תוספות רי"ד על בבא בתרא מא:

(לא) לא נחלקו ב"ש וב"ה על ב' כתי עדי' פי' שאף רב חסד' דאמר בשתי כתי עדים המכחישות זא"ז בהדי סהדי שקרי למה לי מודה בהא דאימת לא מהימנא כשמעידות זו בפ"ע וזו בפ"ע אבל אם העידו שתי הכתות על אדם אחד כגון שכת אחת אמרה בפנינו הלוה ראובן לשמעון מנה בא' בניסן ואחת אומרת בפנינו הלוה לו מנה בשני בניסן בכדי שלא יהא נמצא אחד מהן קרוב או פסול ועדותן בטלה. או שאמרה כת שניי' בפנינו הודה לו באותו מנה מוציאין מנה על פיהם דממ"נ כת אחת כשרה היא. ועל מה נחלקו על כת אחת. פי' יש לומר דב"ש מודים באחד אומר מנה שחור. וא' אמר מנה לבן או אחר אומר בדייטי העליונה. ואחד אומר בדייטי התחתונה אע"פ ששניהן מכחישין זא"ז עדותן קיימת כדאמרי' בפ' דיני ממונות בתרא. שאע"פ שבדיני נפשות בטלה שאם אמר אחד בסייף הרגו וא' אומר בארורין הרגו עדותן בטלה בדיני ממונות קיימת כדאמרי' עדות מוכחשת בדיני נפשות כשרה בדיני ממונות אבל הכא אמרו ב"ש נחלקו עדותן משום דדמי לאחד אומר חבית של של יין הפקיד ראובן אצל שמעון ואחד אומר חבית של שמן הוות דאמרי' בפ' דיני ממונות בתרא דעדותן בטלה וטעמא דמילתא משום דבמנה שחור למנה לבן או דייטי עליונה ותחתונה אין ב"ד חוקרין אותן על כך דכיון שמעידין שראובן הלוה לשמעון מנה עדותן קיימת ואין לב"ד לחקור אם הי' שחור או לבן או בדייטי עליונה או בתחתונה. הילכך אע"פ שהכחישו עצמן בדבר זה לא קריני' לי' עד חמס דאמרי' חד מנייהו לא כיון יפה בראייתו. ונראה לו כך ולא הי' כך. ומחזיקין שניהם בכשרין כיון שהעדות לא היתה תלוי' באותה הראי'. ולא דמי לעדות נפשות שבית דין חוקרין אותן על כך. כדתנן כל המרבה בבדיקות ה"ז משתבח והילכך יש להם לכוון ראייתם בכל דבר שיהיו שניהם שוין מפני שב"ד עתידין לחוקרן על כך. והילכך אם הכחישו זא"ז אפילו בבדיקות עדותן בטלה. אבל בחבית צריכין הן להעיד ממה היתה מלאה שאם יעידו כי ראובן הפקיד חבית מלאה ביד שמעון אין זה עדות מפני שבית דין חוקרין אותן ממה היתה מלאה והן צריכין לומר או יין או שמן והילכך אם זה אומר יין וזה אומר שמן נחלקה עדותן כיון שלא כיוונו ראייתם בדבר שעיקר העדות תלוי' בו ולא אמרי' שישלם לו חבית של יין מתוך של שמן. וה"נ אם יעידו שראובן הלוה לשמעון בפנינו אינו כלום עד שיעידו כמה הלוה לו. והילכך אם זה אומר מנה וזה אומר מאתים כיון שבעיקר ראיית העדות מכחישין זא"ז נחלקה עדותן. וב"ה סברי לא דמי לחבית של יין ושל שמן דהתם ליכא למימר שניהן מודים ביין שמי שאומר שמן אינו מודה ביין. אבל הכא מי שאומר מאתים מודה במנה והילכך כיון ששניהם מודים המנה עדותן קיימת באותן מנה. ורבי' יצחק זצוק"ל כתב ותימא לי היכי מצינן למימר בכת אחת אחד אומר מנה ואחד אומר מאתים שיש בכלל מנה מאתים. והא ממ"נ מכחישין זא"ז במנה. והיאך מצטרפין במנה אחר להוציאו על פיהן והלא אחד מהן פסול. שהעיד שקר והו"ל כב' כתי עדים המכחישות זא"ז ובא אחד מכת זו ואחד מכת זו שאין מצטרפין לדברי הכל. אלא נ"ל משום דלא חשבי' הכחשה בע"א דכשם שאין תורת הזמה בכך. כך אין תורת הכחשה בכך דכיון דאין כאן עדות שלימה. כאלו לא העיד כלום דמי וכן עיקר. ואינו נראה לי תירוצו כלל שכיון ששניהן הכחישו זא"ז בפני ב"ד וב"ד רואין בבירור שאחד מהן עדות שקר העיד ועבר על לא תענה ברעך עד שקר. והו"ל רשע האיך יקבלו עדותן בעדות אחרת. אלו באו שני עדים והעידו על אחד כי הוא רשע או גזלן או חשוד על השבועה או חשוד להעיד עדות שקר. אין מקבלין עדותו והכא שרואין ב"ד בבירור כי אחד מהן העיד עדות שקר יקבלו עדותן לא תהא שמיעה גדולה מראיי'. א"ו הדבר ברור כשמש שכמו שבשתי כתי עדים המכחישות זא"ז אינן מצטרפין אחד מכת זו ואחד מכת זו להעיד מיכן ולהבא מפני שאחד מהן פסול. כך אלה השנים שהכחישו זא"ז פסולין להעיד מיכן ולהבא מפני שאחד פסול בבירור ולהצטרף אחד מהן עם אחד בעדות אחרת הויא פלוגתא דרב חסדא ורב הונא מפני שבעדות זו יש כאן ספק פסול עדות. ורב הונא דמכשר בב' כתי עדים מכשר נמי בהא. ורב חסדא דפסל התם פסיל נמי בהא דמה לי ספק שניהם פסולין מה לי ספק אחד מהן פסול. ומאי דקשיא לי' למר כיון שפסולין לעדות אחרת אמאי כשרין באותה עדות. התירוץ הוא כפי מה שתירצתי במה"ק שחילוק יש בין מיכן ולהבא ובין באותה העדות. ועיין שם. ואי קשיא היכי מצינן למימר בעדות אחת שנתפוש מקצת עדות הנאמנת ומניחין מקצת המוכחשת. וא"כ נקשה מינ' לרבא דפליג לעיל על רב נחמן ואמר הנ"מ לעדות אחרת אבל לאותה עדות לא. אלמא כיון דהוכחשו באכילה הוכחשו נמי על אבהתא. ורב נחמן סבר מניחין מקצת עדות המוכחשת ותופשין את מקצת עדות הנאמנת. והכא נמי מניחין את המנה המוכחש ומאמינין אותו במנה האחר שלא הוכחש תשובה גם רבא מודה בזה דהתם אין אחר שיעזרנו באבהתא הילכך אמרי' כיון דאיתכחיש באכילה בטלה נמי גם באבהתא. אבל הכא דמי שמכחישו במנה אחד עוזרו במנה שני עדותו קיימת באותו מנה שני כיון דאית עליה תרי סהדי וכן נמי בזה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי אילו אייתי ראובן חד סהדי דאסהיד דאבהתי' היא ואכלה שני חזקה. וחד סהדא דאסהיד אין דאבהתא היא אבל לא אכלה איהו שני חזקה כ"א שמעון הות קיימא ארעא לראובן דאית לי' תרי סהדי דאבהתיה היא. ואע"ג דחד איתכחיש באכילה. כיון שמודה לו באבהתא הוא עדותן קיימת:

(לב) א"ל אית לך סהדי דדר בי' ההוא גברא אפי' חד יומא. אי קשיא ומאי צריכינן לסהדי ליהוי מהימן איהו למימר דדר בי' חד יומא ע"י מיגו דאיבעי אמר מינך זבנתי' ואכלתיה שני חזקה תשובה אי הוה סגי לי' בההוא בלחוד הוה אמרי' מיגו אלא אכתי צריך לטענת ב"ד שרוצים לטעון דודאי ההיא פלוני זבנה מיני' ואין ב"ד טוענין אלא בדבר ברור ולא בדבר הבא ע"י מיגו ותרי לא עבדי' לי' מיגו וטענת ב"ד הילכך אי אית לי' סהדי דדר בי' אפי' חד יומא טעני' לי' ואי לא לא טעני' לי'. וה"ה נמי אם יש לו שטר היאך קנאה מההיא פלו' אין אנו צריכין לעדים דדר בי' חד יומא שכיון שברורין שזה לקחה מאותו פלוני טוענין בעבורו דההיא פלוני זבנה מההיא מערער: