תוספות רי"ד על בבא מציעא סד:

המלוה את חבירו לא ידור בחצרו חנם. פי' אחר שהלוהו דאי בעת ההלואה אתני בהדי' לדור בחצרו חנם זו היא רבית קצוצה ולא הוי תנא לה בכלל אבק רבית כדאמרן דמאי זו היא רבית ועד סוף פירקא אזיל ומפרש רבית דרבנן ודוקא בחנם לא ידור בו אבל אם רוצה לשכור ממנו בפחות לאחר שהלוהו מותר כיון דלא אתני בהדי' בעת ההלוא':

ולא ישכור ממנו בפחות מפני שהיא רבית פי' לאו ארישא קאי דא"כ בפחות אסור כ"ש חנם אלא מילתא באנפי נפש' היא. וה"ק ואל ישכור ממנו בפחות בעת ההלוא' שמתנ' עמו שישכיר לו חצרו בפחו' ואם השכיר היא מדרבנן דמדאוריית' רשאי להלוות לו ע"מ שימכור לו מקחו ביוקר או שיקנה ממנו בפחות או שישכיר לו חצרו ביוקר או שישכיר ממנו בפחות כדפרישי' במה"ק לקמן בה' ומפריז על שדהו:

קמ"ל דר"נ דא פי' בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר אסור כך מצאתי כתוב בספרי'. וכך גריס המור'. ואינו נר' לי דבפ' כיצד הרגל אוקימנ' להאי דאמרי' א"צ להעלות לו שכר בחצר דלא קיימא לאגר' וגבר' דעביד למיגר דהי"ל זה נהנ' וזה לא חסר. ודוקא בענין זה אסרנו גבי מלוה אבל חצר דלא קיימ' לאגר' וגבר' דלא עביד למיגר דזה לא נהנ' וזה לא חסר אפי' גבי מלו' שרי ותדע דהכי הוא דהא מייתי' לקמן עובדא דרב יוסף בר חמא דהוה תקיף עבדי דאינשי דמסיק בהו זוזי ועביד בהו עבידתא כו' ומדמה לי' רבא ברי' להא דהלוהו ודר בחצרו והתם הוה נהנ' רב יוסף בר חמא מעבידתייהו ובעל העבד לא הי' חסר כלום כדאמרן דניחא לי' דלא ניסתרי עבדי' ש"מ דהכא נמי בגברא דעביד למיגר הוא וחצר דלא קיימ' לאגר':

ומאן דאמר הלויני אבל הלוהו לא כו' . פי' ומתני' דקתני הלוהו ואפ"ה אסר בחצר דקיימ' לאגר' אבל לעולם חצר דלא קיימא לאגר' הלוהו שרי: