תוספות רי"ד על בבא בתרא מב:

(לג) הא רב ושמואל דאמרי תרווייהו מלוה ע"פ אינה גובה לא מן היורשין ולא מן הלקוחו' כתב ר' יצחק זצוק"ל אינהו לא אמור אלא מדאורייתא. אבל מדרבנן גובה מן היורשין שלא תנעול דלת בפני לווין דהא מתני' היא ע"י עדים גוב' מנכסים בני חורין ונפלאתי מאוד על דבריו אטו מתני' מיתמי קתני לעולם אינה גובה אלא מני' אבל מיתמי לא:

(לד) אכלה בפני האב שנה ובפני הבן שתים. קשיא לי טובא דמהכא מוכח דמחזיקין בנכסי קטן ואינו יכול לומר כשיגדיל מפני שהייתי קטן ולא הייתי יודע בעניני אבא לא מחיתי והכי משמע נמי ממתני' דלקמן דתני האפוטרופסין אין להן חזקה דמשמע דוקא אפוטרופסין אין להם חזקה בנכסי היתומים משום דידיעה מילת' דבאפוטר' אתי לידי' הא אחר דלא ידיע מילתא דבאפוטרופסי אתי לידי' אית לי' חזקה בנכסי יתומים. ובפ' המפקיד אמרי' ש"מ מדרב הונא דאמר אין מורידין קרוב בנכסי קטן דמשמע הא רחוק מורידין. אין מחזיקין בנכסי קטן אפי' הגדיל והכא היכי אמרין דמחזיקין ואין לחלק ולומר דוקא בשהתחיל להחזיק בעודו קטן לא הויא חזקה אבל אם התחיל להחזיק בפני האב וגמר בחיי הבן הויא חזקה שאין טעם לדברים הללו. שהאב לא הי' למחות מפני שלא החזיק שלש שנים בפניו והבן מפני שלא ידע א"כ למה תהי' חזקה ונראה לי לתרץ דלעולם אין מחזיקין בנכסי קטן. והאי דאמרי' הכא בפני הבן שתים כגון שהי' הבן גדול ואע"ג דאמרי' בפ' שבועות הדיינין ובפ"ב דכתובות כל גדול במילי דאביו קטן הוא. הנ"מ בטענת דעלמא כגון שטעון מנה לאבא בידך אבל שהניח לו אביו יודע הוא יפה כיון שהוא גדול שא"כ אין לך חזקה בעולם שסת' הקרקעו' ירושה הן לו ולא מקנת כספו. ומתני' דתני האפוטרופסין דמשמע הא אחר יש לו חזקה עלה בדעתי דל"ג לי' דבגמרא לא מפרש בה מידי והוה ליה לתלמודא למיהוי עלה פשיטא כדדיק בכולהו וכדשני נמי לא מפרשי לה. אלא משום דכתוב בכולהו סיפרי אית לן לפרושי דלאו בניכסי יתומים קאמר אלא כגון שהלך ראובן למדינת הים ומינה שמעון אפיטרופא על כל נכסיו דהאי נמי מיקרי אפיטרופוס כדתנן בנדרים האומר לאפוטרופוס כל נדרים שתדור אשתי מיכן ועד שאבא ממקום פלוני הפר לה כו' ואי קשיא אמאי מידחקי' למשמע מרב הונא דאין מחזיקין בנכסי קטן אטו לא ידעי' מכמה מתני' ומכמה מתניית' דמוקמי' אפיטרופא ליתמי ואי אמרת ההוא אפיטרופוס איכא לאוקמי כגון שמינהו אבי יתומים אבל בית דין לא שמענו שמורידין אפורטרופא על היתומים אי לאו רב הונא דשמעי' לה מיני'. והא תנן בגיטין. אפוטרופוס שמינהו אבי יתומים ישבע. מינוהו בית דין לא ישבע. תשובה אי לאו רב הונא הוה אמרי' דמורידין אפוטרופוס על היתומים בין קרוב בין רחוק ולא חיישי' שמא יחזיק מפני שהדבר ידוע שבאפוטרופסית באו לידו ולא חיישי' שמא ישכח הדבר ולעולם מחזיקין בנכסי קטן אבל השתא דאמר רב הונא דאין מורידין קרוב דחיישי' שמא ישכח הדבר. ויחזיק בהן מחמת ירושה. ולרחוק לא חייש ש"מ דאין מחזיקין בנכסי קטן ואע"פ שאין ידוע שבאפטרופסו' באו לידו:

(לה) כי תניא ההיא במוכר שדותיו סתם. מה שכתבתי במה"ק שאם הי' רוצה הי' מתרץ לו כי תניא ההוא בלוקח בלא שטר דלית לי' קלא אינו נראה לי דשאני דין לוקח דיהיב זוזי מבעל הקרקע דודאי גבי בעל הקרקע אמרי' וכולן בשטר אבל בעדים לא מפני שהוא בעל הקרקע והוא בוטח על שלו וסומך בלבו שבכל שעה שארצה אתבענו בדין ויתנו לי הקרקע והפירות ואינו חוקר אצל ב"א שאכלו שדותיו הילכך בשטר דאית לי' קלא הויא חזקה ובעדים לא. אבל לוקח דיהיב זוזי דרכו לחקור כדאמר רב במוכר שדהו בעדים. והאי נמי לוקח הוא והילכך אם בעל הקרקע מכרו בעדים אין לך מחאה גדולה מזו והי' לו לחקור ולידע ולהיזהר בשטרו ואם לא חקר איהו הוא דאפסיד אנפשי':

(לו) ע"ב פיסקא אבוה דשמואל תני שותף אין לו חזקה וכ"ש אומן. פי' שותף דלא הוה שייך בפלגא והשתא מחזיק בכולי' אמרי' דלא הויא חזקה משום דהוה שייך בפלגא. אומן דשייך בכולי' דהא כל הכלי נתנו לו לתקנו ולא כ"ש דלא הויא חזקה כיון שבאומנו' בא לידו:

(לז) השותפין כו' לומר שנוטל בשבח המגיע לכתפים ובשדה שאינה עשוי' ליטע כשדה העשוי' ליטע. פי' להכי קרי לי' כיורד ברשות שאילו הי' כיורד שלא ברשות אע"פ שהיא שדה העשוי' ליטע אין לו חלק בפירות אלא אומר כמה אדם רוצה ליתן בשדה זו לנוטעה ואי אמר נוטע נמתין עד שיגמר הפרי ונחלוק הפירות אין בעל השדה שומע לו אלא נותן לו כפי מה שהי' נותן לשאר פועלין ומסלקו. והכא שקול מיני' פלגא בפרי ואינו יכול לסלקו בדמים דהו"ל כדין אריס שיורד ברשות וחולק עמו בפירות. והפירות הגמורין הוא קורא שבח המגיע לכתפים ועוד לכך קורא אותו כיורד ברשות כדי שלא לחלק בין שדה שאינה עשוי' ליטע לשדה העשוי' ליטע. שהיורד ברשות דינו שוה בכל שדה בין עשוי' ליטע בין אין עשוי' ליטע לחלוק עמו הפירות כיון שברשות הורידו:

(לח) השותפין מחזיקין זה לזה. פי' כשני נכריים חשבי' להו והילכך מחזיקין זה על זה. ומעידין זע"ז פי' באותה עדות מיירי שמגיע הנאה לו ולחבירו. כגון שיצא עלי' ערער כי ממנה נגזלה או מכרתם אותה לי ומביא עדים בדבר וראובן השותף מעיד הוא ואחד על אותם העדים כי הם גזלנין ופסולין לעדות ומבטל עדותם. וקאמר שמואל דאע"ג דלעצמו אינו נאמן על חבירו נאמן והוא מפסיד חלקו בעדותם וחברו אינו מפסיד דלגבי חבירו הן פסולין. דלגבי דידי' הן כשרין שלא כל הימנו לפוסלם ואקשי' לי' ואמאי נוגעין בעדותן הן אע"ג דלגבי קרוב פלגי סהדותא ואמרי' אע"ג דלגבי קרוב לא מהימנינן לגבי רחוק מהימן לגבי דידי' דהוא נוגע בעדות ומכוון להנאתו כי היכי דלדידי' לא מהימנינן לי' לחברי' נמי לא מהימני' דכל מאי דמסהיד להנאתו מכוין. כגון שמעון אחיו של ראובן שקנה שדה בשותפות עם לוי אינש דעלמא ובא יהודא ומערער ומביא שני עדים ששמעון ולוי מכרו לו זה השדה ובא ראובן ואחר והעידו על עדי יהודא כי הם גזלנים ועדותן בטלה על שמעון אחיו אינו נאמן להעיד ומקבלין עדי' אבל על לוי נאמן ופלגי' סהדותי' דלראובן ומהימנינן לי' על לוי אע"ג דלא מהימנינן לי' על שמעון הת' משו' דל' הוי נוגע של' יקרא נוג' אלא כשמתכוין להנאתו אבל בעבור קרובו גזירת מלך היא שלא נאמיננו ואנו מאמינין אותו על הרחו' אבל כשמעי' על עצמו ועל אחר כמו שלעצמו אינו נאמן גם על האחר אינו נאמן שכל מה שאמ' מפני שמתכוין להנאתו ואין אנו מאמינין אותו אף על הרחוק ודוקא כשמגיע לו הנאה אינו נאמן. שיצא הערער על כל השדה אבל אם המערער אומר כי שמעון שותפו מכר לו חלקו או בעל חובו יבא לטרוף חלקו בחובו ומעיד ראובן לפסול עדיו נאמן הוא שכיון שאינו נפסד הוא בערעורו של זה לא הוי נוגע ולא אמרי' כיון דשותפי' הוה דילמא שום דינא אית לי' עילוי' ומש"ה בעי דתיקום ארעא קמי' דליגבי מינה דלכולי האי לא חיישי'. ונעשין שומרי שכר זה לזה כשני נכרין דעלמא דאמרי חד לחברי' שמור לי היום ואני אשמור לך למחר ולא אמרי' כיון דשותפות נינהו אגב דינטר דידי' נטר נמי דחברי' ואין דעתו בעבור שכר שאף אם לא ישמור חבירו למחר הוא ישמור מפני שיש לו חלק בו ונמצא שאין שמירתו בשכר אלא בנדיבות לב כשומר חנם ולא יתחייב בגנבה ואבידה קמ"ל: