תוספות רי"ד על בבא בתרא מא.

(כט) איבעיא להו סתמא מהו. רבי' שמואל זצוק"ל פירש דאסתמא דלעיל דאיכא בין תרי לישנא דרב יוסף קא מבעיא להו. ואינו נ"ל שאלו כן הי"ל לומר מה הוה עלה דסתמא. השתא דקאמר סתמא מאי משמע דאכתי לא איירי בי'. כך הקשה גם ר' יצחק זצוק"ל והעמידה בגמרא. ונ"ל דה"פ כגון שיצא שטר מתנה לפנינו כתב סתם שאין בו לא כתבוה וחתמוה בשוקא ולא איטמרו וכתובו לי' והעדים אינן לפנינו שנשאל אותם היאך הי' המעשה כגון שמתו או שהלכו למדינת הים. רבינא אמר לא חיישי' למתנה טמירתא ואע"פ שאם הנותן צוה להם בסתם לכתוב לו שטר מתנה כיון שלא א"ל אחד מאותן שתי הלשונות הויא מתנה גמורה כדפרישית והסופר שהיא מלומד בשטרות יש לו לכתוב ואמר לנא כתבוה וחתמוה בשוקא ואע"ג דלא א"ל הכי כיון שלא ראו שום עול במתנתו. יש לו לכתוב השטר כתיקנו בכל שופרא דשטרא. ואע"פ שאין הנותן יודע לבאר לו כל כך. והכא מדלא כתב בי' הכי יש לומר דמתנה טמירתא הות אפ"ה לא חיישי' אלא אמרי' טעה הסופר ולא כתבו. ולא בכוונה עשה כדי להראות שהיא טמירתא. ודמי נמי למאי דאמרי' אחריות ט"ס היא. ורב אשי סבר כיון שבכל שטר מתנה דרכן של סופרים לכתוב כתבוה וחתמוה בשוקא והכא לא כתב' הכי יש לומר משום דראו דהוה מתנה טמירתא הוא דכתבי' לה בסתמא כי היכי דלא ליקני בה ולא דמיא לאחריות דאמרי' ט"ס היא דהתם משום דאמרי' לא יהיב איניש זוזי בכדי אבל הכא דלא יהיב זוזי חיישי':

(ל) פיסקא כל חזקה שאין עמה טענה כו' כגון זה פתח פיך לאלם הוא קמ"ל. נ"ל שאם אמר תחלה שלא אמר לי אדם דבר וכשראה שהי' מתחייב בדין אמר אתה מכרתה לי ושטרא הוה לי ואירכס נאמן הוא. דדוקא אנן לא פתחינן לי' אבל אי טעין איהו נאמן ולא אמרי' שלא יהא נאמן מפני שלא טען כך מתחלה שהוא הי' סבור לנצח בכך וכשראה שהוא מתחייב חזר וטען אותה ולא יקרא זה חוזר וטוען שהרי אינו מכחיש טענתו הראשונה ואינה צריך אפילו ליתן בה אמתלא. אבל ודאי אם יצא מב"ד וחזר וטען כך אינו נאמן דאימור טענתא אלפוה. ורבי' יצחק זצוק"ל כ' שכיון שלא טען כך מתחלה א"י לחזור עכשיו ולטעון אותה ואינו נראה לי: