא לאחר שיחטא ויעשה תשובה א"כ למאי אצטריך מדה זו יע"ש. ולע"ד יראה במ"ש שם הרא"ש בר"ה וז"ל וא"ת מה צריך האדם למדת רחמים קודם שיחטא וי"ל אע"פ שגלוי כו' א"נ קודם שיחטא בעכו"ם כו' יע"ש וא"ל על תירוץ השני מהא דאיתא פרק קמא דקדושין דף ט"ל ע"ב ודלמא מהרהר בעכו"ם הוה כו' הרי משמע מהכא דהב"ה מעניש במחשבה דעכו"ם אף על גב דעדיין לא חטא והוא הפך מ"ש הרא"ש ויראה לתרץ במ"ש רש"י על פסוק וקראתי בשם ה' לפניך כו' ללמדך סדר בקשת י"ג מדות יע"ש וחנותי פעמים שארצה לחון עכ"ל הרי די"ג מדות של רחמים הוא לפעמים כשירצה לחון ואם כן ההוא דקדושין ודלמא מהרהר בעכו"ם הוה וענשו הב"ה בשעת מחשבה לא רצה הקב"ה לחון עליו להמתין שלא להענישו עד שיעשה מעשה ואז יצרף המחשבה עם המעשה והיינו דהרא"ש. עי"ל דסבירי ליה להרא"ש דזה פלוגתא דאמוראי שם בקדושין דף מ' ע"א דר' אסי אמר מחשבה רעה אין הב"ה מצרפה למעשה כו' עולא אמר דמש"ה הנני מביא אל העם הזה פרי מחשבותם הוי כדרב הונא כו' וא"כ מ"ש רב אסי בשאר עבירות יאמר רב הונא גבי עכו"ם דמהרהר לעכו"ם אינו נענש בשעת המחשבה וכשיעשה עכו"ם ממש מצרפה עם המעשה ודעת הרא"ש לפסוק כעולא ודו"ק. והנה לפי דעת הרא"ש דמפרש אני ה' קודם שיחטא היינו בחשב לעכו"ם ומינה דאני הוא לאחר שיחטא היינו שעבד עכו"ם ובתשובה לחוד סגי וכיון דעכו"ם היא מן החמורות לא סגי ליה תשובה לחוד אלא לענין שהקב"ה ירחם עליו אבל החטא עצמו של עכו"ם אינו נמחל לו אלא תשובה ויום כפור תולין ויסורין ממרקין כשאר כל כריתות ומיתות בית דין כמ"ש ר' ישמעאל בברייתא דחלוקי כפרה וכמ"ש הרמב"ם ספ"א דתשובה אבל מדה של ונקה לא ינקה דר"ל מנקה הוא לשבים איירי במי שעבר על לא תעשה גרידא דבהא בתשובה לחודה הוא מכפר לגמרי לדעת האי תנא דל"ת הוא מן הקלות ודו"ק:

שאל ר' מתיא בן חרש את ראב"ע שמעתי ד' חלוקי כפרה כו' ופירש רש"י . א"ל ג' הן הנחלקין כו' ואיכא למידק אמאי קאמר ג' הן ולא רצה לחשוב חלוקה קמייתא דתשובה מכפרת על עשה ואילו לא מסתפינא מכבודו דרש"י ז"ל הייתי מפרש דתשובה דמכפרת על עשה הוא מכלל הג' ומאי דמפיק ממניינא הוי ההיא דחלול ה' דאין לו כפרה עד שימות ואין ראוי להכניסה במנין ולומר ד' חלוקי כפרה כיון דאין מתכפר לו בעודו חי עד שימות ואין המתים נכנסים למנין חלוקי כפרה אלא בעלי תשובה שהם חיים וכן מצאתי שפירש בעל העקדה שער ס"ג ולפי דרך זה יומתק מה שכתב התנא אבל מי שיש בידו חלול ה' כו' דמאי אבל דקתני והלא היא אחת מג' חלוקי כפרה והיל"ל ומי שיש בידו חלול ה' אלא לפי מאי דפרישית דחלול ה' אינו נכנס בכלל חלוקי כפרה לכך שינה לשונו ואמר אבל וראיתי בדברי מרן כסף משנה ספ"א דתשובה הביא ברייתא זו וכתב עלה כלומר ג' הן הנחלקין דהיינו אחד עבר על עשה ב' על ל"ת ג' על כריתות ומיתות ב"ד אבל עבירה דחילול ה' שהיא צריכה לכולם אינה מהמנין ויראה לי להליץ בעד רש"י ז"ל דהכריחו לפרש דעבר על עשה אינה מכלל החלוקים משום דדייק לישנא דבריייתא דקאמר ג' הן ותשובה עם כל אחד מהם דס"ל דה"ק דמלבד התשובה צריך שיצטרף דבר אחר דהיינו תשובה ויוה"ך או תשובה ויוה"ך ויסורין או תשובה ויוה"ך ויסורין ומיתה ומאי דסיים הברייתא אבל מי שיש בידו חלול ה' יש לתרץ לישנא דאבל דבא לרמוז דאפי' לא עבר רק אעשה אם בשעה שעבר היה חלול ה' אין לו כפרה עד שימות ושוב ראיתי בירושלמי בפרקין דמייתי ברייתא זו וקתני בהדיא גימל הם חוץ מהתשובה ועיין ביפה מראה טעם לדבר יע"ש:

עבר על עשה ושב אינו זז משם כו' הקשה מהרי"ט בדרשותיו דף רל"ב דמאי אינו זז דקאמר וכי עד כמה הוה ס"ד שיתלה ועוד היכי יליף משובו בנים דאינו זז משם והלא ארפא משבותי' להבא משמע ותירץ ע"ש וק"ל מנ"ל להרב ז"ל לפרש דמה שכתב הכא עבר על עשה דמיירי בסרבן שחזר לסורו ולכן יראה לי לפרש כשיטת רש"י והרמב"ם ואגב אתרץ קושית התוספות וכולן שחזרו בהן כלומר דעשו תשובה לת"ק אין מקבלין אותן עולמית ר"ל אין מקבלין להחזיקם בתורת חברות לסמוך עליהן עולמית אלא מזמן לזמן צריך לבודקן אולי יהיו חוזרין לסורם ורבי יוחנן סובר חזרו בתשובה במטמוניות דיש להם יראת שמים בסתר אבל בפרהסיא אינם חוזרין בתשובה מפני הבושה שלא ילעגו עליהם בני אדם אין מקבלין אותם חזרו בפרהסיא מקבלין אותם ור"ש ורבי יוחנן בן קרחא אומרים בין כך ובין כך מקבלין אותם כלומר אף על גב דבמטמונית שב ולא בפרהסיא שנאמר שובו בנים שובבים אף על פי שעדין שובב הוא שהרי בסתר שב ולא בגלוי וכן פסק הרמב"ם ספ"ג דתשובה ועל פי זה יאמר עבר על עשה ושב אף על גב דהתשובה היא במטמוניות אין אומר נמתין עד שישוב בפרהסיא אלא אינו זז משם עד שמוחלין שנאמר שובו בנים שובבים אף על גב דעדין הוא שובב שהרי לא בפרהסיא שב והיינו ארפא משובותיכם עתיד כלומר דהב"ה יעזרהו לשב במטמוניות שיחזור גם בפרהסיא. ומכל מקום ק"ל היכי פסיק מהך קרא דמיירי דעבר אעשה והלא קראי מוכחי בישראל השבים מעבודת עבודת כוכבים ומזלות כדפירש רש"י ירמיה סימן ג' יע"ש ואפשר ליישב דקרא מיירי בגדולי ישראל שלא היו מוכיחים על דורם העובדים עבודה זרה והיו הגדולים עוברים אעשה דהוכח תוכיח ועליהם נאמר שובו בנים שובבים דעברתם על עשה דתוכחת כיון דשבתם בתשובה להוכיח בצנעא אע"ג דלא שבתם בגלוי להוכיח בפרהסיא ארפא משובותיכם ומכאן למדנו עבר על עשה כו':

עבר על ל"ת כו' איכא למידק מנ"ל לאוקמי קרא דעבר על ל"ת גרידא והלא פשטיה דקרא משמע דלכל חטאת האדם הוא דמכפר איברא דרש"י כתב דחלוקי כפרה נפקא מסברא הקל לקלה והחמור לחמורה מ"מ צריך לבקש איזה רמז בפסוק דלא איירי אלא בל"ת ויראה דיש רמז מדכתיב מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו ודרשינן עבירות שבין אדם למקום יוה"ך מכפר אבל שבין אדם לחברו כגון שחבל בחברו או גזלו אינו מתכפר עד שירצה חברו והנך עבירות דבין אדם לחברו דבריצה את חברו סגי היינו בחייבי לאוין כגון גזל או חבל את חברו ואם כן דכותה דהנך חטאות דהם חייבי לאוין בעבירות שבין אדם למקום הוא דאמר קרא כי ביום הזה יכפר עליכם דלא סגי בתשובה לחוד אלא תשובה תולה ויה"ך מכפר ועיין מ"ש הרב מאור עינים וראיתי שהקשה הרב שם דמאי נ"מ במ"ש דעבר על לא תעשה תשובה תולה ויוה"ך מכפר דמאי נ"מ שיכופר מיד או ביוה"ך כיון דס"ס יכופר ביוה"ך וליכא למימר דנ"מ אם לא יגיע עד יוה"ך דמ"מ יכופר במיתה ויראה לע"ד דנפקא מינה להכריע את העולם לחובה כיון דלא נתכפר עדיין ושוב ראיתי דקו' זו קדומה ביפה מראה דף קל"ב ע"ג ועיין בס' תאוה לעינים מ"ש בזה ודוק:

עבר על כריתות ומיתות ב"ד כו'. איכא למידק מנ"ל דאכריתות ומיתות ב"ד יסורין ממרקין דלמא אכרי' דקילי סגי יסורין למרק אבל מיתות ב"ד לא סגי יסורין למרק אלא יצטרך מיתה למרק דומיא דחלול ה'. ויראה להשיב לזה כשנקדים דבשמואל ב' סי' ו' כתיב דאמר נתן הנביא בשם ה' לדוד על שלמה אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם ואז"ל במדרש והביאו הילקוט והוכחתיו בשבט אנשים זה הדד ורזון בן אלידע שנאמר ויקם ה' שטן לשלמה את הדד ויקם אלקים לו שטן את רזון בן אלידע כדכתוב במלכים א' סימן י"א ובנגעי בני אדם אלו המזיקין בנוי דאדם הראשון וכן פירש רש"י בתילים פ"ט פר' ופקדתי בשבט פשעם והנה שם במלכים א' סי' י"א כתיב ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו כו' וילך שלמה אחרי עשתרות אלקי צידונים כו' ויעש שלמה הרע כו' ולכן כתיב אחר זה ויקם ה' שטן לשלמה את הדד ואת רזון שהם היסורין ופקדתי בשבט פשעם לכפר על מה שחטא בעבודת כוכבים ומזלות ועכו"ם היא ממיתות ב"ד למדנו שכריתות ומיתות ב"ד מתכפרין ע"י היסורין. וא"ת והלא שלמה לא עבד עבודת כוכבים ומזלות ממש וכמ"ש ספ"ה דשבת רי"א כתיב במלכים ב' כ"ג ואת הבמות אשר על פני ירושלים אשר מימין להר המשחה אשר בנה שלמה מלך ישראל כו' אפשר בא אסא ויהושפט ולא ביערום עד שבא יאשיה וביערם כו' יע"ש ובעל כלי יקר דף קל"ג ע"ג הביא סוגיא זו וכתב וז"ל וצ"ע מאי איכא בין ס"ד למסקנא והרב תירץ יע"ש ולע"ד יראה דלקס"ד במה זו דכמוש דכתיב אז יבנה שלמה במה לכמוש שקוץ מואב לא בנו אותו אפי' נשיו של שלמה אלא אנשים אחרים שהיו לפני שלמה בנו אותה ומשום דלא מיחה שלמה בנשיו בשאר עכו"ם