תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות צג

עקיבא כמו אליבא דר' ישמעאל כיון דבר' עקיבא הוה ביה פורענות לא נקט ביה יצפה לחכמה ובר' ישמעאל דלא הוה ביה פורענות נקט ביה צפוי לחכמה שחכם גדול היה. ואעפ"י שהיינו יכולים לפרש בחזקת הבתים מאן הולכי אושא ר' ישמעאל לא בשביל שהיה מהולכי אושא אמר כן אלא קודם לכן היה, אלא ה"פ מאן תנא דקאי בהולכי אושא ר' ישמעאל דמתניתין דלא בעי ג' שנים מיום ליום, וה"ה נמי דר' עקיבא אלא משום סיפא דתני ר' ישמעאל נקט נמי ר' ישמעאל, ואין נ"ל כיון שר' ישמעאל דמתניתין דפ' חזקת הבתים חבירו של ר' עקיבא היה יכול להיות מהולכי אושא, וכן פי' רבינו בחזקת הבתים

חוץ מן הפיל והקיפור. מין חיה הוא הקיפור, אבל קפוד הוא מין עוף וירשוה קאת וקפוד וינשוף ועורב וכו' והוא כתוב אצל עופות והוא קריא וקיפופא שמזכיר בסמוך אצל עופות, ויש להן לסתות כאדם כדאמרינן בנדה פ' המפלת, ורש"י גריס הכא והקיפוף גבי חיות ומפרש חיה שקורין מרטי"נא ופניה דומין לחתול ומענין קוף היא וזנבה ארוך

[דף נ"ז ע"ב] לא צנון ולא חזרת. שמחתכין וגם מהפכין המאכל לעכלו. דאמר מר צנון מחתך את המאכל וחזרת מהפך המאכל צנון בימות הגשמים וחזרת בימות החמה, כ"כ היה להם אז רוב מעדנים שהי' צריכין לכך

הרואה מרקוליס אומר ברוך שנתן ארך אפים. ולא ידענא אמאי נקט מרקוליס יותר מכל עבודת כוכבים הנזכרות בתלמוד. והיה נראה שאין לברך ברכה זו אלא במקום שבונין שם עבודת כוכבים והיה שם עבודת כוכבים מחדש ומרקוליס ששם רוגמין אבנים בכל יום זהו כמגדל עבודת כוכבים בכל יום ולכך מברך, אבל אם יש שם עבודת כוכבים קבועה לא יברך ברכה זו עליה, ובירוש' אמרינן נעקרה עבודת כוכבים ממקומה ונקבעה במקום אחר, במקום שנקבעה אומר ברוך שנתן ארך אפים, ובמקום שנעקרה אומר ברוך שעקר עבודת כוכבים ממקום הזה, אבל בתוספתא במקום מרקוליס דהכא אומר הרואה עבודת כוכבים, או שמא לפיכך הזכיר תנא זה מרקוליס לפי שבמקומו היו עובדין לה. כן נראה בעיני

מרקוליס תימא לר"ת היאך מזכיר התנא שמה. והאמרינן בד' מיתות כל עבודת כוכבים שאינה כתובה בתורה אסור להזכיר שמה, וכי תימא הכא ובפ' ר' ישמעאל הוצרך להזכיר שמה לפי שמפרש מה דינה אבל במס' ב"מ פ' אלו מציאות קשה באבני בית קוליס מה שמזכיר התנא לסימן ובזה מקפיד התנא בסנהדרין, ואומר ר"ת שקילוס לשון שבח וחכמים כינו שמו קוליס לשון לעג וקלס וקלסה היא לכל הארצות וזהו מרקוליס כלומר בחילוף קוליס מר לשון חילוף כמו במר דשחוטה בחולין, תרבא דאטמא במר דכנתא דבכורות, מיהו דיני ע' כוכבים שמזכיר בעבודת כוכבים קלנדא וכיוצא בהן שמזכירם ואינן כתובין בתורה, זהו לשנות דינם

ת"ר ראה מרקוליס אומר ברוך שנתן ארך אפים וכו' נראה שלפיכך הזכיר כאן מרקוליס עם אותן חמש ברכות של בבל לפי שיש סמוך לאותן המקומות מרקוליס לפיכך הזכירן עם המקומות הללו

[דף נ"ח ע"א] אורח טוב מהו אומר כל מה שטרח בעל הבית היום וכו'. וא"ת והא אמרינן בפ"ק דערכין מברך רעהו בקול גדול בבקר השכם וגו' האי מאן דעייל לאושפיזא וקמוקרי ליה וכו' ואמרינן נמי באלו מציאות בתלת מילי משנו רבנן בפוריא ובאושפיזא, פירוש שלא לומר שבעל הבית טרח בשבילו דשמעי אינשי ואנסי ליה כדאמר בערכין, יש לומר דהתם מיירי שאומר כך ברבים דשמעי רבים ובאים ומתאכסנים אצלו, אבל בצנעא שפיר דמי כדאמר בשמעתין. מ"ר

[ע"ב] הרואה את חבירו אחר שלשים יום מברך שהחיינו. או"ר דהיינו חבירו החביב עליו, וזהו שמברך עליו אבל כל אדם לא

ואת הקפח. כפירש"י השני דהיינו ארוך הרבה ופרצופו שמוט ובולט מפרש תלמודא בבכורות פ' אלו מומין, קפח אריכא שמיטא וקניא כלומר ארוך ודק

[דף נ"ט ע"א] על הברקים ועל הרעמים אומר ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם. בירושלמי ר' ירמיה ור' זירא בש"ר חסדא דיו פעם אחת בכל יום, א"ר יוסי מה אנן קיימין אם בטרודים דיו פעם אחת ביום, ואם במופסקין מברך על כל פעם ופעם, אתא רב אחא ור' חנינא בש"ר יוסי אם בטרודים דיו פעם אחת, ואם במופסקין מברך על כל פעם ופעם חיליה דר' יוסי מן הדא היה יושב בחנותו של בשם כל היום אינו מברך אלא אחת, אבל אם היה נכנס ויוצא נכנס ויוצא מברך על כל פעם ופעם, ומפרש רבי דטרודין קרי כל זמן שלא נתפזרו העבים בינתים, ועוד מסיק התם בירושלמי היה יושב בבית הכסא או בבית סיפקיריא אם יכול לצאת ולברך תוך כדי דיבור יצא ואם לאו לא יצא, ר' ירמיה בעי היה יושב במגדל ערום מהו שיעשה מגדל כמו מלבוש ויוציא ראשו חוץ לחלון ויברך, פירוש דמספקא ליה אם לבו רואה את הערוה מותר או אסור

ועל הרוחות אומר ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם. ירושלמי מתניתא כשבאין בזעף, אבל כשבאין בנחת אומר ברוך עושה בראשית

אמר רב פפא הלכך נימרינהו לתרווייהו. רבי אומר שברכה זו אין חתימתה בברוך והכי