תוספת יום הכיפורים מב

בכסף מעשר כדכתיבנא אם כן אמאי לא תירצו על מה שהקשו אדגמר מנזיר נילף ממקדש דזו אינה קושיא דגמר מנזיר להחמיר שלא יקח דבילה קעילית י"ל דהתוספת דהכא לא ניחא להו בהך תירוצם דילפותא דנזיר הוי חומרא שלא יקח דבילה דהוי חומרא מצד אחד דלא יקח דבילה אבל יש קולא מצד אחר דיכול לקנות בכ"מ יין לשתות ממש ואי גמר ממקדש יש קולא מצד אחד דיכול לקנות בכ"מ דבילה אבל מכל מקום יש חומרא דלא יוכל לקנות בכ"מ יין ממש ובכה"ג דבכל מלמד יש קולא וחומרא לא שייך לומר לחומרא מקשינן וזה ברור אך תימה לי אם כן מה מקום לתוספת דהתם דכתבו אבל אין לפרש לחומרא כו' דאיך ס"ד לתרץ ההוא תירוצא דהטעם דיליף מנזיר דהוי חומר' בדבילה דמה חומרא היא זו כיון דיש קולא אחרת כדכתי' ואי ילפת ממקד' יש קולא לדבילה לחומרא ליין י"ל דהתוספת דהתם סבירי ליה דאי יליף ממקדש הוי קולא דדבילה ולא חשיב ליה חומרא מה שאין יין ניקח לשתיה כיון דשרי ליקח יין לאניגרון אבל אי ילפי מנזיר הוי חומרא דדבילה אינה נקחת כלל זה נ"ל בכונת התוספת דהתם ודחו שם דאין לתרץ הך תירוצא משום דס"ל דגם למסקנא דגמר מנזיר דבילה אינה נקחת כדכתיבנא לעיל והארכתי לבאר כונת תוספת דשבועות ראיתי דנתקשו בו הספרים עיין בחדושי הלכו' וגופי הלכות דף ט"ו יע"ש ומ"ש הוא נכון לע"ד והמעיין יבחר ודוק:

ויש מקשים אהא דכתבו התוס' וניחא נמי הא דקשה וכו' דמאי קו' דבשלמ' אי גמרי' מנזיר ניחא דאצטריך ג"ש ללמד דהוי יין לשתיה ונ"מ דשתיה בכלל אכילה אבל אי גמר ממקדש לא אצטריך ג"ש דשכר שכר דבלא ג"ש נמי הו"א דשכר דכתיב גבי מעשר ב' הוא דבילה קעילית דמתוקם שפיר ואכלת דהוי מידי דאכילה יש לומר דהתוספת ס"ל דשפיר אצטריך ג"ש דשכר שכר ללמד דהוי דבילה קעילית משום דבלא ג"ש הו"א דדבילה אינה נקחת בכ"מ דאינה ראויה לאכילה ולא חשיבא פרי כולי האי ודוק:

כתבו עוד התוספת וא"ת השתא דמסקי' כו' ובפרק בכל מערבין כו' זו היא תורף קושיתם דסוגיא דידן מסקי' דדבילה קעילית אינה נקחת ובפ' בכל מערבין משמע דנקחת ותירצו דמאי דמסקי' הכא הוא דתיבת שכר לא אתי לדבילה קעילית אבל לעולם דנקחת מכח מ"ש שם ביין דלוקחין יין אגב קנקנו כל שכן דבילה זהו תורף תירוצים ולע"ד נראה דלפום קושט' דמלת' גם לסוגיא דהתם דבילה אינה נקחית משום דגרועה היא ולא חשיבא פרי כולי האי ומ"ש ואי כתב רחמנא בשכר הו"א דבילה קעילית דרוש זה סליק אדעתיה לרבויי דבילה קעילית מבי"ת דבשכר והוה ס"ד לרבויי אע"ג דאינה ראויה מכח יתורא דבי"ת והוה ניחא ליה משום דכתיב ואכלת ובדבילה שייך שפיר לשון ואכלת וכל דרוש זה היה דורש בבי"ת דבשכר אלו לא הוה כתיב ביין אבל השתא דכתיב ביין דרשינן מלמד שלוקחים יין ע"ג קנקנו והבלעה שריא אם כן השתא נמי בי"ת דבשכר לרבויי תמד משהחמיץ דהוא מים עם חרצנים דנמצא דקונה המים בהבלעה וכל רבוייא דביית"ן דרשינן להו בחד גוונא לרבויי מיני הבלעה גבי יין לימד הכתוב הבלעת כלי אגב יין וגבי בשכר לימד מים אגב חרצנים דהיינו תמד ולא דרשינן בשכר לרבויי דבילה משום דהיא גרועה ואפילו דבילה בהבלעה אינה נקחת משום דגרועה היא באופן דגם לסוגיית בכל מערבין לא מרבים דבילה לפי האמת ולענין דינא לפי המסקנא לכל הסוגיאות דבילה אינה נקחת בכ"מ זה נ"ל בישוב הסוגייאות ואפשר לומר דלא נעלם מהתוס' דיש לפרש סוגיא דפ' בכל מערבין כדפרישית דהרי התו' לא כתבו בפשיטות דבפ' בכל מערבין אמרינן דדבילה קעילית נקחת אלא אמרו לא משמע הכי כו' כלומר משמעותא בעלמא ומי שירצה לדחות אותו משמעות הרשות בידו ונ"ל דזו היא דעת הרמב"ם פ"ז ופ"ח מהלכו' מעשר ב' דלא מצינו דהזכיר דלוקחים דבילה קעילית בכ"מ אלא ודאי דמשמע ליה דדבילה אינה נקחת בכ"מ ודוק:

כתבו עוד התוספת וא"ת השתא מסקינן הכא כו' יש לבאר מה קשר יש לקו' זו עם מ"ש מקמי הכי ונראה דהקשר הו' לפי תירוץ הב' שכתבו דמאי דמסיק בגמרא גמר שכר שכר מנזיר הוא אליבא דר"י דלפי קו' התוס' שכתבו בריש הדבור ולפי תירוץ הא' דהוו סברי דמאי דמסיק הכא גמר שכר שכר מנזיר הוא אליבא דת"ק דר"י ניחא דהך סוגיא דהכא דמסיק דדבילה אינה נקחת הוא אליבא דת"ק דר"י וסוגיא דפ' בכל מערבין דמוכח מינה דדבילה קעילה נקחת מוקמינן לה אליבא דר"י אבל השתא דאסיקו התוס' בתי' הב' דסוגיא דהכא דמסיק דגמר שכר שכר מנזיר הוא אליבא דר"י א"כ השתא ק' סוגיא דידן עם סוגיא דבכל מערבין ודוק:

כתבו עוד התוספות וא"ת ולמה לי לרבוי התם כו' קשר קושיא זו נ"ל דהם כתבו מקמי הכי והשתא ניחא בשמעתי' דבכלל שכר דקרא לא הוי דבילה קעילית כלו' דב' הסוגיאו' לא סתרי אהדדי דגם סוגיא דידן סברא דדבילה נקחת בכ"מ אלא דמ"ש גמר שכר שכר מנזיר הוא לומר דשכר דקרא הוא יין ממש ונ"מ דשתיה בכלל אכילה ולעולם לענין דינא דבילה נקחת משום דדמיא לכעין הפרט דהוי פרי מפרי וגדולי קרקע וע"כ הקשו ותירצו וק' אמאי הוק' קושייתם אסוגיא דהתם ולא אסוגיא דהכא דאמרי' בריש הסוגיא ודלמא שכר דקרא דבילה קעילית דל"ל קרא לרבויי ת"ל מכעין הפרט י"ל דאסוגיא דידן ל"ק משום דדריש ליה מתיבת שכר גופא דהוי הפרט וב' פרטים הכתובים בכתוב בבקר ובצאן וביין ובשכר אצטריכו לשום דרשא אבל התם דהוצרך לרבו' דבילה מכח בי"ת יתירה אהא הוא דק"ל למה צריך קרא לרבויי דבילה וכ"כ בחדושי הלכות דשבועות ולפ"ז יצא לנו קשר אחר לקו' התוספות דכיון דהם כתבו מקמי הכי דמאי דדריש פ' בכל מערבין הוא מיתורא דביתי"ן השתא נולדה הקושיא ל"ל לרבוי התם דבילה קעילית מכח יתורא דבי"ת ת"ל מכעין הפרט ודוק:

כתבו עוד וא"ת הכא דפריך ואימא דבילה לישני מיין אגב קנקנו כו' יראה דקשר קו' זו עם מ"ש מקמי הכי הוא זה דהם הקשו תחלה דמסוגיא דידן משמע דדבילה אינה נקחת ומפ' בכל מערבין משמע דנקחת ותירצו דמ"ש בסוגיא דידן הוא דשכר דקרא לא הוי דבילה אלא יין ממש ולעולם דדבילה נקחת מכח דרש' דבי"ת ביין דיין נקח אגב קנקנו וכ"ש דבילה כמ"ש לעיל ולפי הצעה זו היא דנולדה הך קושיא דמאי פריך הכא ואימא דבילה לישני מיין אגב קנקנו אבל אם היו התוספת מתרצים לקושית ב' הסוגיות דכשם דבסוגיא דידן מוכח דלפום מסקנא דבילה קעילית אינה נקחת ה"נ לפי סוגית פ' בכל מערבין לפי מסקנא דהתם אינה נקחת ולא אמרו דבי"ת בשכר לרבויי דבילה אלא לפי הס"ד ולפי המסקנא דדרשינן בי"ת דביין לרבות אגב קנקנו ובי"ת דבשכר לתמד דהוי כולהו דרשות לענין הבלעה ודבילה לפי מסקנא דהתם אינה נקחת וכבר הארכתי לעיל דדרך זה נכון בעיני לפרש בסוגיא דפרק בכל מערבין ושכן דעת הרמב"ם כדלעיל ולפי דרך זה ל"ק מאי פריך ואימא דבילה לישני כו' דלפירוש לא נפיק דבילה מיין אגב קנקנו אבל לפי מה שסוברים התוספת דדבילה נקחת משום דסברו דהוו כ"ש מיין אגב קנקנו לפי דרכם הוא דק"ל מאי פריך הכא ואימא דבילה לישני מיין אגב קנקנו כו' ודוק:

כתבו עוד וא"ת אמאי לא גמרי' דשתיה כו' וי"ל ע"י אניגרון ותוספת דפ' בכל מערבין דחו תירץ זה וז"ל וליכא למימר ע"י אניגרון כו' ותוספת דשבועות כתבו כתוספ' דידן ע"ש והוא נכון ולענין קשר הקו' של התוספת הדבר מובן דהקשר הוא עם התי' והענין הוא דלפי מ"ש התוס' לעיל לתרץ הסוגיאות דמאי דדריש בפ' בכל מערבין הוא מריבוייא דביתי"ן לפ"ז אם יקשה לך אמאי לא גמרינן שתיה בכלל אכילה מדכתיב בשכר ודרשינן לה לתמד תוכל לתרץ לקושיא זו דאין ראיה משם כיון דדרשא דתמד נפקא מרבוייא דב"ית ודוק:

כתבו עוד וא"ת דלמא ביין קרוש כו' לע"ד נראה לתרץ דקוש' זו דשכר כתי' מידי דמשכר ואפשר דיין קרוש אינו משכר וכן הדעת נוטה דאינו משכר אלא דרך שתיה ודוק:

גמרא ולא חמרא הוא והכתיב ותירוש כו' ופרש"י זה יין טוב כו' ואני מצאתי פ"ק דבתרא דף י"ב דאמר רבי הונא בריה דר"י הרגיל ביין אפילו לבו אטום כבתולה כו' ורש"י פירוש בזכריה בפירש הכתוב ויש פותרין אשר ינובב ויצמח בקרקע בתולה כו' ולפי זה היה יכול לדחות התלמוד כאן דתירוש הוא ענבים דינובב ויצמח בקרקע בתולה דהם ענבים יפים אלא דבלאו הכי דחי לה שפיר דבר הבא מן התירוש ינובב בתולות ודוק:

והכתיב ותירוש יקביך יפרוצו איכא למידק מאי פריך מהך קרא וכי נעלם מהמקשה דיכול לתרץ בכאן דבר הבא מן התירוש כדשני לעיל בקרא דתירוש ינובב בתולות י"ל דהוה ס"ד דבשלמא בפסוק ותירוש ינובב בתולות צחות הפסוק שם ללמדנו שבח א"י לעתיד דתירוש דהיינו ענבים יוציאו מהם יין יפה דינובב בתולות משום דאין כל הענבים עושים יין יפה לימד דלע"ל כל הענבים עושים יין יפה אבל בהך קרא דותירוש יקביך יפרוצו דאתא קרא לומר שיהיה שבע גדול וימלאו אסמיך שבע ותירוש יקביך יפרוצו ל"ל לומר דבר הבא מן התירוש יאמר ויין יקביך כו' ר"ל דיהיה להם יין הרבה ולכן היה סבור המקשה להוכיח מפסוק זה דתירוש ע"כ הוא יין ודחי ליה התרצן דגם בפסוק זה יש לפרש דבר הבא מן התירוש יקביך יפרוצו ואשמועינן קרא דהברכה תהיה דהענבים יעשו יין הרבה דיש ענבים דאין עושים יין הרבה דמשקה שלהם מועט אשמועינן דדבר הבא מן התירוש דהיינו ענבים יקביך יפרוצו כלומר דהענבים יוציאו הרבה יין וכן נראה מדברי רש"י למדקדק בלשונו דקאמר וה"ק קרא כו' דרמז מה שכתבתי ודוק:

והכתיב זנות יין ותירוש יקח לב כלומר והכא ליכא למימר דבר הבא מן התירוש דהיינו יין דהא כבר כתיב יין וא"ת וס"ס היכי מוכח מהכא דתירוש יין והא כבר כתיב יין וי"ל דלעולם תירוש הוא יין אלא דסתם יין הוא בן מ' יום ובתוך מ' יום נקרא תירוש והק"ק לא מבעיא יין דמשכר ויקח לב אלא אפילו תירוש יקח לב א"נ דאמר יין ותירוש כדלקמן יין שמביא יללה לעולם תירוש שכל המתגאה בו נקרא רש ושיעור זה דמ"ם יום נלמד מפ"ג דכריתות והרמב"ם פ"א דה' ביאת מקדש יע"ש: