תוספות רי"ד על בבא בתרא ב:

(א) תא שמע וכן בגנה מקום שנהגו לגדור מחייבין אותו מה שפירשתי במה"ק דהאי מקום שנהגו לגדור קאי אמחיצות חיצונות אינו נ"ל דהתינח להך לישנא דאמרת היזק ראי' שמי' היזק מפרשא מתני' שפיר כדכתיבנא. אלא להך לישנא דאמרת לאו שמי' היזק ומפרקי' גנה שאני לא תפרשא מתני' שפיר דאמאי תנא גבי גנה דסתמא כמקום שנהגו לגדור דמי ומחייבין אותו ומשמע דמשום דנהגו לגדור מבחוץ מחייבין אותו לגדור באמצע ואטו משום האי טעמא מחייבין אותו והרי חצר דנהגו לגדור מבחוץ דכל חצרות מוקפות כתלים הן וכדתנן כופין אותו לבנות בית שער ודלת לחצר. ואפ"ה באמצע אין מחייבין אותו דאמרי' היזק ראיי' לאו שמי' היזק ותו דתנא גבי בקעה דסתמא כמקו' שלא נהגו לגדור מבחוץ דמי מש"ה אין מחייבין אותו ומשמע דאלו נהגו לגדור מבחוץ היו מחייבין אותו. והרי חצר דנהגו לגדור מבחוץ ואין מחייבין אותו מש"ה אין לפרש מתני' דגינה ובקעה אלא בגדרות פנימיו' אבל מיהו לא תידוק מינה דרישא נמי דתני מקום שנהגו לבנות גויל גזית כו' אכותל האמצעי קאי דרישא ודאי לא מיפרשא אלא בכתלים החיצונים וכותל האמצעי צריך לבנותו כמותם בין כי אמרי' היזק ראיה שמי' היזק וכפינן לי' ובין כי אמרי' לאו שמי' היזק וטעמא דרצו ואין להוכיח מרישא לסיפא כלל:

(ב) שאני התם דא"ל בעל חצר לבעל הגג כו' . כתב ר' יצחק זצוק"ל בתוספותיו תימא אמאי לא מקשי' לי' מאביי דאמר לקמן שני בתים משני צדי רשה"ר זה עושה מעק' כו' דמשמע דהיזק ראי' שמי' היזק ולא הוי מצי לשנוי' האי שינויא דקא משני לר"נ ונרא' לי דמש"ה לא אקשי לה מינה משום דהוי דחי לה היזיק' דגגין נמי שאני דטובא מילי דצנועתא עביד איניש בגג דלא עביד בחצר מש"ה לא מקשה ליה אלא מחצר:

וכתב ועוד הו"ל לאקשויי מברייתא דלקמן שתי חצירות זו למעלה מזו לא יאמר העליון בונה מכנגדי ועולה כו' ותירץ התם דלא מיירי בהדיא ד' אמות ומצינא למימר במחיצת עשרה מיירי וסיפא דקתני אם היתה חצרו למעלה מגגו של חבירו אין זקוק לו אין זקוק לו אפי' למחיצה עשרה ואינו נ"ל דאי למחיצת עשרה אפי' בין חצר לגג נמי ותו בשתי חצירות זו למעלה מזו מה הן צריכין למחיצת עשרה כיון שזו גבוהה מזו נתפש עליו כגנב הוא בלא מחיצה אלא ודאי ד"א הוא ומשום היזק ראיה. והנכון בעיני לתרץ שהברייתות לא היו ידועות להם שהרב' היו מן האמוראים שזה היה שונה ברייתא לעצמו וזה לעצמו ולא היו שוות לפיכך לא הקשה לו אלא מן המשנה משמועות האמוראים שהיו ידועות להם והנכון בעיני לתרץ משום דמצי למימר תחתון לעליון את חזית לי בכל שעתא ואנא לא חזינא לך ולא מצינא לאיצנעי ממך ומש"ה בונה מכנגדו ועולה אבל כשהן שוין דתרווייהו חזו אהדדי לא ומפני שדומה זה התירוץ לתירוץ חצר וגג לא הוצרך להביאה:

(ג) פיסקא המקיף את חבירו כו' איבעית אימא ניקף ומקיף איכא בינייהו כו' פשטה דמתני' הכי משמע דתנא קמא סבר אם הקיפו משלש רוחותיו וגדר בינו לבין רה"ר אין מחייבין אותו משום דאכתי לא אהניא מידי ואפי' עמד הניקף וגדר הרביעית אינו נותן לו באותן השלש כלום שכבר נפטר מהם ומש"ה פסק ת"ק דבריו ואמר אין מחייבין אותו דכיון דלא הקיפו אלא מג' רוחותיו אין מחייבין אותו בשום טצדקי שבעולם ולא פליג מילתי' למימר עד שיעמוד ניקף ויגדור את הרביעית ואינו נותן לו אלא כשהקיפו מד' רוחותיו שגדר המקיף גם הרביעית וההנה אותו ואתא ר' יוסי למימר גם כשהקיפו מג' רוחותיו שהוא פטור אימתי כשלא גדר הניקף את הרביעית אבל אם עמ' הניקף וגדר את הרביעית מגלגלין עליו את הכל וכ"ש אם עשה המקיף הכל שהוא חייב שהרי לא חילק עליו בזה שאלו חולק עליו גם בזה היה לו לומר כך. ר' יוסי אומר גם אם גדר הרביעית אין מחייבין אותו ואם עמד הניקף וגדר הרביעית מגלגלין עליו את הכל. מדלא נקט אלא אם עמד וגדר את הרביעית מגלגלין עליו ש"מ דאניקף בלחוד פליג עילויה וה"ג דת"ק סבר דוקא מקיף ולא ניקף ור' יוסי סבר ל"ש מקיף ול"ש ניקף וכד אקשי' מינה לחייא בר רב דהוה סברי' למימר דגם ת"ק אית ליה דר' יוסי בגדר ניקף ולא פליגי אלא במגלגלין עליו את הכל. ולבסוף מתרץ דלית ליה ובגדר ניקף פליגי הנכון בעיני לומר דכד אקשינן לחייא בר רב הוה ס"ד למימר דהאי דקאמר ר' יוסי אם עמד וגדר אמקיף קאי ולא גרסי' ניקף במתני' וא"כ היינו ת"ק אלא לאו ש"מ בהכל לפי מה שגדר פליגי ולבסוף מתרץ לו דלא קאי ר' יוסי אלא אניקף והא דמקשי' בב"ק בפ' כיצד מר' יוסי טעמא דניקף הא מקיף לא אלמא זה נהנה וזה לא חסר פטור ואהדר ליה שאני התם דאמר ליה לדידי סגי' לי בנטורא בת זוזא לפי שיטתו השיבו שהיה מדייק דברי יוסי כך לפטור היכא דגדר מקיף ורבותא עשה לו שאף לפי סברתך שאתה מדייק כך לא קשיא לי. אבל מיהו פשט דברי ר' יוסי לא משמע דאתא לאפלוגי את"ק אלא בגדר ניקף אבל בגדר מקיף מודה ליה. ואין לפרש דתנא קמא אמר מקיף דחייב וכ"ש ניקף דגלי אדעתי' ור' יוסי סבר דוקא ניקף ולא מקיף וכדאמרי' בב"ק דא"כ הו"ל למימר ר' יוסי אמר אם עמד ניקף ותו לא למה לי' למימ' מגלגלין עליו את הכל אלא זה הלשון משמע שבא הוא להחמיר יותר מת"ק כך עלה בדעתי מתחלה אח"כ התבוננתי וכל מה שכתבתי אינו נראה לי כלל שאין לנו לסתור שיטת התלמוד וכיון שהתלמוד דקדק בפ' כיצד הרגל טעמא דגדר ניקף הא מקיף לא כו' היא הסברא הנכוחה וכך משמ' פשט חלוקתם דת"ק סבר טעמא משלש רוחותיו דאכתי לא אהני ליה שהו' פתוח מצד רביעי אבל אם הקיפו מד' רוחותיו מחייבין אותו. ר' יוסי אמר אם עמד הניקף וגדר את הרביעית דגלי אדעתי' דניחא ליה אז מגלגלין עליו את הכל שיתן חלקו באותן השלש אבל אם המקיף גדר את הרביעית אין מחייבין אותו ואע"ג דלא תנן במתני' ניקף הכי משמע מדתני אם עמד ש"מ אניקף קאי דאי אמקיף הו"ל למיתני אם הקיף את הרביעית או אם גדר את הרביעית מדקתני אם עמד ש"מ דאניקף קאי ות"ק דמחייב אמקיף כ"ש אניקף דגלי אדעתי' דניחא לי':