תוספת יום הכיפורים נ

לקושיא זו עם מ' ש בגמרא מקמי הכי והלא במתניתין דקתני האוכל ככותבת הגסה חייב תקשי ליה הך קושי' יש לומר דאי במתניתין הו"א דטעמא הוי משום דשינה הכתוב ולא אמר לא תאכל אלא לא תעונה שינו חכמים בשיעורן מכח אסמכתא דקרא דארץ חטה וכו' דלשעורין נאמר דדבש דהוא תמרים שיעורו הוי לאכילת יוה"ך ולא הוי טעמא משום יתובי דעתא אבל השתא דקאמר דטעמא הוו משום יתובי דעתא ולכך לגבי שתיה משערינן בכל חד וחד לדידיה ואמר דכותבת מייתבא דעתיה בכל אדם ק"ל דזהו הפך המציאו' הסבר' דכל העול' ככותב' ועוג נמי והלא חזינן דעוג אוכל הרב' ומשני קים להו כו' כ"ע טובא ועוג פורתא כלומר דרוב בני אדם כיון שהם קטני הכמות כותבת האוכל שוהה בתוך מיעיהם טובא אבל עוג דבטנו רחבה מיד מתעכלת ושוהא פורתא אבל לעולם אפילו לעוג מייתבא דעתיה בשעת אכילה וחיובא דאוכל דיוה"ך הוא על שעת אכילה ולפיכך כל אדם שאכל כותבת אפילו עוג חייב דהרי לא התענה ונתיישבה דעתו בשעת אכילה ודוק:

מתקיף לה ר' זירא בשר שמן כו' קשה מה קשר לקו' זו והלא במתה עצמה תקשי להו הך קושיא יש לומר דאי במתניתין הו"א משום דגזרת הכתוב דשיעור אכילת יוה"ך הוי ככותבת משום אסמכתא דקרא דארץ חטה כו' כדפרישית לעיל אבל השתא דאמר דטעמא הוי משום יתובי דעתא דשעת אכילה כדפירי' ולפי' אפי' עוג נתיישבה דעתו בשעת אכילה מ"מ אינו דומה בשר שמן ללולבי גפנים דס"ד דאינו מיושב הדעת אפי' בשעת אכילה אי נמי ס"ד דבשר שמן מיושב הדעת בשעת אכילה אפילו פחות מכותבת ומשני קים להו כו' מיהו בשר שמן טובא כלומר זמן ארוך ולולבי גפנים פורתא לפחות מיישב הדעת זמן מועט:

מתקיף לה רבה כזית בכדי אכילת פרס כו' ופרש"י קים לן בכל אותם איסורין כו' דין זה הוא שנוי פ"ג דכריתות וכמה ישהא האוכלן כאלו אכלם קליות דר"מ וחכ"א כו' ופסקו הפוס' הלכה כחכמים וכ"פ הרמב"ם פי"ד דהמ"א ודין כותבת דיוה"ך הביאו הרב המגיד פ"ב משביתת עשור בשם התוספתא אכל וחזר ואכל וכו' יע"ש ומתבאר מלשון המשנה פ"ג דכריתות ומהתוספתא ומלשון רש"י והרמב"ם דשיעור אכילת פרס משערינן מתחלת אכילה א' ע"ס אכילה אחרונה ואלו מדברי הר"ן בפרקין לא משמע הכי שכתב וז"ל ולענין צירופי של אוכלין תנן כל האוכלי' מצטרפין כו' משמע מדבריו דשיעור דאכילת פרס הוי במה שהפסיק בין אכילה ראשונה לאחרונה ואינו מכניס בכלל השיעור מתחלת אכילת אחד וכן נראה מדברי התוספת פ"ה דכריתות והוא תימה וצ"ע. ובר מן דין לשון התוספת שם קשה בעיני וז"ל מתחלה וע"ס כדי אכילת פרס משמע דלתרי גווני מיירי כו' דמשמע דכשיעור שהיית פרס אין מצטרף והא ליתא דבשהיית פרס וביותר מפרס הוא דאין מצטרף ואולי ט"ס יש ובמקום אין מצטרף צריך למחוק תיבת אין ושוב ראיתי בתשובת הרא"ם ח"ב סימן ט"ו דעשה הערה על דברי הר"ן הנזכר לעיל ובסוף מסיק לפרש לדחות דברי הר"ן כשיטת כל הפוסקים יע"ש:

ולענין צרוף המשקין כתב הרמב"ם פי"ד דהלכות מ"א דהשותה רביעית של סתם יינם כו' ובפ"ב דהלכות ש"ע לענין מלא לוגמיו דהוא פחות מרביעית לאדם בינוני כתב שם שתה מעט וחזר ושתה כו' יע"ש והשתא ק"ל אמאי לענין אכילה דיוה"ך אמרינן דאע"ג דהוא שיעורא רבה דהוי ככותבת אמרינן דשיעור צירופו הוא בכדי אכילת פרס כשיעור שהיה דכזית איסור דעלמא ואנו מקלים גבי יוה"ך לומר דדוקא בהך שהיה מייתב' דעתיה טפי מהכי לא מייתבא דעתיה ואלו גבי שתיה דיוה"ך דשיעורה מלא לוגמיו פחות מרביעית מחמרינן דאלו שהא כדי שתיית רביעי' מצטרף כשיעור שתייה דשתיית איסור דעלמא דהוי שיעורו ברביעית ושיעור שהיתו בשתיה בינונית דשיעור רביעית כמו שפירש הרא"ם ח"ב סימן ט"ו ול"מ פ"ב מהלכו' ש"ע הוה לן להקל ביוה"ך ולומר דאם שתה מלא לוגמיו ושהה בה כשיעור שתיה בינונית דמלא לוגמיו מצטרף טפי לא מצטרף אע"ג דיש מתחלת שתיה אחד ע"ס אחרונה כשיעור שתיה בינונית דשיעור רביעית ואולי דקי"ל לרבנן דגבי שתיה דמלא לוגמיו אפילו שהה כדי שתיה בינונית דרביעית מייתבא דעתיה ולפיכך אמרו דשיעור צירוף שהיות שתיית מלא לוגמיו הוי ברביעית ודוק ובענין צירוף שהיית שתיה דכתב הרמב"ם דהוי ברביעית כתב הרב המגיד דיש מי שכתב שאף שיעור השתיה בכדי אכילת פרס ועיין בטור סימן תרי"ב דזו היא דעת הראב"ד פ"י דהלכות תרומות ולמדו כן ממ"ש פ"ג דכריתות כל המשקין מצטרפין לפסול את הגויה בכדי א"פ ותירץ הרב המגיד שעשו חיזק בטומאת גויה דדבריהם עיין פ"י דהלכו' תרומות מ"ש הר"י קרקוס ודברי המגיד קשים להולמם דהכא בגמרא אמרינן הנח לטומאת גויה דלאו דאורייתא כלומר דמקלינן בה ותו קשה מה שהקשה הר"ן על הרמב"ם דשם פ"ג דכריתות תנן אכל אוכלין טמאים ושתה משקים טמאים שתה רביעית יין ונכנס למקדש ושהא כדי אכילת פרס חייב ומפרשים בגמ' דה"ק אכל אוכלין טמאים ושותה משקין טמאים ושתה רביעית יין ושהא באכילתן ובשתייתן בכדי אכילת פרס ונכנס למקדש חייב אלמא דשתיה נמי בכדי א"פ מצטרפת כאכילה ולזה יש לומר דלא קי"ל כהך תנא אלא כסברת ר"א דפליג וסבר דלענין חיוב שתוי מקדש צריך שישתה הרביעית בבת אחד וכן דעת הרמב"ם פ"א דביאת מקדש איברא דאכתי יש להקשות דטעמ' דפליג ר"א הוא משום דבעי שישתנו בבית אחד דרך שכרות ובשתיה כל דהוא לית בה שכרות אבל אם היה אומר דבביאת מקדש מחייב אף בשישהא הו"א דהצירוף הוי בכדי א"פ כדעת ת"ק ושוב ראיתי דהל"מ עמד בזה ע"ש ועוד קשה לי מהא דאמרינן פר' אלו עוברין גבי כותח הבבלי ושכר המדי דפטור משום דלית בית כזית בכדי אכילת פרס וכ"פ הרמב"ם פ"א דחמץ וקשה דשכר המדי הוא משקה ואליבא דהר"ם לא בעי במשקין בכדי א"פ אלא בכדי שתייה רביעית ואפשר דמאי דנקיט בכדי א"פ הוי משום כותח דהוי מידי דאכילה אבל לענין שכר המדי לאו דוקא בכדי א"פ אלא בכדי שתיית רביעית והנה נתבאר מכלל דברינו דבצירוף שהיית שתיה נחלקו הפוסקים דלדעת הרמב"ם הוי ברביעית ולדעת הראב"ד והר"ן ויש מי שכתב דהביא הרב המגיד הוי בכדי א"פ וכל זה לענין צירוף שתיית איסור כגון שותה רביעית יין נסך או רביעית דם כמ"ש הרמב"ם פרק י"ד דהמ"א אמנם לענין שותה מים דאם שותה רביעית מברך אחריו בנ"ר דיש להסתפק אם שתה חצי רביעית מים ושהא מעט מחמת שהמים הם צוננים וחזר ושתה חצי רביעית דנמצא דיש מתחלת שתיה אחד עד סוף שתיה אחרונה יותר מרביעית אם נאמר דאין מצטרפין לענין ברכה אחרונה כשם שאין מצטרפין לענין איסור או דלמא לענין שתית האיסור הוא דאמרו דצריך שישתה הרביעית כשיעור שתיית רביעית לדעת הר' רבינו משה בן מיימוני ז"ל ולדעת שאר פוסקים בכדי א"פ ואם שוהא יותר אינו מצטרף לענין חיוב אבל לענין ברכה אחרונה אע"ג דשהא בשתייתן יברך אחריו כיון דנהנה זה הספק נסתפקנו ימים רבים ולבסוף נפשוט אלינו משום דאהא דכתב הרמב"ם ספ"ג דברכות דשותה פחות מרביעית אינו מברך אחריו כתב מרן הכ"מ וז"ל ומ"ש רביעית דשעורא דמשקין ברביעית טעמו מדאשכחן בעלמא כו' יע"ש וכיון דשיעור רביעית לענין ברכה יליף מאיסור אם כן גם אנו נאמ' דלענין שהיה וצירוף לענין ברכה ילפינן מאיסור:

אמנם אכתי נסתפק לנו זה ימים רבים אם אין מברכין על הקאהו"י ברכה אחרונה כיון דאין אדם שותה רביעית ממנה בבת אחת אלא שותה מעט וחוזר ושותה מעט דאינו יכול לשתות בבת אחת מפני חומה ויש מתחלת שתיה א' ע"ס שתיה אחרונה יותר משתיית רביעית ולפעמים יותר מכדי אכילת פרס או דלמא הא דאמרי' דאם שהא בשאר משקין אינו מצטרף היינו בשאר משקין דיכול לשתותם בבת אחת והוא לא עשה כן אלא שהא בשתיית' אינו מצטרף אבל בשתיית הקאהו"י דהיא חמה ודרך שתייתה בכל כך שהוא כל שהוא יהיה מצטרף זהו תורף הספק שנסתפקנו ימי ראשונה ושמענו שכן נסתפקו חכמים גדולים:

ובימי חורפי הבאתי ראיה דלא אמרינן דרך שתיתו בכך מהא דאמרינן פרק ג' דכריתות לענין טומאת גויה דשותה משקין טמאים דאשה דהיא טומאה ממגע מת מניקה את בנה והוא טהור אף על גב דחלב שלה הוא טמא ואמרו שם הטעם משום דספק ינק כשיעור ספק לא ינק ואת"ל ינק ספק באכילת פרס ספק ינקו ביותר שהרי אינו יונק בבת אחת ופסקו הרמב"ם ספ"ח דאבות שטהור הרי דלא אמרינן דרך יניקת התינוק הוא כל שהוא כל שהוא ויצטרף ועוד ראיה בסוף פרק לולב הגזול מתינוק האוכל כזית דגן דמרחקינן מצואתו יע"ש ועוד ראיה מהא דאמרינן פ' אלו עוברין גבי כותח הבבלי דפטור משום דכשמטבל בו לית ליה ביה כזית בכדי א"פ וכן בשכר המדי ואם איתא דאמרינן דרך שתייתו בכך ומצטרף ביותר מכדי אכילת פרס הול"ל דכותח הבבלי יתחייב כרת באכילתו אפילו שוהה בכזית ביותר מאכילת פרס וכן בשכר המדי יתחייב כרת בשתייתו אפילו שוהא כשתיית רביעית דחמץ ביותר מאכילת פרס דדרך שתיית השכר הוא לשהות בין כוס לכוס אלא ודאי טענת דרך אכילתו בכך ודרך שתייתו בכך על ידי שהייה לא מהני שיצטרף ביותר משיעור שאמרו חכמים באכילת פרס או בכדי שתיית רביעית למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה וכיון שכן עלה בידינו דאין לברך אחר הקאהו"י כיון דשותה אותה כל שהוא ויש מתחלת שתיה א' ע"ס שתיה אחרונה טפי מרביעית אינו מצטרף לדעת הרמב"ם ואף לדעת הסוברים דשיעור הצירוף הוא בכדי אכילת פרס גם למשקין מכל מקום רוב הפעמים אדם שוהא בשתיית הקאהו"י יותר מא"פ ואף אם ימהר אדם לשתותה בכדי א"פ והוא מצטרף לדעת הראב"ד וסיעתו מכל מקום כיון דהרמב"ם והריא"ג והטור שהם גדולי הפוסקים סבירו להו דשיעור צירוף המשקין הוא בכדי שתיית רביעית בשתיה בינונית