תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות צ

וב"ה אומרים מברך על המזון ואח"כ מברך על היין פירש"י דאית להו לב"ה דברכה טעונה כוס. וקשה לרבי אמאי לא מוכחינן מהך משנה דברכת המזון טעונה כוס דב"ש במקום ב"ה אינה משנה. וי"ל דשאני הכא שאינו צריך ליין כי אם לשתיה אבל אם היה צריך להבדלה שמא יעשנה קודם ולא הוה אמרינן התם דברכה טעונה כוס. מיהו ממתניתין דלעיל מצינו להוכיח כן ב"ש אומרים נר ומזון בשמים והבדלה וב"ה אומרים נר ובשמים ומזון והבדלה אלמא ברכה טעונה כוס ואמאי מייתי בע"פ ברייתא דלעיל להוכיח כן, יש לומר דאין ה"נ היה יכול להוכיח מן המשנה אלא מוכיח שם מן הברייתא כמו דדייק מינה התם מילי טובא

בתוספתא גרסינן עונין אמן אחר נכרי המברך ואין עונין אמן אחר כותי המברך וכו', ובפרק המתחיל כשם שנתנה תורה קבע לק"ש כך וכו' גרסינן כי הכא עונין אמן אחר ישראל המברך וכו' זה הגרסא שוה לתלמוד שלנו אבל בירושלמי תני נכרי שבירך את השם עונין אחריו אמן א"ר תנחומא אם בירכך ענה אחריו אמן שנאמר ברוך תהיה מכל העמים וגו', נכרי אחד פגע בר' ישמעאל ובירכו א"ל מילתא אמירא פגע בנכרי אחר וקללו א"ל וכו' א"ל תלמידיו כמה דאמרת לדין אמרת לדין א"ל כן כתיב אורריך ארור ומברכיך ברוך: ואין עונין אמן אחר כותי עד ש שישמע כל הברכה. דשמא להר גריזים נתכוון

גדול העונה אמן יותר מן המברך. שהוא שומר המצוה. ויש אומרים אמן עולה בגמטריא לשם המיוחד בכתבו ובקריאתו, ולא נהירא

מהו לענות אמן אחר תינוקות של בית רבן. כלומר אם צריך לענות אמן

והייתם קדושים אלו מים אחרונים. ואע"ג דאמר הכא דידים מזוהמות פסולות לברכה ה"מ במקום חכמים שהיו רגילין במלח סדומית שמסמא את העינים כדאמרינן ספ"ק דעירובין ואף איתא בר"פ כל הבשר שלכך תקנו מים אחרונים ואמרינן פ' כל הבשר מים אחרונים חובה לפי שהן מזוהמות מחמת סכנה ופסק ה"ג שאין טעונין ברכה דהיינו דוקא בימיהם דעל כרחין היו צריכין למים אחרונים לכך נוח וטוב שיטלו לפני ברכת המזון אבל אנו אין רגילין בהן ולכך אין אנו צריכין ליטול מים אחרונים אם אין ידיו מזוהמו' שהיה צריך ליטול ידיו אחר ברכת המזון. ומיהו אם יש אדם איסטניס ורגיל ליטול אחר סעודתו קודם ברכה צריך ליטול אבל אם אינו רגיל בכך לא, תדע דאמרינן כי קדוש אני כו' זה שמן ואמרינן לעיל פרק כיצד מברכין אמר רב אשי כי הוינן בי רב כהנא הוה אמר כגון אנן דרגילין במשחא משחא מעכב לן אלמא אותן שלא היו רגילין לא היו חוששין בו אף ע"ג דנפקא לן הכא מקרא אסמכתא בעלמא הוא ולא איירי אלא ברגילין בהן כדפירשנו

הדרן עלך פרק אלו דברים

פרק

הרואה

[דף נ"ד ע"א] הרואה מקום שנעשה בו נסים לישראל. בירושלמי מדקדק מתניתין בנסים דרבים אבל בניסי יחיד אין צריך לברך, מהו שיברך אדם על ניסי אביו ורבו אם היה אדם מסויים כגון יואב בן צרויה וחביריו ואדם שנתקדש בו שם שמים כגון חנניה מישאל ועזריה מברך. והכי נמי אמרי' בגמרא דידן לקמן בפרקין ראה גוב אריות וכבשן אש אומר ברוך שעשה נס לצדיקים במקום הזה ועוד מדקדק התם בירושלמי נסי שבטים מהו שיברך למ"ד בהוריות כל שבט ושבט איקרי קהל צריך ומ"ד כל השבטים איקרו קהל אין צריך לברך ופלוגתא היא בפ"ק דהוריו'. ובכל אלו הברכות השנויות בזה הפרק פותח בהן בברוך ובשם ובמלכות. ובירושלמי דפרקין ר' זעירא ור' יהודה בשם רב אומרים כל ברכה שאין עמה מלכות לאו ברכה היא ר' תנחומא אמר אנא אמר טעמא ארוממך אלהי המלך רב אמר צריך לומר אתה ושמואל אמר אין צ"ל אתה. ונראה בעיני שכל הברכות הללו אינו אלא משלשים יום לשלשים יום אבל אם היה רואה כל שעה אינו צריך לברך אם אין זמן קבוע של שלשים יום והכי נמי אמר בגמ' הרואה חבירו לשלשים יום מברך שהחיינו ותנן נמי הרואה את הים הגדול לפרקים אומר ברוך וכו' ומפרש בירושלמי דהיינו אחד לשלשים יום ואמרינן נמי בירושלמי שמעון קמטריא שאל לר' חייא בר בא כגון אנא דאנא חמר וסליקנא לירושלים בכל שעה מהו שאקרע א"ל תוך שלשים יום אי אתה צריך לקרוע ועוד וכי תעלה על דעתך דהרואה פני המלך יברך בכל יום וכן כיוצא בכל הברכות הללו אלא ש"מ משלשים לשלשים יום

אומר ברוך שעקר עבודת כוכבים מארצנו, בירושלמי אומר שנעקר עבודת כוכבים מכל ארץ ישראל אבל בשנעקר עבודת כוכבים ממקום אחד אומר ברוך שעקר עבודת כוכבים ממקום הזה

שעשה לי נסים בערבות ובגמל. והוא לא הוה צריך לברך אלא שעשה לי נסים במקום הזה כדאמר במתניתין גבי ניסא דרבים אלא חביב לו ניסיו להזכירם כולם אבל חובה לא הוה דא"כ היה לו להזכיר ובמשנה גבי ניסא דרבים ברוך שעשה נסים לאבותינו בזה ובזה וגם רבא לא אמר לההוא גברא דנפל עליה אריא להזכיר נס הארי. וא"ת ואמאי לא אמר שעשה