תוספות רי"ד על בבא בתרא מ:

(כה) מודעא דמאי. אילימא מודעא דגיטא ודמתנה גילוי מילתא בעלמא הוא. פי' אע"פ שלא ראו את אונסו לבד שמודיע להם כי גט זה שאני נותן לאשתי או מתנה זו שאני נותן לפלוני או ע"י שטר או ע"י קנין לא בכל לב אני עושה אלא מפני כך וכך. די לו שאין הגט והמתנה ניקנין אלא בכל לב. וכיון שהודה לעדים שלא בכל לב הוא עושה די לו. ולא דמי לזביני שאינו מוכר אלא מפני דוחק המעות. ולא בכל לב ואפ"ה הוי זבוני' זיבונא. ומשום הכי צריך להכיר העדים אונסו שאותו האונס יבטל המכר אבל הגט והמתנה שאין שם מתן מעות אם לא יהיו בכל לב לא קנו הילכך הודאתו לעדים שלא בכל לב הוא עושה די לו שאינו אלא [כמפליגה] בדברים ואע"פ שלא הי' לו שום אונס בטלים הם ורצה לצחק בם. ורבי' שמואל שפירש דודאי הי' שם אונס אינו נראה לי אלא בלי שום אונס הם בטלים וכך כתב גם רבי יצחק זצוק"ל כדברי אלא שרבי יצחק הביא ראי' ממאי דאמרי' בפ' השולח גט בטל הוא אי אשפי בו דברי' קיימין. אלמא בדיבור בעלמא אדם מבטלו. ואינה נראית לי ראי' דהתם ביטלו קודם שנתנו לה השליח וביטל שליחות השליח. אבל הכא בבעל גופי' הוא דיהבי' ניהלי' ואפ"ה אמרי' דבטל מפני שהודיע לעדים שלא בכל לב הוא נותנו לה. ואינו אלא כמפליגה בדברים. עוד הביא ראי' ממאי דאמרי' לקמן על מתנה טמירת' והוי' מודעא לחבירתה אע"ג דלא אניס אלא משום דגלי דעתי' דלא ניחא לי' בההיא מתנה דבתרייתא. ואינו נראה לי דהא מסקי' לקמן דלא הויא מודעא לחבירתה אלא מר קמא לא ניחא לי' דליקני ומר בתרא ניחא לי' דליקני וטעמא משום דלא אמר בפירוש דלא ניחא לי' במתנה בתרייתא ואין להוכיח שום ראי' בזה אלא סברא היא מפני שאין שם מתן מעות וצריכין להיות בכל לב כדפרישית:

(כו) והאמר רבא לא כתבי' מודעא אזביני'. פי' דסבירא לי' אגב אונסי' ואגב זוזי דשקיל ואמר רוצה אני בכל לב קא זבין. ואע"ג דחזי' לאונסי' זבוני' זביני. והילכך לא מהניא לי' מסירת מודעא מקודם לכן. ופליג בהא מילתא רבא עם רבינא דאמר לקמן במעשה דטבי דתלא לפפי אכינרא וזבין והתם רבה בר ר"ה אמודעא ואאשקלתא. ואמר ר"ה התם דאתיא מודעא דמסר קמי שהדי דהאי רוצה אני דקבעינא למימר לאו בכל לב קאמינא לי' ומרעא לאשקלת' וכך פי' גם ר' שמואל זצוק"ל אבל רבי' יצחק מפאס זצוק"ל כתב לקמן בההוא עובדא ואי מסר מודעא לא הוה זבוני' זביני ואמרי' נמי ברישא דהדין פירקא ואלא מודעא דזבונא והאמר רבא לא כתבי' מודע' אזביני ופרקינן מודה רבא היכא דאניס כגון מעשה דפרדיסא. משמע מדבריו כי רבא ור"ה חדא מילתא קאמרי ולא היא. דפלוגתא איכא בינייהו דר"ה סבר אע"ג דתלוי' עד דאמר רוצה אני וזבין זביני' זביני היכא דמסר מודעא מקמי' הכי דהאי דבעינא למימר רוצה אני לאו בכל לב קאמינ' לי' אלא מחמת אונסי' דקא עביד לי' ולמחר נקיטנא לי' בדינא מודעי' מודעא. ומבטלי לזביני. ורבא סבר דלא הויא מודעא. והא אנן חזינן לי' לאונסי ואמרי' דהוי זבוני' זביני משום דגמר ומחל בכל לב וה"ה למודעא דלא מרעא להו עד דאנוס כי ההוא מעשה דפרדיסא. ואע"ג דמקשינן השתא לנהרדעאי מדברי רבא וקי"ל אין מקשין מהלכה פסוקה כרב הונא קי"ל דכתבי' מודעא אזבוני ואפי' בתלוי' וזבין והאי דמקשי' מרבא משום דבעינן לאוקמי מילתא דנהרדעאי אפילו כרבא ולאו משום דהלכה כוותי':

(כז) מודה רבא היכא דאניס כי ההוא דפרדיסא. מה שהקשה הנה רבי' שמואל משם רבינו חננאל זצוק"ל. ופירש שהמכירה עשה לו שלא בפניו כדתנן כותבין שטר למוכר אע"פ שאין לוקח עמו. אינו נראה לי אלא אע"ג שעשה לו המכירה בפניו ובפני אותם העדים ששמעו מפיו כשהי' אומר לו לקוחה היא בידי אם לא מסר מודעא מקודם לכן המכירה היא קיימת שאם יאמר לו כיון שהיתה טוען כי לקיחה היא בידך ואכלתה אותה שני חזקה למה חזרת וקנית אותה ממני זה ישיב לו כדאמרן לעיל עביד איניש דזבין דיני' כי יראתי שמא תחזור היום ומחר ותביא לי עדי שקר שמחיתה בפניהם בתוך שלש שנים ותבטל חזקתי לכך חזרתי וקניתי' ממך כדי לקיים מקחי בידי. ואע"פ שמסר מודעא בפני העדים כי זה המכירה שאני עושה לו עכשיו אינה כלום שמחמת שהוא טוען לו כי לקוחה היא בידי כאשר שמעתם מפיו אני עושה אותה לו ומחר תבענא לי' בדינא אם זה יהא חריף לטעון לו כי לקוחה היתה בידי מקודם לכן ושטרא הוי לי ואירכס ומפני פחד המחא' עוד חזרתי וקניתי' ממך כאשר שטר זה מוכיח אין המודעא מועלת לו כלום אלא בכה"ג תועיל לו המודעא כי שמא היא יבטח על מכירה זו כי לא ידע המודעא שמסר עלי' ולמחר כשיתבענו בדין יטען זה כי אתה מכרתה לי והנה השטר ולא יאמר השקר שהי' אומר מקודם לכן כי היתה לקיחה בידי וזה יוציא המודעא ויבטל זו המכירה ושוב לא יוכל לטעון כי מקודם לכן לקוחה היתה בידי כיון שלא טען טענה זה מתחלה ורוצ' לטוענה עכשיו כשמתבטלת מכירתו משום דהו"ל חוזר וטוען וסותר טענה הראשונה:

(כח) איכא דאמרי אמר רב יוסף דאמר להו לא תיתבו בשוקא ובבריאתא ותכתבו לי'. כך מצאתי כתוב בספרי' ישנים וכך פי' גם רבי' חננאל זצוק"ל. ורבי' שמואל זצוק"ל גורס דלא א"ל תיבו בשוקא ובבריאתא ותכתבו לי' ואמר אי אפשר לומר כר' חננאל דלשתי לשונות דרב יוסף משמע סתמא בשדה. ונ"ל שגירסת ר' חננאל היא עיקר שאדם שנותן מתנה לחבירו בפני עדים מה צורך לומר לו כתבוה וחתמוה בשוקא אטו אינשי דינא ידעי דצריכין למימר לי' כתבוה בשוקא וגם הדין יתן שתהי' בשדה כיון שבסתם נתנה לו ולא ראו שום עול במתנתו למה נרצה לדונה כי בעול ובמרמה נעשית ולא גמר להקנות בכל לב במקום שלא ראינו שום אמתלא בדבר הילכך אין לפרש דהוי מתנה טמירתא והיא בטלה אלא כשפורש היא זילו איטמרו וכתבו לי' או שפירש להם לא תיתבו בשוקא ובבריאתא ותכתבו לי' דודאי מדפי' להן א' משתי לשונות הללו ש"מ לא נתכוון להקנותו אלא הברחה בעלמ' הוא עושה. ואע"פ שלא כתבו זה הלשון בשטר אלא כתבו השטר סתם ומעידין בפה כי כך צוה לנו הויא טמירתא ובטלה. ואיכא בינייהו סתמא אין פירושו שלא אמר להן דבר שאם לא אמר להן דבר אין לך מתנה כשרה ממנה כדפרישית. אלא הכין פירושי'. כל המקומות שאינן לא מקום סתר ולא רחובות ושוקים קורא סתמא וזה יש בין שתי הלשונות למ"ד זילו איטמרו וכתובו לי' סבר דוקא כי אמר להו איטמרו הויא מתנה טמירתא אבל אם אמר להן כתבה בתוך ביתכם או לפני פתח ביתכם ואל תכתבוה בשוקא אין זו טמירתא שאע"פ שמנעם מן השווקים לא מנעם מפתח ביתם או בסימטא או בצדי רה"ר ויש לומר לא רצה זה האדם לפרסם ברבים שהוא עשיר ונותן מתנות אבל מ"מ לא בעבור עול ומרמה ובהברחה הוא עושה שא"כ לא מרשה אותם לעשות לפני פתח ביתם שיכולין ב"א לראותו אלא הי' אומר להם לעשות במחבא. ולישנא בתרא סבר כיון שאמר להן לא תיתבו בשוקא ובבריאתא אע"פ שהרשה אותם לפני ביתם יש לומר שלהבריח נכסיו מתכוין ולא גמר להקנותו בכל לב. אבל אם לא אמר להן לא איטמרו ולא תיתבו בשוקא אין לך מתנה טובה הימנה: