תוספות רי"ד על יבמות נד.

תני ר"א אפילו שניהן שוגגין אפי' שניהן מזידין אפי' שניהן אנוסין. אנוס דמתני' ה"ד ומסיק כגון שנתכיוון לאשתו ותקפתו יבמתו ובא עלי' שניהן אנוסין ה"ד כגון שנתכוין לאשתו ותקפתו גלי' ודבוקים זה בזה.

מנא ה"מ דת"ר יבמה יבא עלי' בין בשוגג בין במזיד בין באנוס בין ברצון תניא אידך הבא עלי' כדרכה ויבמה. ביאה גורמת בה ואין כסף ושטר גומרים בה.

אמר רב ישן לא קנה ביבמתו דא"ק יבמה יבא עלי' ויבמה עד דמכוין לשם ביאה, והתנאי בין ער בין ישן קנה אימא בין ערה ישנה דדעת האיש בעינן ולא דעת האשה והתניא בין ער האו והיא ישנה בין ער היא והוא ישן הב"ע במתנמנם ה"ד מתנמנם אמר ר"א נים ולא נים תיר ואל תיר דקרי לי' ועני ואל ידע לאהדורי סברא וכי מידכרי לו מידכר:

אמר רבא נפל מן הגג ונתקע חייב בד' דברים יובימתו לא קנה וחייב בנזק וצער ורפוי ושבת אבל בושת לא מחייב דאמר מר אינו חייב על הבושת עד שיהא מתכוין.

אמר רבה נתכיון להטיח בכותל והטיח ביבמתו לא קנה להטיח בבהמה והטיח ביבמתו קנה מ"ט דדהא קמכוין לשם ביאה בעלמא ואע"ג דאמרי בסוטה אין זנות בבהמה. לאסור אשה על בעלה כדתנן על הכל מקנים חוץ מן הקטן ומי שאינו איש למעוטי מאי בהמה דאין לה זנות. ולקמן בפירקין אמרי דאפילו בעילה לא מיקרי אם בא אלי' של"כ לשווה בעולה לכ"ג אפ"ה ביאה דקא מיקטל עליה: