תוספת יום הכיפורים ע

התוספת יש חטאת תלוי כמו אשם תלוי דאינו מכפ' כפרה גמורה וא"כ א"ש דנקט מתני' חטאת ואשם ודאי מכפרין ומלת ודאי חוזר גם לחטאת למעוטי חטאת תלוי ואשם תלוי כדאמרן והתלמוד לא פירש רק חלוקה א' למעוטי אשם תלוי דהיא חלוקה פשוטה אבל חלוקה זו דחטאת תלוי השנוי בתוספ' הוא דין מחודש וי"ס דל"ג בתוס' כמ"ש שם מרן הכ"מ ולפיכך לא ביאר התלמוד דין החטאת ודו"ק:

עוד כתב רש"י חטאת ואשם ודאי מכפרין ומסתמא תשובה איכא שאם לא כו' יראה דטעמו משום הא דתנן ספ"ה דערכין חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותם וטעמא כיון דלכפרה אתו לא משהו להו ובפרק קמא דשבועו' דף י"ג גם בפ"ק דכריתות תניא דחטאת ואשם אין מכפרים אלא על השבים ופרש"י פרק קמא דשבועות אין מכפרים אלא על השבים דכתיב והתודו את חטאתם כו' והתודה אשר חטא עליה עכ"ל והנה פרשת והתודו את חטאתם כתיב בפרש' נשא גבי אשם גזלות ופרש' והתודה הוא בפרש' ויקרא גבי שבועת הפקדון וטומאת מקדש וקדשיו ושבועת ביטוי דקרבנם עולה ויורד ומשם אנו למדין למחוייב חטאת דאינו מכפר אלא דעשה תשובה והתודה כדקתני בבריית' אבל אם לא היה משמיענו הברייתא דחטאת אינה מכפרת אלא על השבים אפש' היה לומר דמכפרת אף על גב דלא שב והשתא ניחא מה שכתב בפרק קמא דכריתות דף ז' דרבא היה סבור מתחלה דהאומר לא יתכפ' לי חטאתי חטאתו מכפרת ואח"כ הדר ביה רבא וסבר דאינה מכפרת אם אינה שב מכח הבריית' דקתני אין מכפרין אלא על השבים ועיין בלחם משנה ריש הלכות תשובה דיש לגמגם על דבריו מתוך מ"ש:

מיתה ויום כיפור מכפרים עם התשובה מדלא סגי ליה תשובה עכ"ל דבחמורות מיירי כדקתני סיפא תשובה מכפרת על עבירות קלות כו' על החמורות הוא תולה שיבא יוה"ך ויכפר וקשה הך רישא דיום כיפור מכפר עם התשובה למאי אצטריכ' והלא מסיפא שמעינן לה ואפש' לומ' דאגב דהוצר' לומר מיתה תנא נמי תשובה עם יוה"כ וא"ת סיפא אמאי אצטריכא יש לומ' דאי מרישא הו"א דבחמו' תשובה לא סגי לתלות מן היסורין עד שיבא יום כיפור קמ"ל סיפא דתשוב' תולה מן היסורין בחמורות עד שיבא יום כיפור וה"ה דתשוב' תולה מן היסורין בחמורות עד שימות ויגמר כפרתו והא דתירצתי דרישא דנקט תשובה היא משנה יתירתא ונשנית אגב דינא דמיתה הוא לפי מאי דמוקי התלמוד מתני' כרבי אבל לפי מאי דס"ד דמתני' דלא כרבי וכן הוא האמת לענין הלכה כמ"ש הרמב"ם פ"א הלכו' תשובה רישא דמתני' אצטריכא שפיר לאשמועינן דיום כיפור אינו מכפר אלא לשבים ודו"ק:

האומר אחטא ואשוב וכו' איכא למידק דברישא קתני באומר אחטא ואשו' תרי זמני אין מספיקין בידו לעשות תשובה כלומר דלא יעזרוהו מן השמים כיון דחטא ב' פעמים על סמך התשובה ומשמע ודאי דנהי דלא יעזרוהו מן השמים מכל מקום אם הוא השתדל בכל מאמצי כחו ועשה תשוב' ודאי דמכפר' ועוד משמע דאם פעם א' בלבד הוא דאמר אחטא ואשוב וחטא על סמך תשוב' מספיקין בידו לעשות תשובה כיון דלא שנה בחטא ואלו בסיפא קתני אחטא ויוה"ך מכפר אין יוה"ך מכפר כלומר כיון דחטא על סמך שישוב בתשובה ויכפר לו יוה"ך אין יוה"ך מכפר והוי סיפא הפך רישא בתרי ענייני דברישא באומר תרי זמני הוא דאין מספיקין הא בחדא זמנא אין לו עונש דאין מספיקין ואלו בסיפא אפילו בחדא זמנא דאמר אחטא ויום כיפור מכפר אמר דאין יום כיפור מכפר ועוד שינוי אחר דעונש דרישא הוא עונש קל דאין מספיקין בידו כלומ' דאין עוזרין אותו לשוב אבל אם הוא בעצמו ישתדל לשוב מתכפר לו ואלו בסיפא החמיר עליו העונש ואמר אין יום כיפור מכפר אף על גב דעשה תשובה וקשה מ"ש רישא ומ"ש סיפא ויש להשיב על פי מ"ש בגמרא אהך דסיפ' לימא דלא כר' דתניא כו' ומשני אפילו תימא ר' אגב שאני ויראה מתוך זה הפלפול דסיפא דקתני אחטא ויוה"ך מכפר מיירי באדם שאינו עושה תשובה והוא חוטא על סמך שיוה"כ יכפר לו אפי' לא ישוב בתשובה בכה"ג הוא דאמרי' אין יוה"ך מכפר אף על גב דלא אמר אלא חדא זימנא דכיון דחטא על סמך יום כפור ולא שב בתשובה אין יוה"ך מכפר לו אבל ברישא באומר אחטא ואשו' תרי מני על סמך התשובה נהי דאין עוזרין לו מן השמים לשוב כיון דחטא על סמך התשובה מ"מ אם הוא משתדל לשוב ושב בתשוב' גמורה נתכפרו לו עונותיו ע"י התשובה והיינו ודאי בעבירות קלות כגון עשה ול"ת דתשובה לחודה מועיל להן ועי"ל דריש' מיירי בעבירות קלות דתשוב' סגי להו ובסיפא דאומר אחטא ויום כפור כו' מיירי בעבירות חמורות דבעו יום כפור לכפר וגם עיין בהרמב"ם בפי' המשנה יע"ש:

ואהא דמשמע ממתני' דהאומר אחטא ואשוב תרי זימנא הוא דאין מספיקין בידו לעשות תשובה אבל באומר פעם אחת אין לו עונש זה דאין מספיקין מקשים העולם דהרמב"ם ריש פ"ד דהלכ' תשובה כתב הפך זה דבאומר אחט ואשוב אין מספיקים בידו לעשות כו' משמע מדבריו דבחדא זימנא אין מספיקין בידו לעשות תשובה והל"מ נתקשה בזה ותירץ יע"ש וק"ל לפי פירושו כשמונה הרמב"ם באותו פ' דין ד' ה' דברים העושה אותן אין חזקתו לשוב מהם דדומ' לו דאין זה חטא ה"ל למימני נמי האומ' אחטא ואשוב תרי זימנא דאז אינו עושה תשובה מפני שנעשית לו כהיתר ולע"ד יראה דהכרח הרמב"ם הוא ממאי דפריך המקשן בגמרא ל"ל למימר אחטא ואשוב תרי זימנא אלמא דמשמ' להמקשן בפשיטות דבפעם אחת שיאמר אחטא ואשוב יש לו עונש זה דאין מספיקין וא"כ למה נקט התנא תרי זימנא ומשני כדרב הונא כו' וסבירי ליה להרמב"ם דהתרצן לא עקר סבר' המקשן אלא גם התרצן סבירי ליה דבחדא זימנא אין מספיקין כדעת המקשן אלא דהתנא נקט תרי זימנא לאשמועי' חדושא דאע"ג דהוא חטא חמור דנעשי' לו כהיתר אפ"ה כל עונש שלו הוא דאין מספיקין בידו לעשות תשובה כלומר דלא יעזרוהו מן השמים לעשות תשובה אבל אם הוא ישתדל לשוב בכל לבו תשובה מועלת לו ואם היה אומר התנא אחטא ואשוב חדא זימנא הייתי טועה לומר דבתרי זימנא לא יועיל לו תשובה קמשמע לן דאפילו בתרי זימנא העונש שלו הוא דאין מספיקין וכו' והוא הדין באומר פעם א' אין מספיקין דמלתא דסברא הוא דכיון דחוטא על סמך התשובה לא יעזרוהו לשוב כסבר' המקשה ובכן עלו דברי הרמב"ם כהוגן ואין להקשות לפי דרך זה אמאי לא אשמועי' הרמב"ם דאפי' באומר אחטא ואשוב תרי זמני אם שב בתשובה מועלת לו דהרי כבר ביאר הרמב"ם בס"פ הנזכר דכל הדברים המעכבים את התשובה אם עשה תשובה הרי זה בעל תשובה יע"ש ועיין בס' אהבת עולם דף ע"ה מה שכתב בישוב לשון זה של הרמב"ם ויש לי גמגום על דבריו יע"ש:

אמנם רש"י חולק על הרמב"ם וס"ל דדוקא באו' תרי זמני אין מספיקין בידו שכן כתב רש"י על מאי דמשני בגמרא כדרב הונא דכיון דחטא תרי זמני אין מספיקין בידו לעשות תשובה לפי שהעבירה דומה עליו היתר עכ"ל ואיכא למידק לפי דברי רש"י ז"ל דסבירי ליה דמה שכתב רב הונא כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר היינו לומר דאין מספיקין בידו לעשות תשובה אם כן אמאי אצטריך במתני' לומר דהאומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה דמשמע דהעונש הוא משום דסומך על התשובה ת"ל משום דחטא תרי זמני ושנה בחטא דנעשית לו כהיתר ואין מספיקין בידו לעשות תשובה אף על גב דלא סמך על התשובה וראיתי בספר תאוה לעינים דעמד בזה ולעד"ן דיש ליישב דהאמת הוא דבחטא תרי זמני אין מספיקין בידו לעשות תשובה כיון שנעשית לו כהיתר מכל מקום מתניתין נקט חדושא דאפילו דשנה בחטא וגם סמך על התשובה באומר אחטא ואשוב כל עונש שלו הוא דאין מספיקין בידו לעשות תשובה כלומר דאין עוזרין אותו לשוב אבל אם הוא השתדל לשוב תשובה מועלת לו ואלו הוה נקיט תנא בשנה בחטא ולא אמר אחטא ואשוב הו"א דבאמר אחטא ואשוב אפילו שב בתשובה אינה מועלת לו כמו אחטא ויוה"ך מכפר קמ"ל ודוק:

עבירות שבין אדם לחברו כו' עד שירצ' את חברו ירא' דה"ק דאף על גב דהשיב לו את הגזלה אשר גזל ממנו אין יום הכפורים מכפר עד שירצהו וישאל ממנו מחילה וכן כתב הרמב"ם פ"ב דהלכות תשובה דין ט' יע"ש וקשה דכתב הרמב"ם פ"ה מהלכות חובל וז"ל אינו דומה מזיק חברו בגופו כו' ויש ליישב דמ"ש בהלכות תשובה דבגוזל חברו צריך שישאל ממנו מחילה היינו משום דגזל ממנו בע"כ דסתם גזלה הכי הוי שגוזל מחברו וחובל בו או מצערו עד שגוזל ממונו בפניו והוי דומיא דחובל בגופו אבל מזיק ממונו כגון שהיה עובר ושיבר כדו ולא נתכוון לצערו אין צריך שישאל ממנו מחילה כיון דשילם לו וקרוב לזה כתב הלחם משנה פ"ה מחובל יע"ש ולפ"ז מה שכתב במתני' עד שירצה חברו לצדדין קתני אם מיירי במזיק ממונו ולא ציערו כיון דשילם לו הרי ריצה אותו ואין צריך לשאול ממנו מחילה דהא לא ציערו אבל בגוזל ממונו בחזקה דציערו מלבד התשלומין צריך שירצהו לשאול ממנו מחילה על הצער ויש להסתפק בחובל בחברו ושילם לו וגם שאל ממנו מחילה אם סגי בהכי או צריך ג"כ להתודות לפני ה' וראיתי בהרמב"ם פ"א מה' תשובה דכתב וכן החובל בחברו או מזיק ממונו וכו' עד שיתודה כו' וכתב שם מרן בכסף משנה ס"פ החובל וכו' ומכל מקום מאי דמפיק לה כו' צ"ע כו' ודברי מרן קשים לשמוע דמאי ראיה מייתי ממתניתין דסוף החובל דהתם מיירי שצריך שיבקש מן הנחבל מחילה אבל שיתודה לה' אין ראיה מהתם ומנ"ל להרמב"ם זה ואפילו תימא דהראיה היא כך דכיון דצריך שישאל מחברו מחילה סברא הוא גם כן דצריך להתודות ואם זו היא כונתו נהי דנאמר דחובל בחברו צריך שיתודה כיון דאשכחן דצריך שישאל מחברו מחילה אבל מזיק ממונו דכתב הרמב"ם פ"ה מחובל דא"צ שישאל מחברו מחילה למה כתב כאן דצריך להתודות והלא הוידוי גבי חובל מפיק לה מדאשכחן דצריך שישאל מן הנחבל מחילה כדאמרן אבל מזיק ממון חברו דאין צריך לשאול ממנו מחילה מנ"ל להרמב"ם דצריך להתודות וצריך לדחוק ולומר דהך מזיק ממון חברו מיירי בגוונא דציער את חברו שהזיק ממונו במזיד לצערו והו"ל כגוזל את חברו או חובל בו דצריך לשאול ממנו מחילה וכיון דמיירי בכה"ג דצריך לשאול ממנו מחיל'