תוספת יום הכיפורים נה

הוא ליל יוה"ך והתוספות נפיק מדכתיב ועניתם בט' לחדש אבל אין לומר דפירוש דקרא דהיינו לומר שיתענה בערב יום הט' דנמצא דבערב הוא סוף יום הט' דהא ודאי ליתא דפי' בערב הוא משתחשך דהיינו ליל יו"ך וכן מוכח סיפ' דקר' מערב עד ערב דהיינו ליל י"א ועד בכלל דהיינו שיוסיף מחול על הקדש ביציאתו וכן פירש"י דר"ה ת"ל עד ערב ערב לילה הוא וערב בכלל דעד ועד בכלל עכ"ל. וא"ת מה ק"ל בקרא דועניתם כו' הא כתיב בראשון בי"ד יום לחדש בערב תאכלו מצות ואותו ערב ר"ל ערב של ט"ו ה"נ נימא ערב של יוד כבר תירצו התוספת פ"ק דברכות דף ח' ע"ב יע"ש והביאו הרא"ם פרשת בא ומרן הב"י ריש הלכות כפור:

ותנא דעצם עצם כו' פרש"י מדאצטריך למעוטי כו' ואיכא למידק דהנה ראינו בת"כ דבתחלה דרש קרא דועניתם לתוספות ואחר כך דרש בעצם עצם למעט תוספות מכרת ואזהרה והרב בעל קרבן אהרן נתקשה בזה הרבה והניחו בצ"ע יע"ש ולע"ד יראה דודאי לא נעלם מהתלמוד דבתחלה דרש התנא קרא דועניתם לתוספות מ"מ פריך התלמוד שפיר דלפי המסקנא דאית לן קרא דעצם עצם למעט תוספת מעונש ואזהרה ממילא משמע דיש איסור בתוספת וזהו דרך פשוט בתלמוד לשתוק מהך קרא מדאצטריך הך קרא ודוגמא לזה מ"ש התוספת קדושין דף ל"ד ד"ה סד"א נילף ט"ו ט"ו יע"ש גם יש דבור חמור פ"ג דשבועות דף כ"ג ד"ה שכר מנזיר וכתב הרב מוהריב"ל ח"ב דף קי"ד דהבנת אותו דבור תליא בכלל מדאצטריך שכתבו התוספת פ"ק דשבועות ובכמה דוכתי בתלמודא יע"ש ואם כן ה"נ כך היא כונת התלמוד דאחר דאית לן מיעוטא דבעצם למעט תוספת מעונש ואזהרה קרא דועניתם ותי' דאתי לדר' חייא כו' ומה שדרש התנא דת"כ ועניתם לתוספת היינו מקמי דדרש דרשא דעצם עצם אבל אחר דדרש ג"ש דעצם עצם דעל עצומו של יום יש כרת ואזהרה ולא אתוספות ממילא משמע דאיסור יש בתוספת וצריך לבקש דרשא חדשה לפסוק ועניתם דהיינו דרב חייא וכו':

עוד הקשה הר"ב קרבן אהרן דאיך אמרינן דעצם עצם אתי למעוטי תוספות והא רבינא דריש עצם עצם לג"ש. ולע"ד לא קשיא מידי דהתנא בהדיא דריש תיבת בעצם האמור גבי עונש דמלאכה למעט תוספת מכרת ואחר כך דריש בעצם האמור גבי אזהרה למעט תוספות מאזהרה וכיון דנתמעט מאזהרה כל שכן דנתמעט מכרת ואם כן אייתר עצם האמור גבי עונש דמלאכה לעשות ג"ש דעצם עצם כדאמר רבינא האי תנא עצם עצם גמר כדפירש לעיל באורך ואם כן נמצא דהכל אמת דיש ג"ש דעצם עצם למילף אזהרה ממלאכה לעינוי כדאמר רבינא וזהו מתיבת בעצם האמור גבי עונש דמלאכה אבל בעצם האמור גבי אזהרה דמלאכה בא ללמד דלא יש אזהר' לתו' מלאכ' וכ"ש דאין עונש וכן בעצם האמור גבי עונש דעינוי דרשי' לי' למעט תוספת מעונש וא"כ ממילא משמע דיש איסור תורה בתוס' מדאצטריך הכתוב למעטו מעונש ואזהרה ולכך פריך שפיר ותנא דעצם עצם האי בט' לחדש מאי עביד ליה. ומיהו סיפיה דקרא דכתיב תשבתו שבתכם דרשינן ליה לרבות תוספת בשבתות ויו"ט כדדריש התנא אלא דלענין תוספות דיוה"ך דדריש מועניתם הוא דאמרינן דלא אצטריך להוציא תוספת משם דאצטריך בעצם למעט תוספת יוה"ך מעונש ואזהרה משם ידעינן דיש איסור תוספות ביו"ך ונמצא לפי שטה זו דיש תוספ' בכיפור וכן לשבתות וי"ט זולת לדעת רב פפא דדריש תשבתו שבתכם ללמד דיוה"ך נקרא שבת משמע דלית ליה איסור דתוספת בשבתות וי"ט ויש לתמוה על רב פפא איך יחלוק בזה דלית תוספת בשבתות וי"ט הפך תנא דת"כ ויש לומר דסבירי ליה לר"פ דמאי דדריש התנא תוספות לשבתות וי"ט מקרא דתשבתו שבתכם הוא אסמכתא בעלמא דקרא דתשבתו שבתכם אצטריך ללמד דיוה"ך נקרא שבת ללמד דיש אזהרה בעינוי דומיא דשבת ולרב פפא לית ליה תוספת בשבתות וי"ט ומיהו ביוה"ך יסבור דהך תנא ס"ל דאית ליה תוספות מדאצטריך בעצם בעצם ללמד דנתמעט תוספות מאזהרה ועונש אלמא דסבר הך תנא דיש תוס' מיוה"ך בין בענוי ובין מלאכה משום דבעינוי ובמלאכה כתיב בעצם למעט תוס' מעונש אלמא דסבר הך תנא דיש איסור בתוס' בין לענין עינוי דיוה"ך בין לענין מלאכה דיוה"ך וכל זה לשיטת רש"י דפירוש הכא דמדאצטריך למעט תוס' מעונש ואזהרה ממילא שמעי' דמוסיפין:

