תוספת יום הכיפורים סד

למימר למשבקיה ועיקר החדוש חסר מן הספר ודוק:

רופא אומר צריך וחולה אומר אין צריך שומעין לחולה יש גירסא דגרסי עלה פשיטא ספק נפשות להקל כדאיתא בפסקי הרא"ש ובגירסתינו ליתא וגירסתינו דלא פריך ליה ניחא טפי משום דלא שייך למפרך עלה פשיטא דהתירוץ הוא פשוט דסד"א חולה קים ליה טפי משום דלב יודע דמשום הך טעמא אמר בחלוקה קמייתא דשומעין לחולה קמ"ל השתא דלהקל שומעין לחולה ולא להחמיר אמנם איכא למידק מדנקט רופא אומר צריך וחולה אומ' אין צריך שומעין לרופא משמע דוקא בכה"ג אבל אם הרופא הוא מסופק והחולה אומ' א"צ אין חוששין להאכילו משום ספק רופא וזה הפך הירושלמי שהביאו הפוסקים חולה אומ' יכולני לצום ורופא אומר אינו יודע ר"א בשם ר' יוחנן נעשה ספק נפשות וספק נפשות להקל ופסקו הפוסקים כהך ירושלמי והוא דבר קשה לע"ד דידוע דרבי יוחנן הוא תלמיד רבי ינאי ואין הלכה כתלמוד במקום הרב באמוראי קמאי ומדברי ר' ינאי מוכח להדיא דדוקא רופא אומר צריך וחולה אומ' אין צריך שומעין לרופא אבל כשהרופא מסופק אין חוששין לספק הרופא כיון דחולה אומר א"צ וצ"ע:

תנן חולה מאכילין אותו כו' ע"פ עצמו לא כו' ע"פ בקי א' לא כו' איכא למידק מנ"ל למידק תרי דיוקי לאותובי לרבי ינאי בתרווייהו אימא חד דיוקא על פי בקיאין אין ע"פ בקי א' לא ולעולם ע"פ עצמו מאכילין דלב יודע מרת נפשו יש לומר מדקתני סיפא אם אין שם בקיאין מאכילין אותו על פי עצמו סבירי ליה דהכי קאמר אם אין שם בקיאין דיאמרו צריך אלא חד בקי בלבד אומר צריך וגם החולה אומ' צריך מאכילין אותו על פי עצמו כלומ' על פי שנים על פי רופא ועל פי עצמו ובכה"ג הוי סיפא דומיא דרישא דקתני רישא מאכילין אותו ע"פ תרי בקיאין ועל פי בקי א' לא וכן על פי חולה לבדו לא והיינו דקתני סיפא ואם אין שם תרי בקיאין דיאמרו צריך אלא חד רופא הוא דאיכא דאומר צריך או מאכילין אותו על פי עצמו בצרוף הרופא דאומר צריך ודוק:

הכא במ"ע דאמר החולה לא צריכנא כו' ואיכא למידק אמאי לא משני דרישא דמתני' איירי דחולה אומר איני יודע ונחלקו הרופאים תרי עם ק' דמאכילין אותו ע"פ תרי דאומרים צריך ואין משגיחין על מאה דאומרים א"צ דבספק נפשות לא אזלינן בתר רוב דעות יש לומר דלחדושא נקט דאפי' בכלל האומרים אין צריך נצטרף החולה עמהם אפ"ה אין משגיחין על דבריהם ומאכילין אותו ע"פ ב' בקיאין ומ"מ מנ"ל לרבי ינאי לעשות אוקומתות במתניתין לומר דינים חדשים שלא כפשט המשנה דקתני מאכילין אותו על פי בקיאים דמשמע על פי עצמו לא וע"פ בקי אחד לא יש לומר דר' ינאי הוכרח לומר מ"ש מכח מאי דקי"ל בעלמא ע"א נאמן באיסורין ואם כן אמאי לא יהיה רופא אחד נאמן לומר דזה החולה מסוכן וכן נמי החולה אמאי לא יהיה נאמן לומר דהוא מסוכן והלא לב יודע מרת נפשו ותו דסיפא דמתניתין דקתני אם אין שם בקיאין מאכילין אותו ע"פ עצמו משמע בהדיא דעל פי עצמו לחודיה מאכילין אותו, דכן הוא משמעות הלשון וכיון דעל פי עצמו מאכילין ה"ה ע"פ רופא א' דעד א' נאמן באיסורין וכיון דיצא לו הדין דמאכילין אותו על פי עצמו וה"ה עפ"י רופא א' מטעם דאמרן יצא לו נמי דאם רופא א' עם החולה יהיו חולקין הולכין להקל משום ספק נפשות והם דינים מוכרחים משתלשלים זה מזה ושורש הכל הוא סיפא דמתני' דמאכילין אותו על פי עצמו ובכן הוליד רבי ינאי השני דינים שהוליד והוצרך לחדש אוקמתא ברישא דמתני' דמיירי דהחולה אומר צריך ואיכא תרי אחריני בהדיה דאמרי צריך ואפי' ק' אומרים אין צריך כיון דאיכא תרי דאמרי צריך מאכילין אותו על פי בקיאין תרי דאומרים צריך דבספק נפשות תרי כמאה ודוק:

ואע"ג דא"ר ספרא תרי כמאה כו' מכאן יש סמך לתובע דגל הקים לי לענין ממון דהם מזכים למוחזק אם יש שני פוסקים דמסייעין לו כנגד כל חכמי ישראל אבל אין אומרים קים לי כפ' גאון במקום שכל חכמי ישראל חולקים עליו והרדב"ז בתשובה סימן קי"ו השיג על תשובת הרשד"ם דסימן ט"ל דמה לי א' מה לי ב' ויש ליישב דאחד כנגד רבים הוי מיעוטא דמיעוטא ואין דבריו של אחד במקום ב' אבל כשהם ב' תרי כק' ויוכל לומר קי"ל כסברת ב' פוסקים דמסייעים ליה עוד אמרו קצת האחרונים דהא דאין אומרים קים לי כפ' גאון היכא שכל חכמי ישראל חלוקים עליו היינו דוקא היכא שכל הפוסקים נושאים ונותנים בדין זה אבל היכא דלא מצינו מי שמדבר בענין זה אלא ב' או ג' פוסקים יכול לומר קים לי כפירוש גאון אף על פי שהוא יחיד ויש מן האחרונים שאומרים דאין אומר קים לי כפיר' יחיד לגבי תרי וס' זה נראה עיקר ויש לה סמך מדין הרופאים דאם נחלק רופא אחד עם ב' אמרינן אין דבריו של א' במקום שנים אע"ג דאמרינן תרי כק' ובקונ' שכתבתי בכללי הוראה הארכתי בזה ע"ש ודוק:

תוספות הא מדקתני סיפא כו' והכי קאמר כו' נראה דהוקשה להם לתוספת מאי פריך מדקתני סיפא והלא חיליה דר' ינאי הוא מכח סיפא דקתני דאם אין שם בקיאין מאכילין אותו על פי עצמו אלמא דע"פ עצמו מאכילין וה"ה ע"פ רופא א' ומזה נמשך דאם חולה ורופא יהיו חולקין הולכין להקל ובכן מוכרח לתרץ רישא דמתני' כדאוקי לה ר' ינאי כי היכי דלא תקשי רישא אסיפא ותירצו דהמקשה סבור דפירש דמתני' הכי הוי חולה מאכילין אותו ע"פ בקיאין כלומר כל כמה דמצינא לאהדורי אבקיאין תרי מהדרינן ולא סמכינן אחולה אלא היכא דליכא בקיאין כלל כלומר דאפילו בקי א' אין כאן בכה"ג סומכין אחולה וכל שכן היכא דרופא אומר א"צ וחולה אומר צריך דלא סמכינן עליה להכחיש הבקי ומיהו קשה דאמאי לא תירץ מתניתין הכי דהכי קאמר דאם עיר זו יש בה רופאים בקיאים אין סומכין על החולה ולא על בקי א' אלא מהדרינן לשאול את פי ב' בקיאין לכתחלה אולי מתוך הויכוח יסכימו לדעת א' ישר ואם יהיה מחלוקת שקול ביניהם נלך להקל ואם היא עיר שאין בה אפילו בתי אחד אין כאן מאכילין אותו על פי עצמו ולעולם דאם החולה חולק עם רופא אח' נלך להקל וזהו ממש כדעת ר"י ואין צריך לידחק לעשות אוקמתא דרישא הוי באומר חולה אין צריך ושהמשנה חסורי מחסרא ויש ליישב וק"ל ודוק:

גמרא מר ב"ר אשי אמר כו' כתב הרא"ש בשם הרמב"ן דיש מרבוותא דסבירי ליה דלמר ב"ר אשי אזלינן בתר רוב דעות משום דסבירי ליה דהא דאמרינן לעיל תרי כק' בענין ספק נפשות היינו משום דהיינו סבורי' דאם רישא וכו' יע"ש וכתבו דזו היא דעת רש"י ממאי שכתב לקמן אבל מצטרפים לדעת אחרת כגון ב' אומרים צריך וגימל אומר אין צריך ואשה או כותי אומרים צריך מצטרפים למהוי פלגא ופלגא דספק נפשות להקל יע"ש ולפ"ז ק"ל מאי שכתב רש"י הכא בשמעתין מר ב"ר אשי הך סיפא לא תפרש הכי דמשמע מדבריו אלה דלא פליג מר ב"ר אשי אלא בפי' סיפא דמתניתין והלא לפי שיטת רש"י דלקמן דהולכים אחר רוב דעות צ"ל דמר ב"ר אשי פליג גם בפי' רישא דמתני' כמ"ש הרא"ש וצ"ע:

תוספות ד"ה מר ב"ר אשי כו' בכוליה תלמודא הלכתא וכו' דע שכ"כ רש"י בפרק בהמה המקשה דף ע"ו ע"ב ע"ש ובכן ק"ל על מ"ש התוספת פרק שבועת הדיינין דף מ"א ע"א ד"ה ולמר ב"ר אשי ריב"ן פירש בשם הקושי' יע"ש ולא ידעתי אנה מצא ריב"ן זה בדברי רש"י ואנן אשכחן איפכ' בדברי רש"י כדכתיבנא וידוע דקבלה בידינו דכל מקום שאומרים התוספת בשם הקונטרס הוא על רש"י לא על זולתו וצ"ע והרא"ש פרק שבועת הדיינים כתב דרש"י כתב בפ' הכותב דף פ"ח גבי סבר רמי בר חמא למימר שבועה דאורייתא דנפקא מינה למיפך שבועה אלמא קא סבר רש"י דבאורייתא לא מפכינן ע"כ ואני ראיתי בפ' הכותב דרש"י פי' שם דנ"מ לאנקוטי חפצא וזה הפי' שכתב הרא"ש בשם רש"י כתבוהו התוספת שם יע"ש:

כתבו עוד התוספת ורב האי ור"ג ז"ל פסקו הלכתא כותיה כו' וכן כתב התוספת והרא"ש פ' שבועת הדיינין בשם ר' האיי ז"ל וק"ל דאשכחן להרי"ף בפ' זה בורר גבי אודיתא וז"ל הא מלתא חזינא בה פלוגת' כו' והאי סברא דר' האיי גאון ז"ל עכ"ל וכן כתב הרא"ש שם בשם ר' האיי ולא ידעתי איך נפל מחלוקת זה בדעת ר' האיי דהתוספת סוברים דפסק כמר ב"ר אשי בדמיפך שבועה והרי"ף כתב בשם ר' האיי דלית ליה הלכתא כמר בר רב אשי בדמיפך שבועה ויותר תימה על הרא"ש דבפרק שבועת הדיינים כתב בשם ר' האיי כדעת התוספות ובפרק זה בורר כתב בשם ר' האיי כדעת הרי"ף וצ"ע:

ולענין הלכה במחלוקת כלל זה נראין דברי הרי"ף והגאונים דכל היכא דלא אתמר בהדיא לית הלכת' כמר בר רב אשי הלכתא כותיה דהרי אשכחן בפ' יש נוחלין דף קכ"ח ע"א מר בר רב אשי אכשר באבא דאבא ולית הלכתא כותיה גם בפרק נערה שנתפתתה דף נ"ד תני רב יוסף בביתו ולא בבקתו כו' ולית הלכתא כמר בר רב אשי ובשלמא א"א דבכוליה תלמודא קי"ל כותיה אצטריך בהני תרתי לומר דלא קי"ל כותיה אלא א"א דבכוליה תלמודיה לא קי"ל כותיה בר מהני תרי כסברת רגמ"ה למה הוצרכו שם לדחות דברי מר בר רב אשי ואע"פ שאפשר לדחות משום דס"ד דמר בר רב אשי בהנהו פרושי קא מפרש ולא מפלג פליג אפ"ה דברי הגאונים עיקר כן כתב הר"ן בפרק שבועת הדיינין יע"ש והב"ח ח"מ סימן פ"ו בדין מיפך בשבועה כתב דכיון דהוא ספק גדול בדעת הגאונים דיש לעשות פשרה יע"ש ולפי דעתו דחשיב ליה ספיקא דדינא אם כן לענין איסורא בפלוגת' דחוזרי לענין צומת הגידין גם לענין גיטין ראוי להחמיר דאשכחן פרק כל הגט דף כ"ט דרב אשי אמר אם מת שליח ראשון בטלו כולם ומר בר רב אשי חלק עליו ופסקו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש כותיה דלא בטלו כולם ולדעת רג"מ דסבירי ליה דהלכתא כותיה בדמיפך שבועה ובכוליה תלמודא לא אם כן לענין גיטין ראוי להחמיר דאם מת שליח אחד בטלו כולם וכן בכל מקום שנמצא פלוגתא דמר ב"ר אשי נצטרך ללכת להחמיר מפני מחלוקת של הגאונים הללו בכלל זה ויראה לי דסוגיין דעלמא דהשתא דאין חוששין למחלוקת זה הקדום וכולם