תוספות רי"ד על בבא בתרא קכו:

(ל) ומר סבר בכולהו. פי' בין בחלק אחיו בין בחלק בכורתו. אבל חלק פשיטותו ודאי מכור הוא. כדכתבית במה"ק וכ"כ גם רבי' יצחק זצוק"ל:

(לא) והילכתא יש לו לבכור קודם חלוקה פי' לא נאמר יש לו לבכור קודם חלוקה אלא שיכול למכור חלק בכורתו קודם שחלק. ואם ויתר במקצת ויתר בכולם אבל לענין שבח לא נאמר שיהא לו קודם חלוקה וישביח חלקו לעצמו אלא בשבח הוה הלכה כר"פ. תדע דהכי הוא מדאמרי' בשילהי פרק יש בכור לנחלה. ולא היבם. מ"ט דבכור קריי' רחמנא אמר אביי לא שנו אלא שבח ששבחו נכסים בין מיתה לייבום. אבל בין יבום לחלוקה שקיל. מ"ט [יקום] על שם אחיו אמר רחמנא והרי קם רבא אמר אפילו בין ייבום לחלוקה נמי לא שקיל. מ"ט כבכור מה בכור אין לו קודם חלוקה אף האי נמי אין לו קודם חלוקה פי' במתני' תנן שאין הבכור נוטל פי שנים בשבח וסתם מתני' הוא רבנן ולא רבי. וקתני נמי ולא היבם שהיבם הוא יורש חלק המת. ונמצא שיש לו שני חלקים בנכסי אבוהון כמו הבכור. וקאמר שאינו נוטל פי שנים אלא בגוף הנכסים שהניח אביהם. ולא בשבח שהשביחו נכסים אחר מיתת אביהם. ואתא אביי למימר דדוקא בשבח ששבחו נכסים בין מיתה לייבום לא שקיל אבל בין ייבום לחלוקה שקיל דמשעה שייבום כבר קם על שם אחיו. ורבא אמר אפי' בין ייבום לחלוקה נמי לא שקיל דבכור קרי' רחמנא מה בכור אין לו שבח קודם חלוקה כדתנן במתני' דאין לו שבח ולא אמרי' משעה שמת אביו זכה הבכור בחלקו וישביח בעבורו אלא עד שעת חלוקה אין לו שבח אף יבם נמי אע"פ שייבם וזכה בחלק אחיו אין בו שבח עד שעת חלוקה וקי"ל דכל היכי דפליגי אביי ורבא הלכה כרבא. בר מיע"ל קג"ם. והכא היכי פסק הילכתא יש לו לבכור קודם חלוקה א"ו יש לו לא נאמר אלא שיוכל למכור ולמחול חלק בכורתו. אבל לא נאמר לענין שבח שבכל מסקנ' דהילכתא שמדבר לענין שבח לא נאמר זה הלשון. אבל ודאי ההי' דבכורות מיירי בשבח בפירוש והילכך לא קשיא הילכתא אהילכתא ורבי' יצחק מפאס זצוק"ל הביא כל זה בפיסק' ואמר וליתא להא דרבא דהא איפסקא הילכתא בהדי' דיש לו לבכור קודם חלוקה ואינו נ"ל שאין פתרונם שוה כדפרישית ותו דאפילו אביי התם לא פליג על רבא אלא ביבם ואמר דיש לו ליבם שבח קודם חלוקה משעה שייבם וקם על שם אחיו. ולא הוה משוה היבם לבכור אבל בבכור מודה דאין לו שבח קודם חלוקה דהא מתני' הכי קתני שאין לבכור פי שנים בשבח והיא רבנן דפליגי עלי' דר' ורבא הוה משוה היבם לבכור א"כ איתברר דלית למידחי ההיא דהתם כלל ובעל כרחין אית לן למימר דההיא דפסקו הילכתא דיש לו לבכור קודם חלוקה הכא למכור ולמחול איפסקא ולא לענין שבח וראיתי שכתב רבי' נחשון גאון זצוק"ל וכיון דקי"ל הילכתא יש לו לבכור קודם חלוקה משעתא דשכיב יעקב קמו להו תרי חולקין ברשותא דראובן וכל שבח דאשבחו בין מיתה לחלוקה ברשותא דראובן אשבחו ושקיל ראובן פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהם וכן במלוה וכן ברבית וליתא לדרבנן דעבד לי' עובדא ר' אשי כר' הילכך שקיל בכור פי שנים בין במלוה בין ברבית בין שטרות דאית לי' על אחרים. ואינו נ"ל מה שכתב כמו שביארתי דהאי הילכתא דיש לו בכור קודם חלוקה לא שייכא בהילכתא דר' פפא ול"פ עלוי' וגם רבי' יצחק מפאס זצוק"ל כתב חזינן מאן דפסק הילכתא כר' דאמר בכור נוטל פי שנים במלוה ואייתי לה ראי' מההיא דאיפסקא הילכתא דיש לו לבכור קודם חלוקה שמעינן דאע"ג דלא מטיא לידי' כמאן דמטיא לידי' דמי הילכך הילכתא כרבי דאמר בכור נוטל פי שנים במלוה וההוא סברא לא דסמכא הוא דלא איפסקא הילכתא דיש לו לבכור קודם חלוקה אלא במאי דאתא לידי אבוה ואיתיה השתא ברשותיה אבל מלוה דליתיה ברשותיה לא שייכא בהא מילתא כלל וכן כתב רבי' האי גאון ז"ל כי האי סברא:

(לב) ההוא דאתא לקמי' דרבא בר רב חנן אמר מוחזק אני בזה שהוא בכור כו' וכן ההוא דאתא לקמי' דר' חנינא אמר מוחזק אני בזה שהוא בכור כו' עלה בדעתי לומר אפי' עד א' נאמן ולא מצרכינן שני עדים בדבר כדאמרי' גבי יבם ואשתמודעינוהי דאפי' ע"י אשה וקרוב משום דגלויי מילתא בעלמא הוא והה"נ הכא ורבי' שמואל זצוק"ל מצריך שני עדים ואינו נ"ל דל"ש בכור מיבם וגם לשון התלמוד אינו מוכיח כדבריו דא"כ הו"ל למימ' הנהו דאתו ולא ההוא דאתא וכך ראיתי כתוב לרבי' שלמה ספרדי משום רבי' חננאל זצוק"ל וקי"ל עד מפי עד כשר בבכור אחרי כן התבוננתי וראיתי שיפה פי' רבי' שמואל זצוק"ל שהי' עד אחר עמו וכך פירשו נמי חכמי מגנצא ומה שכתבתי לעיל דע"א נאמן בבכור והבאתי ראי' ממאי דאמרי' גבי יבם ואשתמודעינוהי אפי' ע"י אשה וקרוב משום דגלויי מילתא בעלמא היא אינה ראי' דדוקא באיסור' אמרי' הכי אבל בממונא בעינן תרי סהדי ומ"ש רבי' חננאל זצוק"ל וקי"ל עד מפי עד כשר אינו נ"ל דהא תנן לקמן בפירקן האומר זה אחי אינו נאמן ומוקמי' לה בגמ' דקאמרי אחין אין אנו יודעין ש"מ דלענין ממונ' בעינן שני עדים ומ"ש בכור מאח ובההוא דאתא לי' אחא מבי חוזאי מצריכינן שני עדים שאין לך דבר בממון פחות משנים והאשה שאמרה מת בעלי או עד א' שאמר מת בעלה אין האחין נכנסין לנחלה על פיהן ה"נ לגבי בכור שני עדים בעינן ואין ע"א נאמן עליו כי אם אביו לבדו והכא אמרי' בפ' עשרה יוחסין אמר רב נחמן ג' נאמנין על הבכור ואלו הן חיה ואמו ואביו חי' לאלתר אמו כל שבעה פי' כל זמן שלא מסרתו ליד אביו למולו אביו לעולם כדתניא יכיר יכירנו לאחרים כו' ואמרי' התם תניא נאמנת חי' לומר זה יצא ראשון וזה יצא שני במה דברים אמורי' שלא יצאה וחזרה אבל יצאה וחזרה אינה נאמנ' ודוקא אלו ג' נאמנין עליו אבל עידי אחריני לא עד דאיכ' תרי סהדי: