תוספת יום הכיפורים לה

אלא בכזית שאני התם דאתא הלכת' ואפיקתיה ממשמעותיה אבל לאיסור' כדקאי קאי והאי דקאמ' בגמ' מ"ט דר"י משום דחזי לאצטרופי ה"פ מ"ט לא מוקמ' לה להלכתא אאיסורא כי היכי דמוקמי לה אעונשין משום דחזי לאצטרופי בלאו או כרת כו' עכ"ל ויש סעד לדברי הרא"ם מהא דאמרינן לקמן דף ע"א אמ"ר יוחנן שעורין של עונשין הלכה למשה מסיני יע"ש וקשה דבסוגי' דידן מייתי רבי יוחנן סייעתא לדבריו מתנא דברייתא דמפיק איסורא דחצי שיעור מרבוייא דכל חלב ול"ל ריבויי' דכל לחצי שיעו' בטעמ' דחזי לאצטרופי סגי לפרש דאכילה דאזהר קרא אפילו כל שהוא כמ"ש הרא"ם ז"ל וי"ל דמכח דגלי קרא בחלב דחצי שיעו' אסו' למדנו הטעם דחזי לאצטרופי דומיא דחלב אע"ג דבשא' איסורין ליכא ריבוייא דכל ולפי זה ניחא מה שהקשו התוספת תימה ל"ל טעמא דחזי לאצטרופי ת"ל מטעמא דכל חלב לרבות חצי שיעו' דודאי דזו אינה קו' דאי לאו טעמא לא ילפינן מחלב לשאר איסורין שבתורה שהן בלאו או במיתה דאיכא למיפרך מה לחלב שכן בכרת אמנם השתא דפ"י ר"י הטעם משום דחזי כו' א"כ ה"ה בכל איסורין שבתורה אפי' שהן בלאו גרידא או אסו' כפור דהיא ככותבת חצי שיעו' נמי אסור מן התור' משום דחזי לאצטרופי ודוק:

כוי וחצי שיעור וכו' ת"ל כל חלב ואם תאמר מנ"ל למדרש תרתי מתיבת כל חלב כוי וחצי שיעו' אימא תפסת מיעוט תפסת ולא רבי אלא חד מינייהו י"ל דכיון דיש סברא לרבות חצי שיעו' משום דחזי לאצטרופי ויש סבר' לרבות כוי כיון דלא הוי חיה אלא בריה שקולים הם ויבואו שניהם וכה"ג אמרינן רפ"ק דב"ק דף ג' וליכתוב רחמנא ושלח ולא בעי וביער דמשמע רגל ומשמע שן דשקולים הם דהי מינייהו מפקת ועיין בתוס' קמא דף מ' ד"ה ויש בינייהו כ' דיש דוכתא דלא אמרינן שקולים הם עיין שם ועיין בס' הליכות אלי דף ס"ה ע"א:

רש"י אין לי אלא שישנו בעונש כו' אין לי שיהא מוזהר אלא על כשיעור שהוא עונש עליו כו' משמע בהדיא מרש"י דטעמא דאין אנו עונשין כרת לחצי שיעו' מריבוייא דכל אוכל חלב משום דקרא לא איירי לרבות בדבר הנאכל אלא באדם האוכל ולא דרשינן ריבוייא דכל חלב אלא לרבות באנשים האוכלים וקשה דמה שייכות יש לרבות באנשים א"ת לרבות אשה והא קי"ל השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה ותו דהרי אשכחן בפ' אלו עוברין דף מ"ג ע"ב דדריש האי כל לגבי המאכלים דתניא כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריבו וכו' ואם כן תקשי ליה הכא אמאי לא מרבה כוי וחצי שיעור לענין כרת מדכתיב כי כל דהא לא מצית למדרש ליה באוכלין אלא בנאכלין וע"כ נראה דהך תנא דהכא דריש כי כל האמו' באוכלין לרבות חלב חולין ואייתר ליה ריבוייא דכל חלב לרבות כוי וחצי שיעו' ודוק:

מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא וכו' קשה דאם כן תיבת כל מה בא לרבות ואפש' דטעמו דריש לקיש כדאמרינן פרק אלו עוברין דף מ"ג ע"ב דר"א הוא דדריש כל ורבנן לא דרשי כל וכבר כתבו התוספת שם ובמנחות דף נ"ו ע"ב ד"ה להביא נותק ובשלהי נדה דאיכא דוכתי שדרשי כ"ע כל היכא דמסתב' אבל ר"א דדריש כל אע"ג דלא מסתבר יע"ש ולפ"ז צ"ל דר"י דאותביה לר"ל מהך ברייתא דדריש מריבוייא דכל לכוי וחצי שיעו' היינו משום דמסתבר למדרש משום טעמא דחזי לאצטרופי ואם כן הך בריית' הוו לכ"ע ור"ל סב' דלא מסתבר למדרש וקרא אסמכתא בעלמא מיהו ק"ק אמאי לא משני ר"ל הך בריית' ר"ל דדריש כל ואנא דאמרי כרבנן דלא דרשו כל י"ל דרצה לאוקמי בריית' אפילו כרבנן ואיסור חצי שיעו' הוא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא ומכלל דברינו נתיישב מה שהקשו התוספות אמאי קאמ' ר' יוחנן דחצי שיעו' אסו' מן התורה משום דחזי לאצטרופי ת"ל מדרשא דכל חלב דהוצרך להאי טעמא לאורויי דדרשא דכל חלב הוי לכול' עלמא שלא תדחה לומ' ר"א היא דדריש כל אף על גב דלא מסתבר דלא היא אלא דברי הכל היא משום דמסתבר' דרשא זו כיון דחזי לאצטרופי ודוק:

תוספות כוי ספיקא הוי תימה אמאי לא הכריעו חכמים נבדוק בקרנים כדאיתא בפ' אלו טריפות איכא למידק דמאי פרכי אימא דכוי אין לו קרנים דהא תנן פרק בא סימן ויש לו טלפים ואין לו קרנים וממה שתירצו התוס' כאן יש סעד למה שהליצו ה' המגי' ומרן בכ"מ במה שהצריך הרמב"ם פי' דמ"א והוא כמבלע תרקייהו דאע"ג דקי"ל כמאן דשרי עיזא ברכין אפש' דעיזא ברכין חשיב מבלע תרקייהו ובכוי הוא ס' ולכך הצריך הרמב"ם מבלע תרקייהו יפה כקרני הצבי ודוק:

תוספות אצטריך קרא לרבויי ספיקא כו' הנה לעיקר קושי' התוספת דאיכא דוכתי דפריך אצטריך קרא לרבויי ספיקא ואיכא דוכתי דלא פריך היה נראה להשיב עם הכלל שבידינו ספיקא דאוריי' לחומרא ולזה כל מקום שבא בפסוק ללמ' שנלך בספק להקל כגון ההוא דפ"ב דבכורות עשירי ולא יו' ספק ופטו' מן המעש' לא שייך למיפרך אצטריך קרא למעוטי ספיקא דמסברא הו"א דחייבים במעש' משום דליבטל ההוא דקפץ ברובא וליחייבו כולהו במעשר ואתא קרא יתירה דהעשירי לומר לך עשירי ודאי ולא עשירי ספק ובכן נתיישבה קושית התוספת במציעה דף ו' ד"ה קפץ כו' יע"ש וכן ההיא דשלהי נזיר דספק בהרת כו' אתא קרא יתירא דלטהרו או לטמאו ופתח הכתוב בטהרה תחלה ללמ' דנלך להקל דמסברא הייתי הולך להחמיר משום דמיירי באדם שהוחזק לטומאה כדמוכח בשלהי נזיר וכ"כ התוספת בכתובת דף ע"ה ע"ב ד"ה ספיקו שמא יע"ש ובכל כה"ג לא פרכינן אתא קרא למעוטי ספיקא משום דקרא אתא לאפוקי הסברא שיש לנו ספיקא דאורייתא לחומרא אבל בסוגיא דידן גבי כוי דהוא להחמיר ואתא קרא ללמו' דנאסור חלב הכוי משום ספק פרכינן אצטריך קרא כו' דבלא קרא הייתי אוסרו דספק דאורייתא לחומרא גם ההיא דתורים ובני יונה הוא להחמי' גם ההיא דפ"ו דבכורות גבי עולה הוא להחמי' שלא יצא י"ח בעולת אנדרוגינס ולכך פרכינן עלייהו אצטריך כו' גם ההיא דר"פ דם שחיטה כל דם לא תאכלו לאתויי דם כוי פרכינן עלה אצטריך כו' משום דקרא אתא להחמיר גם ההיא דמנחות דף צ"א ע"ב גבי פלגס דפריך לבר פדא דאמר דפלגס ספיקא הוא ומייתבי נסכי איל ומתנה כו' מדכתיב או לאיל לרבו' את הפלגס כל זה הוא להחמי' דמייתי נסכי איל ומתנה ולכך פרכינן עלה אצטריך כו' וא"ת הלא בחגיגה דף ד' תניא זכורך ולא טומטום ופריך אצטריך כו' והתם קרא אתא להקל לפטרו מראיה יש לומ' דהתם נמי מסברא הייתי פוטרו משום דאינו ראוי לסמוך דשמא אשה הוא וכמ"ש התו' לקמן באופן דע"פ חילוק הנזכ' נתיישבו כל הסוגייאות ומיהו תירץ זה אינו עולה יפה אלא לדעת הר"ן פ"ק דקדושין וסיעתו דסבירי ליה דכל ספיקא דאורייתא דאזלינן לחומרא הוא מן התורה אבל לשיטת הרמב"ם פ"ט מה' טומאת מת ובסוף הלכות כלאים דאיסור הספיקות הוא מד"ס כלומ' דמן התורה לקולא ולא אזלינן לא נתיישב תירוץ זה דאם כן מאי פריך בכמה דוכתי אצטריך כו' והלא מסברא הייתי הולך להקל דכן הוא דין הספיקות מן התורה ורבייה קרא לאיסורא ומדברי התו' דהוצרכו לתרץ מה שתירץ ליישב הבקיאיות הנזכ' ולא תי' כדכתיבנא משמע דס"ל כהרמב"ם ושוב ראיתי שכ"כ בס' תור' חיים פ"ק דחולין ומוהרי"ט בתשובת י"ד סימן ח' ושמחתי שכוונתי לדעת גדולים ואין כאן מקום להאריך ותן לחכם ויחכם עוד:

כתבו התו' ובאמצע הדבו' וכן בפ"ק דחולין גבי פרט לתחל' הציהוב כו' וק' אמאי לא הזכירו בקיאות זה בתחלת קושייתם הכי הול"ל בתחלת דבריה' אצטרי' קרא לרבויי ספיק' וכה"ג אמרי' פ"ק דחולין כו' ואע"ג דאמרי' פ"ב דבכורות כו' כו' והכי אורחייהו בכמה דוכתי לחבר הבקיאיות השוים להקשות מכחם אדוכתי אחריני ומה טע' שמרו בקיאות זה דפ"ק דחולין ולא גילו אותו רק בתי' י"ל דכונתם היא ברורה דמההיא דפ"ק דחולין ל"ק ויש לתרץ שם תי' אח' דמאי דפריך אצטריך כו' היינו מפני שלא מיעט תחלת הציהוב בודאי אלא מספק דאם הביא מאח' מהם לא יצא ואם הביא משניהם יצא ממ"נ אבל גבי מעש' כולם פטורים ודאי וגבי ספק בהרת ודאי טהו' אמנם עיק' הקושי' הוא מהא דפריך הכא גבי כוי דאסר חלבו בודאי ופריך אצטריך כו' מאי דלא פריך גבי מעש' וספק בהרת ומכח קושיא זו צריכין לחלק דטעמא דפריך הכא גבי כוי משום דכולהו שוים או כולהו חיות או כולהו בהמות אם כן לפי חילוק זה מה"ט נמי הוא דפריך פ"ק דחולין גבי תחלת . הציהוב אצטריך כו' וכ"כ התוס' בהדיא שם בחולין יע"ש:

כתבו עוד ובסוף על אלו מומין כו' לאו מטומטום כו' אלא אאנדרוגינוס פריך וכו' וקשה מאי פריך אאנדרוגינוס דלמא תנא דברייתא עיק' דרשא דקרא אתא למעוטי טומטום דשייך שפי' למעוטי שיש מהם זכר ויש מהם נקבה ואנדרוגינס דנקט התנא כדי נסבה דקרא לא אתא למעוטי אנדרוגינס אלא טומטום והתנא השמיענו לענין דינא דכיון דקרא השמיענו למעט טומטום דפסול לעולם הכי נמי אנדרוגינוס פסול לעולם מכח ספק שמא נקבה ולעולם תנא דברייתא הוא ת"ק ומתני' דפ"ו דבכורות דאית ליה דטומטום ואנדרוגינוס הם ספק זכר ספק נקב' וי"ל דמשמע ליה למקשה דהתנא סוב' דטומטום ואנדרוגינוס תרווייהו מיעט הכתוב ולכך פריך אאנדרוגינוס אצטריך כו' אך קשה דאם כן מנ"ל לתנא למעט מזכ' יתירה טומטום ואנדרוגינוס אימא דלא מיעט קרא אלא חדא מינייהו ומנ"ל למעוטי תרווייהו וצ"ע:

כתבו עוד והא דקאמ' התם אר"ח כו' כוונתם דהם העלו דכל מידי דאיכא הכי והכי שייך שפי' למימ' דקרא אתא למעוטי ולפי דבריהם בטומטום נמי שייך שפי' למעוטי דיש מהם זכ' ויש מהם נקבה והוקשה להם ממ"ש רב חסדא מחלוקת באנדרוגינוס כלומ' דרבנן בתראי ס"ל דאנדרוגינוס בריה בפני עצמה ופליגי את"ק דסב' דספיקא הוי ואשמועי' ר"ח מחלוקת באנדרוגינוס דלרבנן בתראי אינו בכו' ונגזז ונעב' משום דס"ל דהכתוב מיעטו דכתוב הזכ' ולא אנדרוגינוס מטעם דהוי בריה אבל בטומטו' דברי הכל ספיקא הוא ומודים רבנן דהוי ספק ולכאור' נראה שטעמו דר"ח