אמנם יש לפרש שטה אחרת דכשאמר התלמוד ותנא דעצם עצם האי בט' לחדש מאי עביד ליה ה"פ דכיון דדריש בעצם בעצם למעט תוס' מעונש ואזהרה לגמרי נתמעט ולא יש שום איסור בתוס' ומה שדרש תנא דת"כ תחלה ועניתם לתוס' היינו מקמי דדרש דרשת בעצם אבל אחר דמסיק דבעצם אתי למעט תוס' מעונש ואזהרה צריך לבקש דרשא אחרת לוענית' ומשני לדרבי חייא כו' ושטה זו פירש רש"י פ"ו דפסחים דף ס"ח ע"ב וז"ל כל האוכל ושותה בפ' בתרא דיומא כו' יע"ש עוד אפשר לומר דהתלמוד סבר דהנך תרי ברייתות השנויות בת"כ דבתחלה דריש מקרא דועניתם לתוס' הוא סברת ת"ק ומה שדרש בברייתא אחרת תנא דעצם עצם למעט תוס' מעונש ואזהרה לגמרי נתמעט והוא תנא אחר ותברה מי ששנה זו לא שנה זו דיש תנא דסבירי ליה דיש איסור תוס' מקרא דועניתם ותנא דעצם עצם לית ליה תוס' ואמרו אצטריך ליה קרא דועניתם ללמד כל האוכל ושותה כו' וכן יש להוכיח קצת דהוי סברות דתרי תנאי משום דחזינן בת"כ דבתחלה דריש קרא דועניתם לתוס' דהוא פרק האמור בסה"פ ואחר כך מייתי הדרשא של בעצם בעצם והם פסוקים הכתובים בתחלת הפרשה ואלו הוה חד הול"ל למדרש קראי כסדרן ומדמייתי ת"כ הפסוקי' מהופכי' הכונה לומר דיש תנא אחר דלית ליה תוס' דקר' מיעוט תוס' מעונש ואזהרה ולגמרי נתמעט ולדידיה צ"ל דקרא דועניתם אתא לומר כל האוכל ושותה כו' ונמצא לפי זה דפליגי תנאי בתוס' מר אית ליה תוס' ומר לית ליה תוס' ולדידיה קרא דועניתם אתא לומר כל האוכל בט' כו':

וזה נראה דעת הרב המגיד בפ"א מהש"ע שכתב שבפ' יוה"ך נראה שהוא מחלוקת תנאים מר אית ליה תוס' ומר לית ליה והרמב"ם פסק כמ"ד לית ליה משום דאמרו דתנא דעצם עצם דריש לקרא דועניתם לכל האוכל ושותה בט' כו' ודרשא זו היא פשוטה וידועה בגמרא בכמה דוכתי כדאיתא פ"ו דפסחים דף ס"ח מר בריה דרבינא כו' בר ממעלי יומא דכיפורי משום הא דר' חייא אלמא דהלכה כהך תנא דלית ליה תוס' ודריש ועניתם לכל האוכל בט' כו' זה נראה בכונת המגיד ומ"מ יש תימה על הרמב"ם דכיון דפסק כמ"ד דלית תוס' במלאכה לא ביוה"ך ולא בשבתות וי"ט מנ"ל דיש תוס' בעינוי ויותר תימה על המ"מ שבא להליץ על הרמב"ם דפסק כמ"ד דאין איסור תוס' מן התורה ואם כן הי"ל לבאר מנ"ל להר"מ דיש תוס' מן התורה גבי עינוי דהנה התנא דסבר דיש תוס' סבירי ליה בין במלאכה בין בעינוי והתנא דס"ל דלית תוס' בין במלאכה בין בעינוי ופשרה זו שעשה הרמב"ם היא סברא חדשה ממוצעת ולא מצאנו ס' זו מהריב"ל ח"א והל"מ וס' קרבן אהרן נתחבטו בקושית זו ותירצו כל אחד לפי דרכו וכל הדרכים בחזקת סכנה ודבריהם אינם מספיקים כמו שיראה המעיין:

ומה שיראה לי הוא זה דהנה ודאי לענין הנך תנאי דמייתי הכא תלמודא משמע דמאן דאי' לי' תוס' מה"ת אית לי' גם במלאכ' ומאן דל"ל ל"ל גם בענוי ומ"מ הרמב"ם סבירי ליה דהתלמוד סבר דלענין תוס' עינוי פסק כמ"ד דיש תוס' דהא חזינן בי"ט פרק המביא דתוס' יוה"ך דאורייתא ולגבי מלאכה מוכח בשמעתין דרב פפא דהוא בתרא לית ליה תוס' במלאכה בשבתות וי"ט דהא קרא דתשבתו שבתכם דמיניה דריש התנא תוס' לשבתות ויום טוב רב פפא אמר דאתא קרא ללמד דיש אזהרה בעינוי ליום עצמו כמו גבי שבת אלמא דרב פפא סבירי ליה דלית תוס' במלאכה ובעינוי אשכחן בפרק המביא דסבירי ליה לתלמוד דתוס' יוה"ך דאורייתא אלמא האמוראים עשו פשרה זו דלענין עינוי יש תוספות מדכתיב מערב עד ערב ולענין מלאכה גם בשבתות לית תוספות דקרא דתשבתו שבתכם אתא ללמד אזהרה לעינוי של יום עצמו כדדריש רב פפא ורישא דקרא דועניתם בט' אתא לומר דכל האוכל בט' כו' וזו דרשא ידועה בתלמוד ומשמע דהיא הלכה כדמוכח פ"ו דפסחים ומדכתיב מערב עד ערב יש תוספות לעינוי וכדמוכח פרק המביא ולמלאכה אין תוספת משום דסיפא דקרא תשבתו שבתכם סבירי ליה לרב פפא בפרקין דלא אתי לתוספו' אלא ללמד אזהרה לעינוי של יום עצמו ונמצא דפשרה זו שעשה הרמב"ם היא לקוחה מדברי האמוראים שיש להם כח לעשות פשרה בין התנאים כנ"ל ודוק:

כל האוכל ושותה בט' כו' איכא למידק דמדקאמר כאלו התענה משמע דהמתענה ה"ז משובח ואלו פ"ו דפסחים אמרינן מר בריה דרבינא כו' משום הך דרש' דוענית' כו"אלמא דאוכל עדיף ממתענה וקצת פוסקי' כתבו דעי"כ אסור להתענות בו וכן מתבאר מדברי הרמב"ם פ"ג דנדרי' כשנדייק מ"ש כאלו התענ' ט' וירא' דהול"ל כאלו התענ' אלא יראה דכונתו כך היא דאכיל' עי"כ חשיבא כאלו עשה ב' תעניות ט' וי' ונמצא דבעבור האכילה יש לו שכר כב' תעניות דהכי משמע ליה קרא ועניתם בט' לחדש בערב כלומר אכילת ט' חשיבא כב' תעניות ט' וגם בערב דהיינו יוד אבל אם יתענה בעי"כ אינו חשיב אלא כתענית אחד ואכילה דידיה חשיבא כב' תעניות ולכך מר בריה דרבינא היה אוכל. א"נ דאכילה דעיה"כ שקלה הכתוב כתענית חמור וגדול יום אדיר בשנה דהיינו יוה"ך דאינו דומה שכר המתענה בשאר ימות השנה כשכר המתענה ביוה"ך וה"ק ועניתם בט' לחדש כלומר אכילת ט' אני מעלה אותה כאלו הוא תענית בערב דהיינו יוד וזהו שרמז התנא כל האוכל בט' כו' כלומר דשקול אכילת ט' כאלו התענה תעני' גדול נמצא דהוא שקול כאלו התענ' ט' וי' דהם תעניות גדולים ולפי' מר בריה דרבינא הי' אוכל בעי"כ דחשיבא כתעני' דיוה"ך אבל אם היה מתענה בט' היה לו שכר כתענית דעלמ' דשכרו מועט וע' בב"י ובס' יד יוסף דף רע"ט ע"ג:

מין אילן הוא כו' כלומר דאשמועי' דלא הוי ירק וכן פרש"י פרק לולב הגזול יע"ש: