תוספת יום הכיפורים נז

שהכל ולאחריו בנ"ר אלמא דמיירי דשתה רביעית דמברך אחריו ואם כן צ"ל התירוץ של הרא"ש דאיירי במזוג קצת ודוק:

דרש רב גידל אין הלכה כרבי כו' והרמב"ם פסק דשתה חומץ חי טובא פטור אבל שותה חומץ מזוג חייב ומרן הבית יוסף סימן תרי"ב הקשה דכיון דבמזוג פסק דחייבי הכי נמי הוי ליה למימר למפסק דשתה הרבה חייב ונדחק שם בתירוץ קושי' זו והל"מ תירץ תירץ מפולפל וגם הוא דוחק בעיני ומה שנ"ל כשנעורר דבשלמא מה שהקפיד רב גידל ואמר אימור דאמרי אנא חי מזוג מי אמרי א"ש משום דכן עשו אבל מה שהקפיד ואמר אימור דאמרי אנא פורתא כו' לא א"ש דמי הוא זה ואיזה הוא דשתה חומץ חי הרבה דיקפוד עליו והלא מה שעשו העם הוא שמזגו ושתו חלא ועל מה שעשה הוי ליה למימר להקפיד לא על מה שלא עשו ותו דמה סברא היא דבשתה חומץ חי פורתא פטור משום דמזיק ובטובא חייב והלא לפי הסברא גם חומץ חי הרבה מזיק ודין הוא שיהא פטור ומכח קושיות הללו נראה דגירסא אחרת הי"ל להרמב"ם וכן מצאתיה בהרא"ש ז"ל שמע רב גידל ואקפיד א"ל אימור דאמרי אנא חי מזוג מי אמרי אימור דאמרי אנא פורתא טובא מי אמרי אימור דאמרי אנא בדיעבד לכתחלה מי אמרי ע"כ ולגירסא זו מ"ש טובא מי אמרי ה"פ אפילו לפי דעתכם שאתם סבורים דהתרתי במזוג יהיה בפורתא בטובא מזוג מי אמרי ואם כן שפיר פסק הר"מ דחומץ חי פטור אפילו שתה הרבה ובמזוג חייב בין הרבה בין מעט כיון דשתה מלא לוגמיו חייב ושוב ראיתי בב"ח שכ"ב יע"ש ודוק:

דף פ"ב ע"א מתניתין התינוקות אין מענין אותם ביוה"ך וכו' איכא למידק רישא דמתנית' ל"ל הוי ליה למימר התינוקות מחנכין אותן כו' והיה נ"ל דאי הוה תני הכי הו"א דהחינוך הוא לפני שנה כו' אבל קודם לכן אין חייבין לחנכם אבל אם ירצה רשאי לכך אשמועינן רש"י אין מענין אותם לומר דאין רשאים וכן יראה מדברי הרמב"ם ספ"ב דש"ע שכתב קטן פחות מבן ט' אין מענין אותו ביום הכפורים כדי שלא יבא לידי סכנה אבל מפירש רש"י נראה איפכא שכתב אין מענין אותם אין חייבין כו' ומרן הבית יוסף ס"ס תרי"ו רמז מחלוקת זה וצריך ליישב רישא דמתני' אליבא דרש"י ויראה דרש"י סבירי ליה דרישא דמתני' איירי אפילו כשהקטן רוצה להתענות ואפ"ה קאמר מתני' אין מענין אותם כלומר אין חייבן למנוע מהם מאכל אבל אם ירצו למנוע מהם מאכל רשאין כיון דהקטן רוצה להתענות אבל כשהקטן רוצה לאכול מודה רש"י דאינו רשאי לענותו שלא יבא לידי סכנה ולפי זה אפשר לומר דרש"י והרמב"ם לא פליגי לענין דינא אלא בפירוש המשנה דהרמב"ם פירש מתני' כשהקטן רוצה לאכול ובהא קאמר אין מענין אותם כדי שלא יבא לידי סכנה ורש"י פירש למתניתין כשהקטן אינו רוצה לאכול ובהא קאמר אין מענין כלומר אין חייבין למנוע מהם מאכל אלא רשאי אביו לעשות מה שירצה והוכרח רש"י לפרש כן משום דאם איתא דאפי' כשהקטן רוצה להתענות חייב אביו להאכילו שלא יסתכן הוי ליה למימר התינוקות מאכילין אותם כו' דאז הוה משמע דאין מניחין אותם להתענות אבל השתא דקתני אין מענין משמע דה"ק אין חייבים למנוע מהם מאכל ודוק:

אבל מחנכין אותם לפני שנה ולפני שנתים פרש"י לפני שנה היינו שתים ולפני שנתים היינו ג' ק"ל דלימא מחנכין אותם שתים וג' שנים י"ל דהתנא רצה לרמוז לנו דסד"א דלא היה ראוי לחנך התינוק רק שנה א' דהוא מופלא סמוך לאיש ונדרו נדר ובאותו שנה פשיטא דמחנכין קמ"ל דמחנכין לפני שנה דהיינו כו' לפני ב' דהיינו ג' ודוק:

א"ר הונא בן ח' ובן ט' מחנכין אותו כו' קש' כיון דר' הונא מיירי בתינוקת אמאי נקט לשון זכר ותו ק' אמאי שביק רב הונא מלפרש לנו דין התינו' ופירש דין תינוקת ולזה יש להשיב דנקט דינא דתינוקת דהו' חדושא דמקדמת לתינוק גם לענין חינוך דסד"א דאין להקדים חינוך התינוקת מחינוך התינוק משום דעיקר חינוך הוא בתינו' קמ"ל ועיין בהרמב"ן ס' המלחמות ובהר"ן ודוק:

בשלמא לרב הונא ולרב נחמן לפני שנה לדבריהם ולפני שנתי' לדבריה' כך היא הגירסא בספרים וט"ס הוא ולפי פרש"י ה"ג לפני שנה לדבריהן ולפני שנתים לר"ת ולפי גירסא זו ניחא וסרו מהך הקושיות שהקש' הרא"ש על רש"י אבל הרא"ש גריס בשלמא לרב הונא ולר"ן ניחא סתמא ולכן הקשה מ"ש ופי' מ"ש ועיין בחדושי הלכות ודוק:

תוספות ד"ה אלא לרב הונא כו' זה הדיבור קשה להולמו כמ"ש בחדושי הלכות ותירץ דמפרשים התוספת כפירש הרא"ש דפירש לעיל דמתניתין לא זו אף זו קתני וק"ל דבשלמא במתני' דלא קתני או שייך לומר לא זו א"ז אבל הכא בברייתא דקתני שנה או שנתים א"א ליישב בדרך לא זו אף זו ודוק:

לפי שראיתי בסוגיא זו של תינוקת דיש בה סברות הרבה בין הפוסקים ויש גירסאות מתחלפות דרש"י והרא"ש יש להם גירסא אחת ככתוב בספרי' והרי"ף והרמב"ם יש להם גירסא אחרת וקשה להלום לפי חלוף הגירסאות של הרי"ף סוגית הגמרא לכן נתתי אל לבי להעמיק העיון במהדורא שנית וליישב הסוגיא לפי חלוף הגירסא זה החלי בס"ד:

מתני' התינוקות אין מענין אותם ביום כיפור ק"ק תיבת ביום כיפור דפשיט' דביוה"ך עסקינן והנה לענין דינא נסתפקתי אם מחנכין התינוקות לט"ב ולשאר תעניות ולכאורה נראה דאין מחנכין אותם כ"א ביוה"ך וכן נר' ממ"ש פרק מקו' שנהגו דף נ"ד דרש רבא עוברות ומניקות מתענות ומשלימות בט"ב כו' משמע דוקא הני אבל תינוקות לא וכן נראה מדברי הפוסקים שלא הזכירו חינוך התינוקות בט"ב ואפשר דזה רמז התנא באומרו ביוה"ך כלומר דמחנכין אותם דוקא ביום כיפור אבל בט"ב לא ואת"ל דימצא פוסק שיאמר דמחנכים אותם לט"ב נאמר דהתנא נקט ברישא התינוקות כלומר שלא הגיעו לחינוך אין מענין אותם אפי' בי"כ אבל אם הגיעו לחינוך מחנכים אותם אפי' בט"ב וכ"ש ביוה"ך ולכך נקט בריש' ביוה"ך ובסיפ' נקט סתמא ועיין בתשובת הרמ"ע סי' קי"א דכתב דמחנכים התינוקו' לשעות אבל לענין השלמה אין מחנכים יע"ש:

פרש"י מחנכים אותם לשעות לפני שנה שהיא סמוכה כו' שעות שנים הללו דפרש"י כן מתבאר במתני' פ' יוצא דופן האשה ממהר' לבא לפני האיש שנה א' גבי מה ששנינו שם בת י"א שנה ויום א' נדריה נבדקין בת י"ב שנ' ויום א' נדריה קיימין וכו' ומשמע דתרתי בעינן שנים וסימני' דהיינו ב' שערות כדתנן פרק בא סימן תינוקת שהביאה שערות או חולצות או מתייבמת כו' והיינו שהביאה שערות אחר י"ב שנה ויום אחד והא דתינוקת קודם לתינוק פי' הרמב"ם שם להיות חייהן קצרין מחיי האיש ברוב ע"כ ולי היה נראה דהבן מתיש כחו בלימוד או אומנות לפיכך שוהא מלהביא סימן גדלות שנה א' יותר מהבת ויש רמז לזה בדברי רש"י כתובות דף ן' ע"א יע"ש ובגמרא שם בנדה אמרו דפליגי תנאי בזה דר' סבר דתינוקת קודמת משום דכתיב ויבן ה' את הצלע כו' וכתבו שם התוספת בנדה דף מ"ה ע"א דהלכה כר' מחברו יע"ש ומלתא דפשיטא הוא בעיני דהלכה כר' כיון דסתם מתני' דהתם כותיה והלכה כסתם משנה דאע"ג דר' סתם המשניות לא היה סותמה כפי סברתו אלא כפי סברת רוב החכמים דהרי אשכחן בכמה דוכתי מתניתין דלא כרבי ודוק:

וחפשתי לדעת מנ"ל לרז"ל דאינו נקרא איש עד י"ג שנה ויום אחד ומצאתי בתשובות הר"י סג"ל סימן נ"א שהביא אסמכתא לזה ומסיק דהעיקר הוא דהוא הל"מ כדאמרינן בעלמא שיעורין הלכתא נינהו יע"ש ועיין בר"ע פ' דאבות גבי בן י"ג למצות וכשהגיע הבן לי"ג שנה ויום אח' והבת לי"ב שנה ויום אחד מסתמא אנו אומר לקצת ענינים שהביאו ב' שערות וכן כתב בעל המפה אורח חיים סימן נ"ד לענין קדיש יע"ש ומהראנ"ח ח"ב סימן ל"ז האריך בזה דשורת הדין הוא לדעת המצריכים שנים וסימנים דצריך לבודקו בהבאת ב' שערות גם כן אחר השנים אלא דנהגו שלא לבדוק בהבאת שערות לענין קדיש כיון שהגיע לכלל שנים משום דסברי כמקצת רבוותא דשני' בלא סימנים סגי לענין קדיש יע"ש ולי נראה להכריע דטעמא הוי כמ"ש מור"ם דמסתמא אנו מחזיקין שהביא שערות לענינים אלו כיון דהגיעו לכלל שנים דהרי מחנכין התינוקות לפני שנה ושנתים משום דאנו תולין דמסתמא כשיגיע לכלל שנים יביא ב' שערות וזה יראה דכיון רש"י במ"ש שדרך תינוקות להביא ב' שערות בי"ב ויום אחד כו' ועוד דאם הגיע לכלל שנים ובדקנוהו ולא מצינו לו שערות אינו קטן בודאי אלא סימן הוא דאימור הביא ב' שערו' ונשרו כדאמרי' בעלמא חיישינן שמא נשרו ומה"ט מסיק בת"ה סימן קנ"ה בנער כחוש דהגיע לכלל שנים ואין שערות נראין בו דאין להקל לומר שלא יתענה דספק כרת הוא דחיישינן שמא נשרו יע"ש ודוק:

פרש"י או לפני ב' שנים שהוא לפני ב' שנים כו' ובגמרא פריך כו' ואיכא למידק מה בא רש"י ללמדנו דבג' פריך ותו ק"ל דלפרש"י דלפני שנתים ר"ל או לפני שנתים ל"ק קו' הגמרא דקושי' הגמרא הוא מפני דחשב מתני' כפשטה דבחד תינוק איירי כשמחנכין אותו לפני שנה ולפני שנתים ואהך פירש מתוקם שפיר הקושי' השתא בפני שנתים כו' בפני שנה מיבעיא אבל אם פירש דמתני' הוי או לפני שנתים עכ"ל דמיירי בב' תינוקת והיינו תירוצא דרב חסדא הא בחולה כו' דלפי תירוץ זה פירש דמתניתין הוי הכי מחנכין התינוקות לפני שנה אם הוא חולה ולפני שנתים אם הוא בריא תו ק"ל הך פירש דרש"י דפירש במתני' מחנכין אותו לפני שנה דהיינו ב' כו' זה הפירש לא אתי כרב הונא וכר"ן וכל שכן דכר"י נמי לא אתי ואם כן צריכין אנו למודעי זה הפירש כמאן אתי ונראה לי דאתי כשינוייא דרב חסדא דמשני הא בחולה הא בבריא וסבירי ליה לרש"י דר"ח הכי מפרש למתניתין אבל מחנכין אותם חינוך שעות לפני שנה שהיא סמוכה לפרקן דהיינו ב' והיינו בחולה או לפני שנתים דהיינו ג' והיינו בבריא והכל בחינוך שעות דהשלמה דרבנן לית ליה לר"ח וכן מתבאר דזו היא ס' ר"ח לדעת רש"י ממ"ש רש"י לקמן בסוגיא דגמרא בלשון אלא לר"י קשיא דכתב שם רש"י ורישא בחולה וסיפא בבריא כדאוקמה ר"ח נמי לא תוקמה דמתני' קתני ג' לבריא וב' לחולה ורי"א ב' לבריא ואחד לחולה עכ"ל משמע בהדיא מלשון זה דמתניתין לר"ח הוי החינוך ג' לבריא וב' לחולה