תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות צד

מברך בא"י אמ"ה נאמן בבריתו וקיי' במאמרו וזוכ' הברית

רבא אמר התם מברך שכחו וגבורתו מלא עולם ועושה מעשה בראשית פירוש או האי או האי וכן פירוש רבינו יצחק אלפאסי אבל תרווייהו לא דאין רגילין אלא בברכה אחת

[ע"ב] הילכך נימרינהו לתרווייהו פירוש רוב ההודאות ואל ההודאות. לפיכך תקנו בישתבח אחר סיום ברכה בא"י מלך גדול בתשבחות אל ההודאות ואדון הנפלאות, כלומר הוא מהולל ברוב ההודאות והוא אל ההודאות וגמר ברכה זו בחי העולמים

אעפ"י שאמרו שינוי יין אין צריך לברך אבל מברך הוא הטוב והמטיב וכו'. שאלו לרבינו יצחק הלוי רבו של רש"י מה טעם אנו מברכין על שינוי יין ועל שינוי פת ולחם אין מברכין, והשיב כי יין דבר חידוש ושמחה הוא כי בא להם יין תוך הסעודה נתחדשה להם השמחה ומברכין הטוב והמטיב אבל לחם ובשר אם בא להם תוך הסעודה מה נתחדש להם כי אינו דבר חידוש ושמחה ועוד שאין אומרים שירה אלא על היין כדאמר לעיל בפ' כיצד מברכין, ואם בא להם לחם ובשר בתוך השולחן אין מברכין עליו שכבר נפטרו בברכת המוציא דפטרה כל דברים הבאים מחמת הפת, ועוד דאין קבע לשתיה אבל ללחם יש קבע וכריפתא חדא דמיא מה שאין כן ביין, ועוד גבי יין יש מעלה מה שאין כן בלחם דאית ביין תרתי זן ומשמח מה שאין כן בלחם דמסעד סעיד שמוחי לא קא משמח כדאמר לעיל בפ' כיצד מברכין, וכיון דאשתני לעילויא מברכין עליו הטוב והמטיב כשהוא משונה. וי"מ כיון שהיין חשוב וקובע ברכה לעצמו מברך על שינויו הטוב והמטיב ואינו נראה

אבל מברך הוא הטוב והמטיב. ורבינו שמואל כתב בערבי פסחים, וכן פסק בה"ג דדוקא שהיין השני משובח מן הראשון מברך הטוב והמטיב והביא ראיה מן הירושלמי דפ' כיצד מברכין, על כל חבית וחבית שפותח מברך עלויה מה היה מברך ר' יצחק בש"ר אומר הטוב והמטיב. וא"ת מנא היה יודע שהשני משובח, יש לומר כיון שהיה מסופק יש לו לברך עליו שע"י רבויו הוא מברך רק שלא ישתנה לגרעון כל כך כמו שהיה רבי מברך על כל חבית וחבית, מיהו בירושלמי משמע כמו רבינו שמואל דגרסינן התם ס"פ כ"מ אבא בר רב הונא אמר יין חדש ויין ישן צריך לברך שינוי יין א"צ לברך שינוי מקום צריך לברך הסיח דעתו כשינוי מקום משמע שר"ל שחדש וישן צריך לברך מפני שהישן הוא המשובח, אך יכול לומר ר"ת דעובדא דר' דעל כל חבית וחבית דבתר הכי פליג עליה, מיהו אם היין השני גרוע הרבה אין צריך לברך

התם נמי איכא בני חבורה דשתו בהדיה, אבל אם הוא יחיד לא יברך הטוב והמטיב, אבל אם אשתו ובניו עמו שפיר דמי אבל ביחיד ישתה בלא ברכה אפי' ברכת שהחיינו דלא אשכחן שמברך כן אלא אקרא חדתא וכן כל פרי חדש כשאוכלו מברך שהחיינו כדאמרינן בסוף פ' בכל מערבין אבל על שינוי יין לא מצינו שהחיינו

ר' יוחנן אמר אפי' קנה כיוצא בהן צריך לברך. והלכתא כר' יוחנן וכלישנא בתרא דאפי' קנה וחזר וקנה שהיו לו כלים כיוצא באלו צריך לברך דקיי"ל כר' יוחנן לגבי רב הונא דאפי' לגבי רב הלכה כר' יוחנן כש"כ לגבי רב הונא שהיה תלמידו של רב. ואעפ"י שהוצרכנו לדחוק ללישנא בתרא ולהעמיד ר' יוחנן כר' יהודה מ"מ אין שינוי דחיקי לעמוד פסק הלכה כלשון ראשון ולא כלשון אחרון, ואומר רבי דדוקא בבגדים חשובים דכלים חדשים דומיא דבית חדש, אבל בדבר קטן שאינו חשוב כל כך כגון מנעלים ואנפלאות וכן חלוק של פשתן וכיוצא בהן לא הוה צריך לברך שהחיינו

וכלים חדשים וכו'. ירושלמי א"ר חייא בר בא לא סוף דבר חדשים אלא אפי' שחקים כאלו הם חדשים לו, ר' יעקב בר זבדי בש"ר חייא בר אבא קנה אומר ברוך שהחיינו לזמן הזה, נתן לו מתנה אומר ברוך הטוב והמטיב, לבש בגדים אומר ברוך מלביש ערומים וצ"ע בתלמוד שלנו דלא אשכחן הטוב והמטיב אלא בדאיכא אחריני בהדיה

[דף ס' ע"א] אשה מזרעת תחלה יולדת זכר. שהכל הולך אחר גמר הוצאת הזרע

מכאן שנתנה תורה רשות לרופא לרפאות. הקשה ה"ר יעקב מאורליי"נש פשיטא כי למה לא ירפאו הרופאים, והכתיב והשיבות לו זה אבדת גופו, וכתיב לא תעמוד על דם רעך, ופירש שנתנה רשות לרופא לרפאות בשכר דקס"ד שיעשנו בחנם מטעמא דפרישנא, ורבי אומר דאי מהתם ס"ד שירפאו חלאים הבאים על ידי אדם, אבל חלאים הבאים מעצמם אין להם לרפאות שדומים כמבטלים גזירת המלך קמ"ל קרא שיוכלו לרפאות

[ע"ב] שוינהו אבא לכולי עלמא קצירי. פירש"י ששמואל היה קורא לרב אבא בלשון כבוד, ובערוך פירש כי אבא היה שמו ובני בבל היו קורין אותו רב לכבוד כמו שבני ארץ ישראל היו קורין לרבינו הקדוש רבי והיינו נמי דאמרינן בכתובות בפ' האשה שנפלו תניא אמר ר' אבא שאלתי את סומכוס וכו', וגם ראיתי במדרש ויכלו אמר רב יהודה אמר ר' אבא משמע היינו רב וכך היה שמו, ועל פירש"י קשה לרבינו שמואל ורבינו יעקב מדאמר בריש פ' ראשית הגז דאיסי בן היני כי סליק להתם אשכחיה לר' יוחנן וכו' א"ל מאן ריש סדרא בבבל א"ל אבא אריכא א"ל ואת אבא אריכא קרית ליה כו' משמע שהיה מקפיד על