תוספת יום הכיפורים עג

תירץ אכתי תקשי על ל"ת שניתק לעשה מכפר על עשה מבעיא ויש לומר דסבירי ליה דהא גופא קמ"ל דשוים הם וע"י תשובה מכפר עשה ול"ת שניתק לעשה אף על גב דל"ת דניתק לעשה הוא יותר חמור מ"מ ע"י תשובה הם מתכפרים ואלו הוה תני ל"ת לחוד היינו טועין לפרש דהיינו ל"ת גמור השתא דקתני עשה ול"ת ע"כ לפרש לא תעשה דניתק לעשה דהוי כפרתו בתשובה לחוד דומיא דעשה. ומיהו קשה אמאי דחיק לשנויי הכי דהך ל"ת הוי ניתק לעשה נימא דמתני' פרושי קא מפרש דקתני תשובה מכפרת על עבירות קלות ומפרש דמה הן ע"ק עשה ול"ת וכה"ג תנן בפ"ק דשבועות שעיר הנעשה בפנים ויוה"כ מכפרים על הקלות והחמורות על עשה ול"ת כו' ופריך תלמודא דף י"ב היינו קלות עשה ול"ת כו' ומשני ר' יאודה גופיה דה"ק אלו הן קלות עשה ול"ת כו' ותו קשה דלפי ר' יאודה מתנייתא סתרן אהדדי דמתני' דהכא סברא דל"ת דניתק לעשה הוא מן הקלות הא לא תעשה גמור הוא מן החמורות ומתני' דשבועות סברא דל"ת גמור הוא מכלל הקלות ומתוך דברי מרן פ"א דה' תשובה יראה דהוא ז"ל מסכים דהמשניות סותרות זו את זו וקי"ל כההיא דשבועות ובס' רצוף אהבה סי' ש"י כתב דר' יוחנן חזר בו בשבועות ממאי דתריץ כאן יע"ש וכל זה אינו מספיק. ויראה דר"י הדין עמו לפרש מתני' דידן דהך ל"ת הוי ניתק לעשה משום דיש ברייתא דמייתי לקמן תלמודא דתניא על מה תשובה מכפרת על עשה ועל ל"ת שניתק לעשה ועל מה תשובה תולה ויוה"כ מכפר על כריתות ומיתות ב"ד ול"ת גמור והך ברייתא כל הישר הולך יראה דהיא חוזרת לפרש מתניתין דהכא וכן דייקא מתני' דהכא דקתני ועל החמורות הוא תולה דלא פריש תנא מה הן חמורות משמע דל"ת גמור נכנס בכלל החמורות אבל בפ' קמא דשבועות דקתני בהדיא עשה ול"ת וגם קתני בהדיא כריתות ומיתות ב"ד עכ"ל דהתנא פרושי קא מפרש אלו הן קלות עשה ולא תעשה כו'. ולפי תנא דשבועות ל"ת גמור הוא מכלל הקלות דהא פי' דהחמו' הם כריתות ומיתות אבל תנא דידן דקתני החמורות סתמא ופירש עלה בברייתא דבכל החמורות הוי ל"ת גמור עכ"ל דמאי דקתני הקלות עשה ול"ת היינו ל"ת שניתק לעשה. והנה דמתני' דהכא לא קרי קלות אלא עשה ול"ת שניתק לעשה אבל לא תעשה גמור הוי בכלל החמורות ובכן צריכין אנו למודעי לבאר דבור תוספות פ"ק דשבועות דיראה סותר לזה והענין הוא דגרסינן התם דף י"ב שעיר הנעשה בפנים ויוה"כ כו' ופרכינן עלה האי עשה היכי דמי כו' וכתבו התוספות לא זז משם עד שמוחלין לו ואף על גב דתנן פרק בתרא דיומא כו' ויראה לכאורה דק"ל דתקשי ליה ממתני' דיומא דהויא הקושיא כוללת ואף מלא תעשה ולזה הביאו עוד ראיה מההיא דפ"ק דחגיגה כו' דמיירי בל"ת דקאי אכובש שכר שכיר כמה שכתב התוספות פ"ק דחגיגה והקשה בס' רצוף אהבה סי' ש"י וז"ל ויש לדקדק דמאי קמ"ל הא התם ביומא פריך אמתני' דהתם השתא על ל"ת מכפר על עשה מיבעיא ומשני ר"י על ל"ת שניתק לעשה וא"כ היינו עשה והרב ז"ל נדחק לו דהתוספות סבירי ליה דר' יוחנן חזר בו ממ"ש ביומא דמתני' בל"ת שניתק לעשה יע"ש ולע"ד יראה דהתוספות לעולם סבירי ליה דפירש מתני' דיומא תשובה מכפרת על עשה ועל ל"ת שניתק לעשה ואשמועינן תנא דאפי' ל"ת שניתק לעשה בתשובה לחוד סגי ליה דומיא דעשה:

וכוונת התוספות היא להקשות על הברייתא דמייתי תלמודא פ"ק דשבועות עבר על מצות עשה ועשה תשובה לא זז משם עד שמוחלין לו דמשמע מהך ברייתא דדוקא אעשה תשובה מכפרת אבל על ל"ת אפי' שהוא ניתק לעשה אין תשובה מכפר וזה הפך מתני' דיומא דקתני תשובה מכפר על עשה ול"ת שניתק לעשה גם הקשו מההיא דחגיגה דקאמר הא יראוני כו' דמיירי בל"ת שניתק לעשה דקאי אעושק שכר שכיר דהוי ניתק לעשה ותירץ התוספות דמ"ש דתשובה מכפרת על עשה ול"ת אינו מחילה גמורה זה נ"ל בכוונת התוספות:

גם אבאר מ"ש התוס' חגיגה דף ה' וז"ל הא יראוני מוחלין גבי עושק שכר שכיר דהוי ל"ת הניתק לעשה ופליגא דר' יוחנן פ' בתרא דיומא דאמר עבר על ל"ת ועשה תשובה תולה ויוה"כ כו' כלומר דסבירי ליה לתוס' דר' יוחנן סבירי ליה דאפי' ל"ת שניתק לעשה תשובה לחוד לא סגי ליה ואיכא ברייתא אחרת בפ' יוה"כ דאמר על עשה ול"ת תשובה מכפרת והיינו ברייתא אחרת דקתני על מה תשובה היא מכפרת על עשה ול"ת שניתק לעשה ועוד יש לחלק בין ענייני תשובה יש שב ומוחלין לו מיד ויש שב ומוחלין לו אבל לא מחילה גמורה ועדיין יש עונש ואותו עונש תולין והא דאמרינן בשבועות העובר מ"ע ונתחרט לא זז משם עד שמוחלין לו היינו מחילה גמורה עכ"ל באופן דהך חילוק שמשימין התוספות דאין מוחלין לגמרי ע"י תשובה הוי גם בל"ת שניתק לעשה דאל"כ אלא תפרש דמ"ש התוספות דאין מוחלין לגמרי ע"י תשובה הוי בלא תעשה גמור אך בלא תעשה שניתק לעשה מוחלין לגמרי דומיא דעשה מאי ק"ל מההיא דחגיגה דעושק שכר שכיר דמוחלין מיד הלא התם הוי לא תעשה שניתק לעשה. ומתוך דברי הר"ב רצוף אהבה יראה דהבין דמה שכתב התוספות דאין מוחלין לגמרי ע"י התשובה הוי בל"ת גמור וההיא דעושק שכר שכיר הוי ל"ת גמור והוא תימה בעיני דהא עושק שכר שכיר יראה לי דהוי ניתק לעשה ודו"ק. ומ"מ הנה נתבאר דעבר על עשה ולא תעשה צריך תשובה ואפי' שעבר עליו יו"כ אינו מכפר אלא לשבים לדעת רבנן דפליגי על רבי בפ"ק דשבועות וכן משמע מפשט מתני' דהכא מיתה ויוה"כ מכפרים עם התשובה וכ"פ הרמב"ם פ"א דתשובה ועצומו של יום מכפר לשבים שנאמר כו' יע"ש ואיכא למידק דהרמב"ם כתב בדין ב' שעיר המשתלח וכו' אבל אם לא עשה תשובה כו'. וקשה דאמאי השעיר מכפר על הקלות אף על גב דלא עשה תשובה הלא קיי"ל כרבנן דאין יו"כ מכפר אלא על השבים יש לומר דשעיר שאני דמכפר אף על גב דלא שב אבל יוה"כ בלא שעיר אינו מכפר אפי' קלות אלא לשבים אך קשה מה שהקשה מרן בכ"מ מההיא דאמרינן בשבועות דף י"ב האי עשה ה"ד כו' ומשמע שם דלרבנן אפילו אעשה אם לא עשה תשובה אין השעיר מכפר ולרבי אפילו על החמורות מכפר בלא תשובה ואם כן פסק הרמב"ם ז"ל דמחלק בין חמורות לקלות הוי דלא כמאן והל"מ תירץ בזה יע"ש ובכה"ג רמז דבספר אמרי שפר תירץ בזה וראיתי מה שכתב ואין דבריו מחוורין כלל:

ולע"ד יראה דמי שהכריחו להרמב"ם לפרש דע"כ לא פליגי רבנן על ר' אלא בחמורות הוי משום הא דאיתא פ"ק דשבועות דף י"ג ע"א דמייתי שם תלמודא ברייתא דת"כ פ' אמור דתניא יכול יהא יוה"כ מכפר לשאינם שבים ודין הוא הואיל וחטאת ואשם כו' ת"ל אך חלק עכ"ל הרי בהדיא דרבנן ס"ד דיוה"כ יכפר על שאינם שבים אפילו בכריתות ומיתות בית דין ואמרו דזה א"א דנילף מחטאת ואשם דאינו מכפר אלא על השבים והך ראיה דחטאת ואשם הוי מחטאת ואשם דבאים לכפר על כריתות ומיתות בית דין כמ"ש התוספות שם ד"ה שאין מכפרין כו' יע"ש ואע"ג דסתרו הראיה ונפקא להו מדכתיב אך חלק ש"מ דיו"כ אינו מכפר אלא לשבים היינו ודאי לכריתות ומיתות בית דין דתפסת מועט תפסת ומאי דבעו למילף מחטאת ואשם היינו דילפי' מדכתיב אך חלק דהיינו בענין כריתות ומיתות ב"ד בעו תשובה עם יוה"כ הא עשה ול"ת דאין בהם כרת לא בעי תשובה ומודו רבנן לר' דשעיר מכפר על הקלות דהיינו עשה ול"ת שאין בהם כרת. ומה שכתב המקשה בתחלת הסוגיא האי עשה ה"ד אי דלא עבד תשובה זבח רשעים תועבה היינו בעשה חמור דיש בו כרת אבל בעשה דלית ביה כרת גם רבנן מודו דשעיר מכפר על הקלות שהן ל"ת ועשה שאין בהם כרת ומ"ש ואי דעבד תשובה כל יומא נמי כו' היינו בעשה שיש בו כרת האי מפיק לה ר' ישמעאל בברייתא דחלוקי כפרה מדכתיב שובו בנים שובבים וקרא מיירי בעבודת כוכבים ומזלות כדמוכחי קראי אלמא דתשובה גרידא מועלת לעשה שיש בו כרת כגון עכו"ם ומשכחת לה עשה בעכו"ם כגון בעשה דהוכח תוכיח שלא הוכיח בני דורו על עכו"ם או דטעה וסבר שלא הוזהרנו על עכו"ם בל"ת אלא בעשה דנמצא דלא עבר במזיד רק אעשה אז הב"ה מוחל לו מיד בתשובה גרידא בכל יום ואינו זז משם עד שמוחל לו וא"כ אמאי אצטריך שעיר דיוה"כ לכפר על עשה כה"ג ומשני בעומד במרדו ור' היא זה נראה לי בפירש הסוגיא לדעת הרמב"ם גם במה שגמגם מרן הכסף משנה במה שמנה הרמב"ם ז"ל לא תשא בכלל החמורות מצאתי ברייתא פ' שבועת הדיינים דף ט"ל כסברת הרמב"ם ודו"ק:

דף פ"ו ע"א גמרא ועל ל"ת לא ורמינהי כו' לא תשא וכל דדמי ליה איכא למידק לפי תירוץ זה אמאי נקט חוץ מלא תשא נימא חוץ מלא תעשה גמור יש לומר דנקט חוץ מלא תשא לאשמועינן דמדכתיב גבי לא תשא לא ינקה שמעינן דבאיסור לאוין אין תשובה מכפרת לחוד אי נמי נקט לא תשא משום חדושא דאף על גב דלא עביד מעשה דעקימת שפתים לא חשיב מעשה כדאיתא פ"ג דשבועות דף כ"א אפ"ה אין תשובה לחודה מועלת וכ"ש שאר לאוין דאית בהו מעשה אין תשובה לחוד מכפרת ודו"ק:

ת"ש רי"א כל שהוא מלא תשא כו' איכא למידק ודקארי לה מאי קארי לה הלא התירוץ פשוט כדשני לעיל לא תשא וכל דדמי ליה יש לומר דהכא הוה ס"ל למקשה דהוי דוחק לאוקומי לא תשא וכל דדמי ליה משום דקתני מלא תשא ולמעלה והתרצן דחק עצמו ואמר דגם ברייתא זו ה"ק מלא תשא וכל דדמי ליה ולמעלה תשובה תולה כו' ומכל מקום ק"ל בגופא דברייתא דאין הלשון מדוקדק דרישא קתני מלא תשא ולמטה תשובה מכפרת כלומר ולא תשא אינו בכלל וסיפא קתני מלא תשא ולמעלה תשובה תולה כלומר ולא תשא בכלל הוא והוא דוחק לפר' חד לישנא בתרי פי' ודו"ק:

ת"ש לפי שנא' בחורב ונקה כו' ופרש"י לפ"ש בחורב תשובה ונקה לאחר מעש' העגל כו' מתוך פי' על מעשה העגל הוא אומר ונקה והלא מעשה העגל הוא מן החמורות דעכו"ם הוי ממיתת ב"ד וברייתא מיירי דעל לאוין הוא דתשובה מכפרת חוץ מלא תשא י"ל דגבי מעשה העגל כל מי שעבד עכו"ם מת או נהרג וג' מיתות נדונו שם כמשחז"ל והביאו רש"י פרשת כי תשא וישראל הנשארים לא היה להם עון דעכו"ם דהוא ממיתת בית דין אלא איסור לאו בלבד דלא תעשה לך פסל ומהאי טעמא עשה אהרן את העגל ולא מסר עצמו למיתה שלא לעשותו כמו שהוא הדין בעכו"ם וג"ע וש"ד יהרג ואל יעבור דזה אינו אלא בעכו"ם גופיה אבל לעשות פסל הוא מאיסורי לאוין ואינו מחוייב למסור עצמו על קדוש ה' ולגבי עון זה דלא תעשה לך פסל דהוא איסורי לאוין דנתנו נזמיהם לעשות עגל על זה נאמר בחורב ונקה לשבים ודו"ק: