תוספות רי"ד על בבא בתרא קכה:

(כז) ניכסיי לסבתא ובתרה לירתאי הו"ל ברתא כו' ובכל הספרי' כתוב ובתרה לירתה הוה ליה ברתא וטעות גדול היא:

(כח) אמר רב הונא לירתאי ואפילו לירתי ירתאי פי' עד כאן לא אמר ר"ה הכי אלא משום דלירתאי משמע גם ירתי ירתאי אבל אילו אמר בפירוש ובתרה לבתי ומתה הבת בחיי הזקנה אין הנכסים ליורשי הבת ואפילו אית לה ברא כדבעי' למימר לקמן. נכסיי לך ואחריך לפלוני ומת שני בחיי ראשון יחזרו נכסים ליורשי ראשון ורב ענן סבר דכך הוא כשאמר לירתאי כאלו אמר בפירוש לבתי ולאו ירתי ירתאי בכלל הילכך השתא דשכיבא הבת אין הנכסים ליורשי' אפילו לבנה אלא ליורשי סבתא ושלחו מתם דהילכתא כרב ענן דבעל לא ירית ולאו מטעמי' דאי אית לה ברא ה"נ דירית דלירתאי גם לירתי ירתאי משמע אלא בעל משום דהו"ל ראוי ולא כר"ה דסבר כל האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי שאינו כאומר מעכשיו אלא אין הבת זוכה אלא במיתת הסבתא וכבר במיתת הסבתא אין הבת בעולם. אבל אלו אמר לבת מעכשיו אחר מיתת הסבתא היתה זוכה למפרע מעכשיו ואפילו מתה בחיי הסבתא היה הבעל זוכה בנכסי' דאיגלאי מילתא דבחיי הבת זכה בגוף הנכסים אמר רבה מסתברא טעמא דבני מערבא דאי קדמה סבתא וזבנה זבינה זבוני פי' רבה ס"ל כר"י דאמרי' לקמן בפירקין אמר ר' יוחנן הלכה כר"ש ב"ג דאמר אין לשני אלא מה ששייר ראשון ואם קדם הראשון ומכר מה שמכר מכר דלא אמרי' כל האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי אבל ר"ה דאמר כל האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי ס"ל כר' דאמר לקמן נכסיי לך ואחריך לפלוני וירד הראשון ומכר ואכל השני מוציא מיד הלקוחות אלמא כאלו מעכשיו הקנה לו גוף הנכסים דמי וכך פי' ר' יוסף בן מג"ש זצוק"ל דבר זה נפתח בגדולים זו היא חלוקת ר' ורשב"ג ונסתיים בקטנים זו חלוקת האמוראים והיא פתרון נראה מאוד שכמו שסבר ר' שאין הראשון יכול למכור מפני שמעכשיו הקנה אותם לאחריך כך הוא סובר ר"ה ולא הוו ראויין אלא מוחזקין לבת ולא כמו שפירש רבי' שמואל זצוק"ל גדולים קורא רב הונא וקטנים אמר ר' אלעזר על עצמו דר"א לגבי ר"ה לאו קטן הוה אלא ודאי גדולים הוא ר' וקטנים ר"ה. ומיהו אע"ג דסבר רבי דכל האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי לאו לכל מילי דמי אלא לענין זה שלא יוכל הראשון למכור אבל אם מת שני בחיי ראשון לא זכו יורשי שני אלא יחזרו ליורשי נותן כדבעי' למימר לקמן אליבא דר' שאין השני קונה אלא לאחר מיתתו של ראשון. ולא דמי לכותב נכסיו לבנו מהיום ולאחר מיתה שאפי' מת הבן בחיי האב יורשי הבן עומדין תחתיו. וה"נ איצטריך רב הונא למימר לירתאי ואפי' לירתי ירתאי. אבל אלו אמר ובתרה לבתי אפי' בני הבת לא היו יורשין. כיון שמתה הבת בחיי הזקנה שאין הבת קונה אלא במיתת הסבתא. ואלו אמר בפירוש מעכשיו. אפי' מתה הבת בחיי סבתא היו יורשים יורשי הבת. וגם בעל הבת הי' יורשה. וכן הכותב נכסיו לבתו מהיום ולאחר מיתה וניסת ומתה הבת בחיי האב הבעל יורשה ולא יקראו ראוי כיון דאמר מהיום. וקשיא לי במאי דאמר רבה דאי קדמה סבתא וזבנה זבונה זיבוני ממאי דאמרי' לקמן בפירקין ההיא איתתא דהוה לה דיקלי בארעא דרב ביבי בר אביי כל אימת דהות אזלה למיגרי' הוה קפיד עלה ואמר קא דיישית לארעאי. אקניתי' ליה כל שני חיי אקני' לבנו קטן. א"ל רב הונא ברי' דרב יהושע משום דאתון ממולאי אמריתן מילי ממוליאתא אפילו רשב"ג לא אמר אלא לאחר אבל לעצמו לא ופירש רבי' שמואל זצוק"ל אפילו רשב"ג לא קאמר דמה שמכר ראשון הוה מכור אלא כשאמר לו נכסיי לך ואחריך לפלוני אבל כשאמר ואחריך לעצמי כי הך אתתא דלא אקניתה לך אלא כל ימי חייך ורוצה היא שאחריך יחזור לה אפילו רשב"ג מודה דלא אקניא לך אלא פירות ומאי דאקני' לברך לא אהני מידי אלא פירו' כל ימי חייך וה"נ כיון דאמר ובתראי לירתאי הרי לעצמו אמר א"כ לא הקנה לסבתא אלא פירו' והיכי אמר רבה דאי קדמה סבתא וזבנה זיבונה זבוני ויש לתרץ דשני בין לירתאי בין לעצמו אבל דחוק נ"ל תירוץ זה ביותר והנכון בעיני לפרש ההיא דרב ביבי כמו מה שפירש רבי' חננאל זצוק"ל אפילו רשב"ג דאמר אם נתנ' במתנה מה שעשוי עשוי לא אמר אלא בזמן שהקנה לאחרים אבל לבנו לא דבנו כי עצמו דמי זה היא פתרון נאה ביותר ובנו קטן גרסינן דהוה כי גופו כיון דסמוך על שלחנו והו"ל כאלו לא יצאו הנכסים מרשותו אבל אם הי' מוכר או נותן לאחר ה"נ דמה שעשה עשוי שאין חילוק בין היכא דאמר אחריך לפלוני ובין היכא דאמר אחריך לי:

(כט) אמר רב פפא הילכתא אין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק פי' מפני שלא מצינו דבעל לא ירי' בראוי לא משנה ולא ברייתא ובפ' יש בכור לנחל' תנן הבכור נוטל פי שנים בניכסי האב ואינו נוטל פי שנים בניכסי האם ואינו נוטל בשבח ולא בראוי כבמוחזק ולא האשה בכתובתה ולא הבנות במזונות ולא היבם וכולן אינן נוטלין בשבח ולא בראוי כבמוחזק כולהו תנן ובעל לא תנן ולא אמרי' לה לעיל אלא מימרא אמר ר' אבהו אמר ר' יוחנן אמר ר' ינאי אמר רבי ומטו בי' משמי' דריב"ק מנין לבעל שאינו נוטל בראוי כבמוחזק כו' להכי איצטריך לי' למיפסק הלכ' שאין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק ואין הבכור נוטל פי שנים במלוה בין שגבו קרקע בין שגבו מעות פי' ר"פ אתא למיפסק הלכה כרבנן שאין הבכור נוטל פי שנים לא במלוה ולא בשבח דאישתני כגון חפירי והוי שובלי שלופפא והוי תמרא והאי דנקט מלוה לאו למעוטי שבחא אלא משום רבותא דלא מבעיא שבחא דלא הוה בימי אבוהון דלא שקיל. אלא אפילו מלוה דהוה נמי בימי אבוהון לא שקיל ולאפוקי מבני מערבא דאמרי ע"כ לא פליגי רבנן אלא בשבחא. אבל מלוה כמאן דגביא דמיא. ואתא למימר כשמואל דאמר דפליגי רבנן נמי במלוה להכי נקט מלוה ולא נקיט שבחא. אי נמי משום דשבח הוא משנה שלימה בבכורות שאינו נוטל בשבח כדכתבית לעיל אבל דין המלוה לא תנן התם אי הוה ראוי אי לא להכי נקט מלוה וכל עיקרו של ר"פ לא בא אלא לפסוק הלכה כרבנן ולא כר' ולאשמועינן דאפילו במלוה נמי פליגי רבנן ואתי לאיפלוגי ר"פ על אמימר דדריש בכור נוטל פי שנים במלוה ואתי לאפלוגי נמי על הני אמוראי דלעיל. דאמרי עשה כר' עשה או מותר לעשות כרבי ופסק הילכתא כרבנן שאפילו במלוה אינו נוטל פי שנים וכ"ש בשבח. וכ"כ בה"ג אי שבק אבוהון הלואה אי נמי אישבחו ניכסי לאחר מיתת אבוהון לא שקיל פי שנים דאמר ר"פ הילכתא אין הבכור נוטל פי שנים לא במלוה ולא ברבית מ"ט כיון דבעידנא דשכיב אבוהון הלואה לא הוית גבי' ושבח ניכסי לא הוה בעינא בכל אשר ימצא לו וליכא. וראיתי שרבי' יצחק זצוק"ל מגמגם בתוספותיו אם פסק ר"פ גם בשבח וחלק על האמוראים דלעיל דפסקו הלכה כר'. ואינו נ"ל אלא כמו שכתבתי דנקט מלוה וכ"ש שבח. ולא איצטריך לי' למימר אלא מלוה ולאפוקי מבני מערבא. (ובין) [וכיון] דמלוה חשובה ראוי גבי בכור ה"ה נמי דחשיבא ראוי לגבי בעל שאם נפלו לה לאשה שטרות בירושה או אם הי' לה מעות והלוית אותם קודם שנישאת ולא הספיקה לגבותם עד שמתה אין הבעל יורש אותה המלוה. דכי היכי דבכור לא שקיל פי שנים במלוה דהויא ראוי הם ה"נ בעל. וכ"כ גם רב אחאי גאון זצוק"ל בפרשת פנחס. ברם צריך אלו היכא דנפלו לה מלוה בירושה בין מלוה בשטר בין מלוה ע"פ ומתה מיקמי דניגבייה בעל מירת לה לההיא מלוה אי לא ראוי היא ולא ירית לה או דילמא מוחזק הוא וירית לה. מי אמרי' כיון דנכסי ההוא יזופא משעבדין לה כי מוחזק דמיא. או דילמא כיון דמחוסרין גוביינא כראוי דמיא. ת"ש דאמר ר"פ הילכתא אין הבכור נוטל פי שנים במלוה אלמא ראוי הוא ובעל נמי לא שקיל בראוי ואין הבכור נוטל פי שנים במלוה בין שגבו קרקע בין שגבו מעות ובמלוה שעמו פלגי קאמר מיהת אין הבכור נוטל במלוה אלמא ראוי הוא. וכך מוכיח נמי בפ' שור שנגח אליבא דרבנן דאין הבעל יורש את המלוה. מדמקשה תלמודא לרבה ור"נ ונוקמה רבה כגון שגבו מעות ור"נ כגון שגבו קרקע כדכתבית לעיל ש"מ דמלוה לאו בעל ירית לה אלא יורשי האשה וראיתי שרבי' יצחק [כתב] דדוקא בכור אינו נוטל במלוה אבל בעל שקיל דכי היכי דשקיל בעל שבחא שקול נמי מלוה. ואינו נ"ל דשבחא פשיטא ודאי דשקיל בעל דמכי מתה אשתו כל נכסי' הן לבעל ואין מי שיעכב על ידו. והילכך אם השביחו לעצמו השביחו. ולא דמי לבכור שהאחין מעכבין עלי' אבל המלוה כי היכי דחשיבי ראוי לגבי בכור הם ה"נ חשיבא ראוי לגבי בעל ואין לחלק ביניהם וכיון שהתלמוד כתב פסק הילכתא דר"פ בתר רבא ואמימר ש"מ דכך היא סברת התלמוד שהלכה כר"פ ולא כרבא ולא כאמימר: