תוספת יום הכיפורים עא

מסתברא דגם לפני ה' צריך להתודות זה נרא' לי בישוב דברי מרן בכסף משנה וע"פ הדברי' האלה יומתק לשונו דסיים ומכל מקום מאי דמפיק לה כו' ולכאורה תיבת ומ"מ היא תפילה מבלי מלח ומגומגמת הרבה ועל פי מ"ש דכונת הרב בראיה זו היא דמות ראיה ודוגמא לדבר דכשם דאשכחן דישאול מחברו מחילה מסתברא שיהיה חייב גם להתודות לפיכך סיים ואמר ומ"מ כלומר הגם דלא נעלם ממני חולשת ראיה זו אפ"ה היא דמות ראיה אך מ"מ מאי דמפיק לה כו' כלומ' דלזה לא ידע להביא סמך דנפקא מקרא דמכל חטא' האדם ודוק ואני מצאתי בס' החינוך בפר' נשא מצוה שס"ג דהכי איתא במכילת' דרשא זו דמכל חטאת האדם יע"ש:

דרש ראב"ע מכל חטאתי' כו' במשניות שהם בלי תלמוד גרסי את זו דרש ראב"ע והקשה הרב בינה לעתים בדרשותיו דף מ"ב למה אמר את זו הול"ל דרש ראב"ע והרב ז"ל תירץ יע"ש ואין דבריו מחוורים בזה ועיין בספ' יד יוסף דף רפ"א ולכאורה נראה לי דמשום דהתנא שנה משנתו לעיל עבירו' שבין אדם למקום כו' והוא לא הביא ראיה לדבריו אמר עתה את זו דרש ר' אב"ע כלומ' דמפיק לה מקרא ועוי"ל משום דברישא דמתני' תנן חטאת ואשם ודאי מכפרים ופריך בגמרא אשם ודאי אין אשם תלוי לא ומשני הנך אין אח' מכפר כפרתם אשם תלוי אחר מכפר כפרתם דתנן בפרק בתרא דכריתו' חייבי חטאות ואשמות ודאין שעבר עליהם יוה"ך חייבין ואמרו שם בגמרא דנפקא לן מקרא דמכל חטאתיכם חטא שאין מכיר בו אלא ה' כגון אשם תלוי יוה"ך מכפ' כו' באופן דדיוקא דקרא דלפני ה' וכו' אשמועינן הך דינא דיש חילוק בין אשם תלוי לאשם ודאי ולז"א את זו דרש כלומ' עם הדין שאמרתי לעיל חטאת ואשם ודאי מכפרים דרצה לומר דאין יום כיפור מכפר כפרתם עם דין זה דרש ראב"ע אגדה יפה בהך קרא עבירות שבין אדם למקום יום כיפור מכפ' כו' וראיתי בספר מאור עינים דף קכ"ד ע"ב דפירש דראב"ע סבירי ליה דמי שיש לו עבירות שבין אדם לחבירו אין הקב"ה מכפ' לו אפי' על עבירו' שבינו למקום ור"ע חולק עליו וס"ל דאפי' על עבירות שבין אדם לחברו הקב"ה מכפ' אף על גב שלא ריצה את חברו ואין דבריו מחוורין אצלי ודוק:

אמר ר"ע אשריכם ישראל כו' קשה מה קשר לדרשת ר"ע עם האמור גם כפל הלשון לפני מי אתם מטהרים ומי מטה' אתכם וע"ק מאי ואומר ויראה דלפי שדרש תחלה לפני ה' תטהרו עבירות שבין אדם לחבירו אין יוה"ך מכפר עד שירצהו ועם כל זה צריך להתודות לפני ה' כמ"ש הרמב"ם פ"א מהלכו' תשובה וזה הוא כונת הכתוב כי ביום הזה יכפ' עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם אפי' עבירות שבין אדם לחברו אימתי כשלפני ה' תטהרו כלומ' כשעשית דבר זה דקודם שבאת לפני ה' להתודות שאלת מחברך מחילה וטהרת' הלבבות אז ודאי יכפר עליכם היום הזה אפי' לעבירות שבין אדם לחבירו ומפני שיש פעמים שאדם שחטא לחבירו שואל ממנו מחילה מפני היראה ואינו מלב ומנפש לכן בא ר"ע ואמר אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים כלומר דאם עבירות שבין אדם לחבירו לא היה צריך להתודות לפני ה' היה יכול האדם לשאול מחבירו מחילה לפנים ואינו מלב ומנפש אבל כיון דהצריכו הכתו' דמלבד שאלת המחילה מחבירו צריך להתודות לפני ה' דחוקר הלבבות א"כ ודאי שהאדם השואל מחברו מחילה צריך להיות מלב ומנפש מדצריך להתודות לפני ה' ולפניו לא יכנס תשובה של רמאות ולכן אמר אשריכ' ישראל לפני מי אתם מטהרין אף בעבירות שבין אדם לחבירו דע"י זה תהיה התשוב' מעולה מלב ומנפש בלא רמאות ועוד אפשר דהכי קאמר ראו חיבתכם לפני המקום דהקב"ה רוצה דאם חטא איש לאיש מלבד דצריך שישאל ממנו מחילה הצריכו להתודות לפני ה' אלמא דמי שהקניט את חברו כמי שהקניט את ה' והשם תבע כבוד הנעלב וכל זה מורה חיבה שיש להב"ה עם ישראל ולכן אמר אשריכם ישראל וחיבה יתירה נודעת לכם ממה שאני רואה לפני מי אתם מטהרין אפי' בעבירות שבין אדם לחבירו דצריך להתודות לפני ה' כדאמרן ועוד אמר ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים כלומ' גם יש לישראל אושר שני דאם הקב"ה היה מוסר סליחות העון ביד מלאך היה קשה לישראל סליחות עון ע"ד מ"ש בפרש' משפטים הנה אנכי שולח מלאך כו' אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם שאינו מלומד בכך שהוא מן הכת שאין חוטאים ועוד שהוא שליח ואינו עושה אלא שליחתו כדפירש"י שם אבל עתה שסליחת העון והטהרה היא ביד הב"ה שהוא רחמן ואדון העולם הוא מיקל עלינו והביא ראיה דהב"ה מטהר את ישראל מדכתיב וזרקתי כו' ומפני שיש לדחו' דקרא דוזרקתי אתא לומר דממזרי' טהורים לע"ל כדדרשי' פ"י יוחסין דף ע"ב ע"ב או לומר שיזרוק עליהם מי חטאת דאפר פרה כדפרש"י בכתוב לכן מייתי ראיה ב' מדכתיב מקוה ישראל ה' כו' ורמז ר"ע לומ' זה לרמוז דהאיש הנעלב לא יהיה אכזרי שלא למחול לחברו דהקב"ה רוצה בטהרתן של ישראל ולא מסר הסליחה ביד מלאך להקל עליהם הסליחה בתשובה קלה א"כ גם מזה ילמוד האדם מוסר השכל למחול לחברו מיד ללכת בדרכי ה' ודוק:

גמרא אשם ודאי אין אשם תלוי לא כו' לפי הך תירוצא דאתא לאפוקי אש' תלוי דאינו מכפר כפרה גמורה מתניתן דלא כר' אליעזר דאמר אשם תלוי בא על הנבלה כלומ' על ספק איסור דלדידיה אשם תלוי מכפר כפרה גמורה דלכי מתיידע ליה דאכל נבלה לאו בר חטאת הוא כדאית' פ"ז דכריתות ושנינו שם ר"א אומר מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום ובכל עת שירצה והיא היה נקרא אשם חסידים וחכ"א אין מביא אשם תלוי אלא מי שזדונו כרת ושגגת חטאת ולענין הלכה טי"ד סימן ה' פסק כר"א והרמב"ם פ"ב מהלכות שגגו' פסק כחכמים ולכ"ע אשם ודאי אינו נידר ונידב ואיכא למידק על הטא"ח סי' א' דכתב דאחר קריאת פרש' הקרבנות יאמר יר"מ כו' ומקשים הראשונים על הטור דגם אשם ודאי אינו בא בנדבה ותירץ שם מרן הבית יוסף בשם מהר"יו ן' חביב דל"ק דהרי אשם נזיר בא בנדבת נזרות יע"ש וק"ל אם כן למה ביורה דעה סימן ה' פסק הטור דשוחט לשם אשם ודאי שחיטתו כשרה לפי שלא בא בנדר ונדבה הרי בא ע"י נדבת נזירות ותו ק"ל דבשלמא אם כל מתנדב בנזיר היה מביא אשם הוה שייך לומר דאשם בא בנדבת נזירו' אבל אשם נזיר הוא דוקא נזיר שנטמא ואם כן אינו בא בנדבה הוי אלא חובה לכפ' על טומאתו ותו ק"ל אם אשם ודאי קרי ליה דבא בנדר ונדבה לפי שבא בנדבת נזירות אם כן חטאת נמי בא בנדבה דכל נזיר במלאת ימי נזרו בתגלחת טהרתו מבי' כבש לעולה וכבשה לחטאת ואיל לשלמים כדכתיב בפרש' נשא לכן דברי הרבני' בתירץ זה הם דברים קשים לשמוע וצ"ע ומחוורתא כמו שתירץ מרן הב"י יע"ש ורש"ל בתשובה סימן ס"ד יע"ש:

רש"י אשם תלוי אינו מכפ' כפרה גמורה אלא תולה להגן עליו מן היסורין כו' ומצאתי הדבר בפ"ו דמסכ' כריתו' דף כ"ו ע"ב דילפי לה מדכתי' או הודע אליו מ"מ והשתא דאמרת כי מתיידע ליה מייתי חטאת אשם תלוי למה בא א"ר להגן עליו מן היסורין ע"כ וק"ל אמאי אצטריכו להוציא דין זה מדכתי' או הודע אליו בפר' חטאת והלא ממקומו הוא מוכרע בפר' אשם תלוי דכתי' וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג והוא לא ידע ונסלח לו ודרשו בת"כ ומביאו הילקוט ורש"י בפירו' הפרש' והוא לא ידע הא אם ידע לאח' זמן לא נתכפר לו באשם זה עד שיביא חטאת הא למה זה דומה לעגלה ערופה שנתערפ' ואח"כ נמצא ההורג הרי זה יהרג עכ"ל וצ"ע:

רש"י פטורין דיוה"ך מכפר עליהן וטעמא מפר' בכריתות עכ"ל ומצאתי הדבר בכריתות דף כ"ו ריש ע"א דיליף לה מדכתיב מכל חטאתיכם חטא שאין מכיר בו אלא הב"ה כגון אשם תלוי יוה"ך מכפר עליהן ומינה הא חטא שמכיר בו כגון דידע דחייב חטאת אשם ודאי אין יוה"ך מכפ' ואין להקשו' הלא הך קרא דלפני ה' תטהרו אצטריך לדרשת ראב"ע עבירות שבין אדם למקום כו' דתרתי שמעת מינה ושקולים הם ויבאו שניהם כדאיתא בריש קמא דף ג' ע"א ודוק:

פיסקא מיתה ויוה"ך מכפרים כו' עם התשובה אין בפני עצמן לא נימא דלא כר' כו' גם רבי מודה שאין יוה"ך מכפ' עד שירצה את חברו כדדרש ראב"ע במתני' ואף על גב דקתני רבי חוץ מפורק עול ולא קתני נמי חוץ מעבירות שבין אדם לחבירו הא קי"ל אין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמ' בהן חוץ ובהא דשקיל וטרי תלמודא נימא מתניתן דלא כר' משמע דמתני' א"ש כרבנן דפליגי על רבי וצריך להציע פלוגתא דר' ורבנן לדעת אם מתני' א"ש כרבנן ופלוגתא זו מייתי לה תלמודא פ"ק דשבועות דף י"ג ע"א תניא ר"א כי דבר ה' בזה כו' ורבנן הכרת בעוה"ז כו' ויראה דרבנן מפרשי הפסוק בג' עבירות החמורו' כסבר' ר' אלא דר' מוקי לה לפני יוה"ך ולאחר יוה"ך ובעי תשובה עם יוה"ך בהנך ג' עבירות החמורות ורבנן סברי דהנך ג' עבירו' החמורות פורק עול ומגלה פנים ומפר ברית הרמוזים בפסוק הצריכו רבנן תשובה עם המיתה אבל שאר עבירות החמורו' משמע דסבירי ליה לרבנן דמית' לחוד מכפר' בלא תשובה וא"כ מתניתין דקתני מיתה ויוה"ך מכפרים עם התשוב' לא מצי אתי כרבנן וא"כ ה"ק תלמודא מתני' דלא כר' דמשמע דמתוקמ' כרבנן וראיתי שם בתוס' דעמדו בקושיא זו ד"ה בעומ' במרדו וז"ל הקשה הר"ש בפ"ב דיומא כו' ויש לומ' כו' יע"ש ואיכא למידק מנ"ל לתוספ' לחדש דמ"ש רבנן דמיתה ממרקי' בשא' עבירות בלא תשובה היינו בצרוף יסורין דלאח' מיתה י"ל דמדיוקא דקרא שמיע ליה דכתיב הכרת תכרת בעה"ב בג' חמורו' כאלה כשלא עשה תשובה והיינו ודאי אפילו ביסורין דלאח' מיתה א"כ כד דייקינן דהא שא' עבירות מיתה ממרקת בלא תשובה היינו ביסורין דלאחר מיתה אבל מיתה עם תשובה מכפ' על כל העבירו' אפי' ג' עבירות חמורות בלי יסורין אחר מית' אך אכתי קשה נימא הך המצאה גם לדעת ר' הכר' תכרת לאחר יוה"ך בג' חמורות כשלא עשה תשובה והיינו אפי' יבואו עליו יסורין אחר יוה"ך הא שאר עבירו' יוה"ך מכפ' בלא תשובה ביסורין שיבואו לו אחר יוה"ך אבל תשובה עם יוה"ך מכפ' על כל העבירות אפי' הג' חמורות בלי יסורין אח' יום כיפור וא"כ מתוקמא מתני' שפיר גם כר' ויראה ברור כי התוס' הרגישו קושי' זו לכך כתבו בסיום דבריהם אבל לר' מיתה ויוה"ך בלא תשובה ממרקת לגמרי כלומ' בלא יסורין וירא' דיצא להם משום דר' דריש בת"כ פרש' אמו' ומייתי לה תלמודא