תוספת יום הכיפורים נב

ר"ח דכתב דהר"ד אבודרהם כתב דכוסס שעורים אינו מברך עליהם כלום מפני שהוא מאכל בהמה עכ"ל וכתב עליו מרן ואין זה טעם כלל דכיון דנהנה אע"פ שהוא מאכל בהמה למה לא יברך עכ"ל גם על הפוסקים שנראה מדבריהם דכוסס שעורין חיין מברך בפה"א וא"ד שהכל דמשמע דהם סוברים דכוסס שעורין חיין יש בהם הנאה ולפיכך כתבו דיברך והם דברים תמוהים בעיני דהרי הכא בגמרא אמרי' דכוסס שעורים אזוקי מזיק ואינו משלם חומש וא"כ ראוי הוא שלא לברך עליהם ובכוסס חטים דפסק הרמב"ם דמשלם חומש משמע דס"ל דכוסס חטין חיין שמה אכילה ק' אמאי לענין ברכות ריש פ"ב דברכות כתב אכל דגן שלוק מברך בפה"א הול"ל דאפי' חי מברך בפה"א וכ"ת דנקט שלוק משום דאיירי בכל דגן אפי' שעורים דשעורים שלוקים מברך עליהם אבל חיין לא מ"מ תקשי אמאי לא אשמועי' דכוסס חטין חיין מברך בפה"א וצ"ע:

דף פ"א ע"א אר"י זר שבלע שזפין כו' והקיאן ואכלן וכו' דין זה פסקו הרמב"ם פ"ו דתרומות דין ט' ומשמ' מהכא דכיון דא' בלע השזפין אע"ג דהקיאן חשיבי כמעוכלי' ולפי' השני אינו משלם אלא דמי עצים וק' דבס"פ גיד הנשה אמרי' דאכל חצי זית חלב והקיאו וחזר ואכלו חייב אלמא דאע"ג שבלעו הקיאו לא חשיב כמעוכל ויש לו דין חלב וכ"פ הרמב"ם פי"ד דהמ"א דין ג' יע"ש וצ"ע:

האוכל והשותה אין מצטרפין כו' א"ר חסדא במחלוקת וכו' איכא למידק אמאי ל"ק מתני' היא ר' יהושע ומה רמז במ"ש במחלוקת היא שנויה י"ל דהתם פ"ד דמעילה לא אשכחן רבנן דפליגי עליה דר"י ור"ת חידש דרבנן פליגי עליה דר"י ומתני' ר"י היא ויש לחקור אליבא דרבנן דפליגי עליה דר"י ואמרי דמצטרפים אם נדון אותו כקל שבשנים או כחמור שבשניהם וכן באוכל ושותה ביוה"ך המצטרפים היאך הוא הצירוף ניזיל בתר כותב' או בתר מלא לוגמיו ולפי דמסקנא לא קאי הכי איני מאריך בזה ולענין טומאה פסק הרמב"ם פ"ד דמ"א דין כר"י וע"ש בהרמב"ם פרק י' אחר בטומאתו ולא שיעורו כו' יע"ש:

תוספות ד"ה כל שטומאתו כו' וק"ל על תירוץ זה דהתנן פ"ב דאהלות משנה ב' דם קטן שיצא כולו רע"א כל שהוא א"כ אם הנפל לא היה בו רביעית, אלא חצי רביעית הוא טמא אליבא דרבי עקיבא ולא בעי צירוף יש לומר דהב"ע דהנפלים היה בכל א' מהם ג' רבעי מרביעית ונאבד מקצתו ולא נשאר אלא חצי מזה וחצי מזה ולפיכך בעי צירוף תו ק"ל על תירץ התוספות דכי היכי דפליג ר"ע ברביעית דם הבא משני מתים פליג בשדרה וגולגלת משני מתים כדאיתא פ"ב דאהלות משנה ז' ובשלמא ברביעית דם מתרצי התוספת דהוי בנפל שלא היה בו רביעית דם מתחלה אבל בשדרה וגולגולת מה יתרצו וכי הנפל נוצר בחצי שדרה וחצי גולגולת ואפשר לומ' דאה"נ דמיירי בנפל קצתו מחוי וקצתו נוצר ועיין בנזיר דף נ"ב דחזר בו ר"ע בשדרה וגולגולת יע"ש והרמב"ם פ"ד דטומאת מת פסק דלא כר"ע וז"ל רביעית דם הבאה מב' מתים כו' וקשה דהא קי"ל כל שטומאתו ושיעורו שוה מצטרפין י"ל דשאני הכא דכתיב על כל נפשת מת ונפשת כתיב חסר ללמד דרביעית דם מב' מתים אינו מצטרף כדאית' פ"ק דסנהדרין דף ד' וס"ל לרבנן דגם שדרה וגלגולת מב' מתים אינם מצטרפים דומיא דרביעית דם מב' מתים ולכך פסק הרמב"ם דשדרה וגולגולת מב' מתים אין מצטרפין אף על גב דטומאתן ושיעורן שוה משום דגלי קרא דלענין טומאת מת אין מצטרפין ולפי זה ק"ל מ"ש הרמב"ם פ"ד דטומאת מת דין ד' כזית בשר מב' מתים כו' הרי אלו מצטרפין מ"ש דגבי שדרה וגולגולת פסק דאין מצטרפין וגבי כזית בשר פסק דמצטרפין וצ"ע:

מתניתין אכל ושתה בהעלם א' אינו חייב אלא חטאת כו' דע דבפ"ג דכריתות משנה ט' אר"י דתמחויין מחלקים משמע דר"ע פליג עליה והרמב"ם בפ"ו דה' שגגות כתב וז"ל אכל חלב היום וחלב למחר כו' וכתב שם מרן בכ"מ דצריך טעם למה פסק כר"ע דהיא תלמיד ר"י ועיין בתי"ט דכריתות שם ולי נראה דהטעם משום דהכא סתם לן תנא אכל ושתה בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת א' והך סברא אתיא כר' עקיבא דהשתא אכילה ושתיה דשיעוריהן מוחלקין אמרינן דאין מחלקין ואינו חייב אלא חטאת א' ב' תמחויין דחלב דאין שיעוריהן מוחלקין לא כ"ש דאמרינן דאין תמחויין הם מוחלקין ואינו חייב אלא חטאת א' באופן דזו ראיה דאין עליה תשו' להוכיח דהלכה כר"ע:

נכתוב רחמנא לא תעונה קום אכול משמע ק"ק היכי ס"ד דנימא לא תעונה והלא קום אכול משמע יש לומר דה"ק נכתוב לא תעונה ונפרש לא תסור העינוי כמו ודשנו את המזבח דפרש"י סוף פרק במדבר יטלו הדשן מעליו ופירוש הרא"ם דהוי כמלת עקרו שור שפירש הוציאו את העיקר כמו ואת סוסיהם תעקר וכן י"מ ובכל תבואתי תשרש דפירש תעקר השורש ורביעית כיוצא באלה שהם הפך הפעולה ועיין בדרשות הראנ"ח דף נ"ה ע"ג ומשני אי הוה כתיב לא תעונה היינו טועים לפרשו כפשוטו קום אכול ואף על גב דמוכח קראי אחריני דועניתם את נפשותיכם ומדכתיב כי כל הנפש אשר לא תעונה היינו מוכרחים לפרש לא תעונה דהוי לא תסור העינוי כמו ודשנו מכל מקום הרי הכתוב אינו יכול לומר האזהרה בהדיא אלא בלשון סתום וכיון דס"ס צריך דרשא מקראי אחריני לכך לא כתב האזהר' בהדיא והניחה דנילף מג"ש כדלקמן ודוק:

נכתוב רחמנא השמר פן לא תעונה נפישי לאוי כו' וקשה נכתוב השמר מלא תעונה וכיוצא בזה הקשה בחדושי הלכות השמר אם לא תעונה ודן פן לא תעונה ויש ליישב עכ"ל ולא פירש לנו היישוב ונראה לי דלא תעונה יש בו תרי פירושי או ר"ל קום אכל או ר"ל לא תסור מן העינוי ואם כן כשם דלא רצה הכתוב לומר לא תעונה משום דלא נטעה לומר קום אכול ה"נ לא רצה לומר השמר מלא תעונה שלא נטעה לומר השמר מלא תעונה אלא קום אכול ולכך המקשה לא הקשה אלא דנכתוב השמר פן לא תעונה דאז לית ביה אלא חד פי' השמר שמא לא תעונה ומשני אם כן נפישי לאוי ודוק:

נכתוב רחמנא השמר במצות עינוי כו' איכא למידק אמאי לא משני דאפי' תימא דהשמר דעשה הוא לאו כסברת ר"י מ"מ הלאו הזה הוי אזהרה שיקיים מצות עשה של העינוי וזה אין אנו מבקשים אזהרה על מ"ע אלא מה שאנו מבקשים הוא מפני שהכתוב ענש כי כל הנפש אשר לא תעונה ונכרתה דקי"ל דלא ענש אלא אם כן הזהיר שאותו ענין הוא ל"ת שעליו בא העונש בעבור שעבר על אזהרת ל"ת ואם היה הכתוב אומר השמר במצות עינוי אפילו תימה דהוא לאו הוא אזהרה על קיום מ"ע של העינוי לא אזהרה על ל"ת שעליה בא העונש וכן ק"ל על התוספת שכתבו השמר דעשה עשה אע"ג דר"י אית ליה כו' אליבא דר"ל כו' דמשמע דאלו ר"ל היה סובר כר"י לא היה מוצא תירוץ למה שהקשו נכתוב השמר במצות עינוי והלא יכול לתרץ דזהו אזהרה של קיום עשה דועניתם לא אזהרה מל"ת שיבא עליה העונש כי כל הנפש אשר לא תעונה ונכרתה ודוק:

נכתוב אל תסור מן העינוי קשיא כבר ידוע דכל קשיא דבתלמוד יש לה תירץ דחוק כמ"ש הקדמונים לתת הפרש בין קשיא לתיובתא ולכן נראה לי דל"ק דלא רצה הכתוב לומר אל תסור מן העינוי משום דהוא לשון מגומגם דמשמע דבכניסת יוה"ך היא מעונה כבר ומזהיר עליו אל תסור מן העינוי וז"א דבכניסת יוה"ך הוא שבע דכל האוכל ושותה בט' כו' ואם כן אינו מתיישב הלשון יפה ודוק:

ותנא מייתי לה מהכא ועניתם כו' יכול יהא ענוש כרת על תוס' מלאכה כו' א"ל מהיכי תיתי דיהא ענוש כרת על תוספת מלאכה דאצטריך קרא למעוטי יש לומר משום דגבי עינוי כתיב ועניתם נפשותיכם בט' לחדש בערב כו' ודרשינן מינה דצריך להוסיף מחול על הקדש כדאיתא לקמן אם כן היינו אומרים כיון דקרא הרבה תשבתו שבתכם דכל מקום שנאמר שבות דמוסיפין מחול על הקדש אם כן הייתי טועה לומר כשם שאם עשה מלאכה ביוה"ך חייב כרת הכי נמי בתוספת יהא חייב כרת קמ"ל אמנם ק"ל טוב' אמאי אצטריך קרא למעט דאינו ענוש כרת על תוספת מלאכה הרי כתיב קרא אחרינא וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה דבא ללמד על עצומו של יום הוא מוזהר ולא על תוספת כדדרש הך תנא גופיה לקמן בהך ברייתא וא"כ כיון שכן ל"ל מיעוטא דתוספת מלאכה לית ביה כיון דמעט תוספת מלאכה מאזהרה כל שכן דלית ביה עונש וצ"ע:

יכול לא יהא ענוש כרת כו' אבל יהא ענוש כרת על תוספת עינוי כו' איכא למידק אמאי אצטריך מיעוט והלא דין הוא ומה מלאכ' שנוהגת בשבתות ויום טוב אינו ענוש כו' וכה"ג עביד האי תנא גופיה ק"ו לקמן ללמד דאינו מוזהר על תוספת עינוי ק"ו ממלאכה יש לומר דבמקום דליכא קרא עביד ק"ו אבל היכי דאית ליה קרא לא עביד וכ"ת קרא ל"ל בק"ו מצי אתי ל"ק כדאמרינן בפ"ק דקדושין דף ד' ובכמה דוכתא מלתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא ואפילו מלתא דאתיא במה הצד טרח וכתב לה קרא כמ"ש התוספת פרק א' דמילה דף קל"א ע"ב יע"ש ודוק:

יכול לא יהא בכלל עונש אבל יהא מוזהר כו' איכא למידק דכיון דליכא אזהרה למה אצטריך מיעוטא מעונש וכבר הקשתי זה לעיל ותו ק"ל למה דרש התנא הנך קראי מלמטה למעלה דבתחלה דרש מיעוטא דלית עונש דהוא פסוק אחרון ואח' כדדרש דלית אזהרה והוא פסוק האמצעי ואח"כ דרש דלית אזהרה בתוספת מלאכה שהוא פסוק א' והו"ל למדרש הפסוקים כסדרן שהם כתובים פ' אמור ונראה דהך קושיא מתרצת חברתה דאם התנא היה דורש תחלה הפ' הא' וכל מלאכה לא תעשו ללמד דאין אזהרה בתוספת מלאכה לא היה לו פה לדרוש הפ' האחרון וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה והאבדתי כו' למעט התוספת מלאכה מכרת דפשיטא דלית ביה כרת כיון דאפילו מאזהרה נתמעט כ"ש דנתמעט