תוספת יום הכיפורים נד

הביאו בס' יבין שמועה דף מ"ב ע"א וכיון שכן שפיר בעי תלמודא אי ג"ש דעצם עצם מופנה או לא:

ומשני לאו אפנויי מפנה כו' וחד לאפנויי למגמר עינוי ממלאכה כלומר כשם דמלאכה לא ענש א' אם כן הזהיר אף עינוי כן וא"ת ס"ס מאי משני הלא ההפנאה היה במלמד ואכתי נפרוך מה למלאכה כו' יש לומר דכיון דאית במלמד ב' הפנאות חדא מתיבת בעצם האמורה גבי עונש דמלאכ' דהוא יתר כדכתיב וגם איכא הפנאה שנית מהכתוב הה' האמור גבי דהוא יתר וכיון דאיכא במלמד ב' הפנאות אף על גב דהם מצד אחד מהני כמו ב' הפנאות מב' צדדין דלמדין ואין משיבין וכיוצא בזה אמרינן ביבמות דף ע' ע"א דב' הפנאות מצד אחד שדינן חד אמלמד וחד אלומד והוי כמו מופנה מב' צדדין דאין משיבין ובעלי הכללים הביאו כלל זה ועיין בסוף יבין שמועה דף מ"ב ודוק. ומיהו במאי דקאמר בגמרא חד לאזהרה דיממא וחד לאזהר' דליליא ק"ל דלמאי אצטריך ללמד על היום ועל הלילה מלתא דפשיטא הוא דיום ולילה שוין ואם כן בתלת קראי סגי יש לומר דלפי מ"ש דהג"ש היא מעצם עצם ואצטריך להיות בה ב' הפנאות חד מתיבת בעצם דעונש דמלאכה וב' כתוב הה' דהוי כמו מופנה מב' צדדים כדפרישית לכך הוצרך הכתוב לכתוב ה' קראי במלאכה לרבות הלילה לעונש ואזהרה כדי שישאר תיבת בעצם האמור גבי עונש דמלאכה יתירה דאם לא כן הוא דרשינן תיבת בעצם היום דבא למעט הלילה מעונש ואזהרה דעיקר האזהרה והעונש לא יהיה אלא ביום דהיום הוא מכפר דמקריבין בו קרבנות ולא הלילה אבל השתא דאיכא ה' קראי חד לאזהרה דיממא וחד לאזהרה דליליא כו' אם כן למדנו דיום ולילה שוים ואם כן דרשינן תיבת בעצם האמור גבי אזהרה דמלאכה למעט תוספת היום מאזהרה וכל שכן דנתמעט תוספת היום מעונש דמלאכה ואם כן תיבת בעצם האמור גבי עונש דמלאכה יתר ומופנה למילף אזהרה לעינוי מכח ג"ש דעצם עצם באופן דמסקנא דמלתא דאזהרה לעינוי של יום עצמו למדנו מג"ש דעצם עצם דיליף עצם דעינוי מעצם דעונש דמלאכה ולא פרכינן מה למלאכה כו' משום דג"ש זו יש בה ב' הפנאות כדכתי' והוי כמו מופנה מב' צדדין כמו שהוכחתי מר"פ הערל זהו פירוש דברי רבינא והסוגיא לפי דעתי ודלא כפירש הר"ב קרבן אהרן ועיין בספ' גופי הלכות סימן ק"ח דף כ"ב מה שהקשה ופלפל בזו הסוגיא ולפי מ"ש כל הקושיות נתיישבו כמו שיראה המעיין ודוק:

דבי ר' ישמעאל תנא נאמר כאן עינוי כו' איכא למידק אמאי לא פריך אהך ג"ש מה לעינוי דא"א שכן חייב מיתת ב"ד ולפיכך אית ביה חומרא אחריתי דאית ביה אזהרה תאמר בעינוי דיוה"ך דהוא קל דעונשו כרת לא יהיה בו אזהרה יש לומר דכונת דבי ר"י באו להוסיף על דברי התנא דיליף עצם עצם למילף אזהרה לעינוי ממלאכה ומשום דג"ש דעצם עצם אינה מופנה אלא מצד אחד דהוא המלמד איכא למיפרך מה למלאכה כו' ולבטל פירכ' זו תירץ התלמוד אליבא דרבינא דאיכא הפנאה אחריתי מכח דה' קראי דכתיב במלאכה וחד מינייהו לאפנויי ובכן נסתלקה הפירכא אבל דבי ר"י מתרץ באופן אחר דיש ג"ש אחרת מעינוי מלבד הג"ש דעצם עצם והשתא ליכא למיפרך מידי דהוו כמו חדא מתרתי דבתחלה אנו עושים הג"ש דעצם עצם וכי פרכת מה למלאכה כו' אני אומר דא"א יוכיח דאית ביה אזהרה אף אני אביא עינוי דיוה"ך דיהיה בו אזהרה וכי פרכת מה לעינוי דא"א שכן מיתת ב"ד איסור מלאכה דיוה"ך יוכיח דאית ביה עונש ואית ביה אזהרה והצד השוה דעינוי דא"א ומלאכה דיוה"ך דאית בהו עונש ואית בהו אזהרה אף אני אביא עונש דעינוי דכפור שיהיה בו אזהרה ודוק:

רב אחא בר יעקב אמר יליף שבת שבתון כו' איכא למידק אמאי לא פריך מה לשבת בראשית שכן איסורו סקילה דהוא מיתת ב"ד לפיכך אית ביה חומרא אחריתי דאית ביה אזהרה תאמר בעינוי דיוה"ך דאין בו אלא כרת לפיכך לא יהיה בו אזהרה ותו קשה דכיון דתנא דת"כ יליף לה בג"ש דעצם עצם ותנא דבי ר"י יליף לה מג"ש דעינוי עינוי איך רב אחא דהוא אמורא בקש לו דרך אחרת וכי האמורא חולק על התנא והר"ב קרבן אהרן נתקשה בזה ולי יראה לפי מה שפירשתי דכונת רב אחא אתא לתרוצי דברי תנא דת"כ דיליף ג"ש דעצם עצם דאותה ג"ש יש בה פירכא מה למלאכה כו' ולתקן ילפותא זו דלא נפרוך עלה פירש התלמוד דיש הפנאה אחרת מה' קראי ודבי ר"י תירץ דאיכא ג"ש אחרת מעינוי עינוי ואיכא למיפרך מה לעינוי דא"א שכן מיתת ב"ד ומכח ב' ג"ש אחד דעצם עצם וא' דעינוי עינוי יליף במה הצד דבעינוי א"א ומלאכה דיוה"ך ענש והזהיר הכי נמי עינוי דיוה"ך כדלעיל וכיוצא בזה בא לתרץ רב אחא ג"ש דעצם עצם דאיכא ג"ש אחריתי דשבת שבתון וליכא למפרך מה לשבת בראשית שכן איסורו בסקילה משום דהוא מופנה מצד אחד בשבת אבל ביוה"ך אצטריך שבת שבתון לרבות כל העינויין כדאיתא בר"פ וכדפרש"י בסמוך על דברי רב פפא ואע"ג דמופנה מצד אחד איכא למ"ד משיבין וכיון דיש ב' ג"ש אחד מעצם ואחד משבת וכל אחד מופנה מצד אחד הו"ל כג"ש מופנה מב' צדדין דלמדין ואין משיבין:

ע"ב רב פפא אמר הא גופיה שבת איקרי כו' כלומר דבלאו ג"ש נמי נפקא מיניה וביה דכיון דאיקרי שבת לענין עינוי הוי ליה למימר כשבת לעונש ואזהרה ונראה ליה דר' פפא בא לפר' דאע"ג דתנא דת"כ יליף אזהרה לעינוי מג"ש דעצם עצם ס"ל לרב פפא דהך ג"ש לאו דוקא ועיקר דרשא דיש אזהרה לעינוי נפקא ליה מדכתיב תשבתו שבתכם וכה"ג כתבו התוספת דלפעמים מביא הגמרא פרק אחד אף על גב דלא נפקא מהתם מפני שהוא פשוט מגילה דף ך' ד"ה דכתיב וביום השמיני סוכה דף למד ד"ה כי יקריב מכם מ"ק דף ח' ד"ה נפקא ליה מנגע נ"ל ודוק:

רש"י תשבתו שבתכם ומשבת שבתון כו' קשה אמאי לא הקשה רש"י קושי' זו על דברי רב אחא דאמר יליף שבת שבתון משבת בראשית דל"ל ילפותא דג"ש ת"ל מדכתיב בגופיה שבת שבתון וכיון דאיקרי שבת לעינוי הו"ל כשבת לעונש ואזהרה ויתרץ מ"ש כאן ויש ליישב ודוק:

בשלמא רב פפא לא אמר כרב כו' איכא למידק דמאי פריך הלא רב אחא קבל ג"ש מרבו דאין אדם דן ג"ש מעצמו ורב פפא לא קיבל וא"כ מאי פריך וי"ל דהיסוד הוא דתנא דת"כ אמר דיש אזהרה לעינוי דיוה"ך ויליף לה בג"ש והג"ש של הברייתא איכא למיפרך עלה והתלמוד הביא הרבה תירוצים לקיום דברי התנא לענין הדין דהדין דין אמת דיש אזהרה בעינוי וכל אחד הוסיף נופך על דברי התנא דרב אחא אמר דשמא טעמו של התנא משום דמלבד הג"ש דעצם עצם יש לו ג"ש אחרת משבת שבתון ולאו היינו דרב אחא קיבל ג"ש זו מרבו אלא לקיים דינו של התנא אמר בדרך תירוץ עינוי דשמא התנא יליף ג"ש דשבת שבתון ובכח ב' ג"ש קיים דינו של התנא ורב פפא תירץ בדרך אחרת דשמא עיקר דינו של התנא נפקא ליה מדכתיב תשבתו שבתכם והג"ש דנקט התנא לאו דוקא דכיון דהדין אמת אין התנא חושש לראיה כדכתי' לעיל נמצא דכל אלו הם תירוצים אמורים מכח עיון שכלי לתרץ דברי התנא ואינם דברים מקובלים ולכך אתי שפיר דמפלפל התלמו' אמאי ר"פ לא אמר כר' אחא ורב אחא לא אמר כר' פפא ודוק:

בשלמא רב פפא כו' קשה מה דוחק יש בדברי רב פפא דקאמר בשלמ' יש לומר דלרב פפא יש דוחק עצום דילפותא דיליף התנא דת"כ להביא אזהרה לעינוי לאו דוקא ועיקר דינו הוא מדאקרי שבת כדלעיל מה שאין כן לדברי רב אחא דג"ש דנקט תנא צריכה בצרוף ג"ש אחרת דשבת שבתון כדלעיל וזש"א בשלמא ר"פ כלומר אף על גב דיש דוחק מ"מ טעמו דר"פ ניחא טפי משום דקרא דכתיב בגופיה עדיף אלא רב אחא מ"ט לא תריץ כרב פפא ומשני דרב אחא סבירי ליה דתשבתו שבתכם אתי לרבות תוספת לשבתות וי"ט כדתניא ועניתם כו' ור"פ לית ביה תוספו' ודוק:

אלא רב אחא מ"ט כו' וקשה דכיון דמרבינן י"ט דאית בהו תוספת כ"ש שבתות וי"ל דאם לא היה אלא רבוי א' דתשבתו ודאי דהוה מוקמינן ליה לשבתות דחמירי ולא לי"ט אבל השתא דאיכא תרי רבויי מוקמינן תשבתו לי"ט ושבתכם לשבתות. אמנם ראיתי בת"כ דהגירסא היא מהופכת וכן מצאתי פ"ק דר"ה וגירסא נכונה היא בעיני ובזה נבין מ"ש רש"י מיבעי ליה לכדתניא לשאר י"ט ולא איוה"ך דקאי עכ"ל דלשון זה של רש"י צריך למודעי מה היא כונתו ויראה כשנעורר תוספות לאיסור מלאכה דיוה"ך מהיכא נפקא לתנא דתוספות עינוי דריש מועניתם בט' ותוספות שבתות מתיבת תשבתו ותוספות יום טוב משבתכם ונשאר לנו לדעת תוספות דאיסור מלאכה דיוה"ך מהיכא נפקא ליה לתנא ולכאורה יש לומר דנפקא ליה מתיבת שבתכם דאנו מרבים משם תוספות לי"ט ובכלל י"ט הוא יוה"ך ואם נאמר דרך זה נמצא דרב אחא לא משני מידי אמאי לא אמר כר"פ דהיא גופיה שבת איקרי מדכתיב תשבתו שבתכ' דמאי תרוצא דשבתכם מיבעי ליה לכדתניא לרבות תוספות ליום טוב והלא בכלל זה הוא איסור תוספות מלאכה דיום הכפורים. ונמצא דהכתוב קראו כפור וכל זה הרגיש רש"י ובא ולימד לנו דרב אחא סבירי ליה דשבתכם מיבעי ליה לכדתניא לרבות תוספות לי"ט ולא איוה"כ קאי כלומר ואין אנו מרבין תוספות לאיסור מלאכה דיוה"ך מתיבת שבתכם אלא שבתכם אי"ט קאי ולא אאיסור מלאכה דיוה"ך ונמצא דכפור לא נקרא שבת ובכן יפה תירוץ רב אחא דשבתכם אצטריך לתוספות יום טוב זהו כונת רש"י ז"ל לע"ד וכ"ת תוספות לאיסור מלאכה מנ"ל יש לומר דנפקא ליה מתיבת תשבתו ומשם אנו מרבין תוספות לשבתות ויוה"ך דהם שוים כאיסור כל המלאכת ונשאר תיבת שבתכם לרבות תוספות י"ט ולא איה"ך קאי ודוק:

תניא ועניתם את נפשותיכם בט' לחדש יכול יתחיל ויתענה פירש יתענה כל יום הט' ת"ל בערב פירוש דהיינו ליל יוד אי בערב יכול משתחשך פירוש ולא יתענה כלל בט' ת"ל בט' ואם כן קשו קראי אהדדי ומשנינן הא כיצד מתחיל ומתענה מבע"י ולפ"ז מיעוטא דבערב דממעט ט' היינו שלא יתענה כל יום ט' אבל לעולם יתענה בו קצת דהיינו שיוסיף מחול על הקדש וזש"א קרא ועניתם בתשעה לחדש כלומר תתענו בט' סמוך לחשיכה ולעולם פירש בערב