תוספת יום הכיפורים עב

פ"ק דשבועו' דיוה"ך מכפ' לשאינם שבים מדכתי' יוה"ך היא ומשמעות דרשת יוה"ך הוא משמע דהוא לחודיה מכפ' בלי צירוף לא תשובה ולא יסורין אבל לרבנן מ"ש מיתה ממרקת בשאר עבירו' בלא תשובה היינו בצירו' יסורין כדמוכ' מדיוקא דקרא דהכרת תכרת כדכתי' לעיל ותשובה עם מיתה מכפ' לגמרי אפי' בג' חמורות בלי יסורין וה"ה תשובה עם יוה"ך ולפיכך א"ש מתני' כרבנן והיינו דסיימו התוספ' והשת' א"ש כרבנן אחר מ"ש אבל לר' כו' לרמוז מ"ש ודוק:

וראיתי בס' רצוף אהבה סי' ש"ט דפלפל בדיבור זה ופירש דרך מפולפל בדברי התוספת על פי מה שהבין דמ"ש התוס' מיתה ממרקת עם היסורין דלאח' מיתה ר"ל מיתה ותשובה בג' חמורות ובעי יסורין אחר מיתה ולע"ד יראה דמה שכתב התוספ' מיתה ממרקת היינו מיתה לחודה בלא תשובה בשא' עבירות אבל כשיש מיתה ותשובה אפילו בג' עבירות החמורות לא בעי יסורין לאחר מיתה כנ"ל והמעיין יבחר ואני שיירתי דרך לעצמי לתרץ קושית התוספת דמקשו ה"ק מתני' דלא כר' דמשמע דכרבנן מצי אתיא דהנה מתניתן קתני ב' חלוקות מיתה ויוה"ך מכפרים עם התשובה וחלוקת יוה"ך מכפ' עם התשובה זו היא דהוי דלא כרבי אבל לרבנן א"ש דס"ל דיוה"ך אינו מכפ' אלא לשבים דוקא כדאית' בברייתא דת"כ פר' אמור ומייתי לה פרק קמא דשבועות וחלוקת מיתה מכפ' עם התשובה זו היא דהוי דלא כרבנן דלרבנן משמע דבשא' עבירות דלאו הנך ג' מיתה מכפר' בלא תשובה והמקשה שהקשה נימא מתניתין דלא כרבי דמשמע דלרבנן אתי שפי' היינו לגבי חלוקת יום כיפור מכפ' עם התשובה אבל לגבי חלוקת מיתה אה"נ דהוה ק"ל נימא מתני' דלא כרבי ודלא כרבנן דמיתה לחודה מכפר' בלא תשובה בין לרבנן בין לרבי וכשתירץ לו התרצן אפילו תימא רבי תשובה בעי יוה"ך יוה"ך לא בעיא תשובה לא רצה להקשות מחלוק' מיתה נימא דלא כרבנן דיש לתרץ תשובה בעיא מיתה מיתה לא בעיא תשובה וכ"ת המקשה אמאי מתחלה הקשה קושיתו מחלוקת יוה"ך נימא מתני' דלא כר' ולא הקשה קושי' מחלוקת מיתה נימא מתני' דלא כר' ורבנן י"ל דקושי' מתני' דלא כר' היא קושיא פשוטה מכח דמצא סברת ר' שנויה בבריית' אבל קושי' מתני' דלא כרבנן בחלוק' מיתה אינה קושי' פשוטה דלא מצינו סבר' רבנן שנוי' בבריית' אלא התלמו' שם בפ'"ק דשבועו' חדש לנו סימן רבנן מדיוק' דבריית' דר' זה נ"ל ומיהו ק"ל איך תוספ' דידן לא עמדו בקושי' זו לפרש היכי מתני' אתי כרבנן ומש"ה יראה לי דתוס' דידן סברי דר' לחוד הוא דמוקי לקרא דכי דבר ה' בזה בג' עבירו' החמורות ובעי תשובה עם יוה"ך אבל לרבנן דפליגי על ר' אין מפרשים פ' כי דבר ה' בזה בג' עבירות אלו אלא קרא איירי בע"ז וכל העבירות החמורות הם שוים לדעת רבנן דבעי מיתה ותשובה וא"כ מתני' א"ש כרבנן ועיין בתוספ' ד"ה חוץ מפורק כו' ודוק:

תוספות ד"ה עם התשובה אין כו' תימא דהוי מצי לשנוי וכו' ויש לומ' דשפי' טפי משני עכ"ל ויש להתבונן מה ר"ל שפי' טפי משני למה שינויא דבגמרא עדיפא מדתוס' ויראה דהעדיפות הוא דלפי שינויא דבגמרא מתני' איירי בכל העבירו' שבתור' שהן רבות המספ' חוץ מהנך ג' דפורק עול כו' אבל לפי התירוץ של התוס' מתני' מיירי בהנך ג' דוקא והוא דוחק לאוקמי מתני' בג' עבירו' חמורו' לחוד זהו כונת התוס' אמנם איכא למידק דהתוספ' תפסו קושייתם על המקשה דאמר נימא מתני' דלא כר' דמאי פריך דהוה מצי לשנויא דמתני' מיירי בג' עבירות חמורות וכשתירצו ויש לומר דשפי' טפי משני זה קאי לתרצן לא למקשה וירא' דכונת' בקושיתם היתה בין למקשה בין לתרצן וכשתירצו לתרצן וי"ל דשפי' טפי משני תירץ זה גם למקשה דהמקשן גם התרצן לא רצו לאוקמי מתניתן בג' עבירות משום דמשמע להו דוחק ובכח זה הקשה המקשה קושי' וכן התרצן ס"ל הכי וביקש תירץ מרווח טפי לאוקמי מתניתין בשאר עבירו' חוץ מהנך ג' ודוק:

תוספות ד"ה חוץ מפורק עול והקשה הרי"מ אמאי לא חשיב להו בהדי ל"ו כריתות ותירץ ר' יוחנן דרבנן דפליגי אדרבי לא דרשי קרא הכי אלא בפ"ד מיתות דרש ליה ר' יוחנן ור"ע לדרשא אחרינא כלומ' דר"ע מוקי לקרא דכי דבר ה' בזה במגדף דהיינו מברך את ה' דכתיב לעיל מיניה את ה' הוא מגדף ות"ק דפרק קמא דכריתות דהוי ר"ע מני מגדף בכלל ל"ו כריתו' ור' יוחנן מוקי מש"ה את ה' הוא מגדף כי דבר ה' בזה כו' היינו עכו"ם ועכו"ם כבר מנויה בכלל ל"ו כריתו' גם בספ"ק דכריתות על מתניתין דקתני וחכ"א אף המגדף מייתי שם תלמודא פלוגתא דתנאי דמ"ס דאת ה' הוא מגדף מיירי במבר' את ה' ומ"ס דאיירי בעכו"ם יע"ש באופן דלהנך רבנן דהיינו ר"י ור"ע לית להו כרת בפורק עול ומגלה ומפר ברית וכ"כ התוספת פרק קמא דיבמות דף ע' ע"א יע"ש:

כתבו עוד ואליבא דר' לא מצי למחשבינהו כו' איכא למידק דהתנן פר' קמ' דכריתות הפסח והמילה במ"ע ומני להו לענין דחייבים כרת אף על גב דליתנהו מביאים חטאת על שגגתם א"כ נחשוב נמי הנך ג' פורק עול כו' לענין זה דחייבים כרת אע"ג דאין מביאים חטאת משום דלית בהו לאו יש לומ' דהאמת הוא דהתנא פר' קמא דכריתות לא תני אלא הנך דאית בהו לאו ומאי דקתני הפסח והמילה לאשמועינן דפסח הוי מ"ע דסד"א דהוי ל"ת כדאיתא פרק המוציא תפילין דף צ"ו יע"ש ומילה אצטריך למתני דטעמא דפטור מקרבן משום דהוי מ"ע דאלו היה בא לא היה חייב חטאת משום דיש בה כרת לאפוקי דלא תימא דמילה חשיב לית בה כרת כיון דבסוף ימי יכול לימול ולהפטר מן הכרת קמ"ל דכ"ז שלא נימול יש עונ' כרת עליו דאלוהי' במיל' לאו היה מביא חטאת כן למדתי מתוך דברי התוספת פרק אלו הן הלוקין דף י"ד ד"ה לאפוקי הני פסח ומילה יע"ש:

כתבו עוד אבל לרבנן לא מצינן לשנויי הכי כו' יש להתבונן הנך רבנן דאומרים התו' מאן נינהו שיש קושי' לדבריהם אמאי לא מני תנא הנך שלשה חמורות דפורק עול כו' בפ"ק דכריתות הלא כתבו התו' ריש דבריהם דרבנן דפליגי על רבי אין מפרשים פסוק דכי דבר ה' בזה בג' חמורות אלו כס' רבי אלא מוקמי לה בע"ז כמו שהכיחו מפ"ד מיתות ולדידהו ל"ל כרת בפורק עול כו' וכמ"ש התו' פ"ק דיבמות דף ט' כדכתיבנא לעיל ויראה דכונת התו' היא לומר דלא תימא דרבנן מודו לר' דבפורק עול כו' יש בהן כרת ואם יקשה לך אמאי לא מני להו תנא בפ"ק דכריתות תתרץ לקושיא זו דלא מני התם משום דלית בהו לאו דתי' זה לא אפשר משום דלרבנן דילפי פ"ק דיבמות ד"ט משום דהוקשה כל התורה לע"ז לא בעו לאו וע"כ מחוורתא כדמשני בריש הדבור דרבנן לא מוקי קרא דכי דבר ה' בזה בג' עבירות דפורק עול וכו' אלא בע"ז ול"ל לרבנן כרת בהנך ג' דפורק עול כו' ומיהו ק"ל נהי דר"ע ור"י לא דרשי קרא דכי דבר ה' בזה בהנך ג' כמו שהכיחו מההיא דפרק ד' מיתות מ"מ יש רבנן אחריני בפ"ק דשבועות דפליגי על ר' דף י"ג ע"א ומשמע דהם מודים דקרא איירי בג' עבירות חמורות בפורק עול כו' וכן מתבאר מדברי התוס' דהתם ד"ה שעומד במרדו שהעתקנו לעיל יע"ש י"ל דתו' דידן פליגי אתוספת דהתם דתו' דידן ס"ל דרבנן דפליגי עליה דר' בפ"ק דשבועות לא דרשי פסו' דכי דבר ה' בזה בג' עבירות אלא קרא איירי בע"ז וכל עבירות החמורות דכריתות ומיתות ב"ד הם שוים ובע"ז תשובה עם מיתה וה"ה תשובה עם יו"כ ולפיכך א"ש דאמרינין הכא מתניתין דלא כר' דמשמע דכרבנן אתיא שפיר משום דמתניתין איירי בכריתות ומיתות ב"ד ובפורק עול כו' לית בהו כרת לדידהו כמ"ש התוספת ביבמות דף ט' יע"ש:

עוד י"ל דתרי רבנן הוו דרבנן דהיינו ר"ע ור"י דפ"ד מיתו' ל"ל כרת בהנך ג' דפורק עול ומגלה פנים ומיפר ברית כמ"ש התו' יבמות ועליהם רמזו התו' דידן בריש דבריהם. אבל יש רבנן אחרים דפליגי על ר' בפ"ק שבועו' דף י"ג והנהו רבנן אע"ג דפליגי על רבי בענין דס"ל דשאר עבירות דלאו הנך ג' לא בעי תשובה אלא יו"כ לחוד הוא דמכפר בזה בלבד פליגי עליה אבל מודים הם דקרא איירי בג' עבירות חמורות פורק עול כו' ואית בהו כרת וכ"ת להנך רבנן אמאי לא מני תנא פ"ק דכריתות להנך ג' דאית בהו כרת י"ל דהנך ס"ל דבעינן לאו וכרת כסברת רבי ומ"ש התו' אבל לרבנן לא מצינן לשנויי הכי דלדידהו לא בעי לאו כו' הנך רבנן הוו ר"ע ור' יוחנן דפ' ד' מיתות אבל רבנן דפליגי על רבי פ"ק דשבועות דף י"ג מודים הם לסברת רבי דאינו מביא חטאת אלא על עבירה דאית בה לאו וכרת ולפיכך לא מני תנא בכריתות להנך ג' פורק עול מגלה פנים מיפר ברית לפי שאין בהם לאו ודוק ועיין בס' באר שבע פרק ב' בהוריות דף י"ג ע"ד דהעתיק מ"ש תוספ' דידן ומ"ש תוס' דיבמות דף ט' והקשה על דברי תוס' יבמות דאומרים דרבנן לא בעי לאו מדקאמרי מה ע"ז דבר שחייבין על זדונו כרת ולא גמרי מה ע"ז שיש בה לאו וכרת דמה הכרח הוא זה דהרי רבי דנפקא ליה חטאת מעליה בעי לאו וכרת אפילו הכי לא גמר רבי מאי אחות אשה דבר שחייבין על זדונו לאו וכרת וכו' והניח בקושיא דצ"ע:

ולענ"ד יראה הדבר ברור ולק"מ דהתוספת אין מביאין ראיה לדבריהם דרבנן לא בעי לאו מדלא גמרי מה עכו"ם שיש בה לאו וכרת אלא התוס' הם מפרשים דכי היכי דרבנן לא בעי שהעבירה יהיה חייב סקילה דומיא דעכו"ם הכי נמי לא בעו שהעבירה יהיה בה לאו דומיא דעבודת כוכבים ומזלות דלא גמרינין אלא מאי דכתיב בקרא דהיינו כרת וזה מתברר מתוך דברי התוספות דידן והוא ברור:

כתבו עוד תדע דבפר' אלו הן הלוקין כו' לענ"ד נראה דיש לגמגם על דיוקא זה די"ל דכונת התלמוד היא לומר אפילו אי הוה כתיב לאו גבי פסח ומילה כגון השמר פן לא תעשה פסח ומילה אפ"ה פטורין הוו מחטאת משום דלא דמו לעכו"ם דעכו"ם שב ואל תעשה הוא לאפוקי פסח ומילה דקום עשה נינהו וצריך עיון:

פיסקא תשובה מכפרת על עבירות קלות השתא על ל"ת מכפרת על עשה מיבעיא כו' אין להקשות דמאי פריך הלא מתני' לא זא"ז קתני דלא שייך לשנויי הכי אלא בשני בבות אבל בשתי תיבות וכן כתבו התוס' רפ"ב דקדושין גבי האיש מקדש בו ובשלוחו:

אמר ר"י ה"ק על עשה ועל לא תעשה שניתק לעשה וקצת קשה דמאי