תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות פז

וי"ל דפשיטא ליה דלא מיירי בטעימה של משהו דהא כיון שרוצה לשתות יין ואינו עושה למצוה רוצה לשתות כדי שביעת גרון. וא"ת מה שמדקדק רב אשי מה טעם טעמו פגום משום דברכת המזון צריכה שיעור כוס והלא יכול לשתות ומנח ליה בידיה הואיל וכוס של ברכה אינו מצומצם. וי"ל שסובר רב אשי שצריך מלא לוגמיו בהבדלה דאין כאן יין מלא לוגמיו יותר מכשיעור ודחויא בעלמא אמר ר' אשי דמהכא ליכא למשמע מינה וטעמא דברכות פירש ה"ר יוסף יין לעולם קודם מאחר שנהנה מיד ואח"כ בשמים להראות כי לכבוד שבת באו לפי שהיו לו שתי נפשות בשבת ועכשיו מריח לרפואה משום דוי לנפש שאבדה ויין קודם דתדיר וב"ה סברי בשמים דאת לכבוד שבת מקדימין להו למאור וגם באים לרפואה להשיב נפש. וא"ת ומ"ש גבי קידוש והבדלה שמעולם מברך על היין תחלה ועל ברכת המזון לבסוף על היין וי"ל דלא דמי דאיך יברך בברכת המזון על היין תחלה והרי (היה) ברכת המזון אחרי שסלקו עצמן מלאכול ולשתות אבל קידוש והבדלה הוא תחלת המעשה וגם הוא גורם לקידוש אבל ברכת המזון גורם ליין שיבוא וגם הוא שמחוייב מדאורייתא בברכת המזון וגם ברכת המזון תדיר' מברכת היין

טעמו פגמו. פירש רבינו שמואל אע"ג דקיי"ל בע"פ אין מברכין על כוס פגום איכא אמוראי התם דקפדי אחצבא פגימא ואחביתא פגימא ואם אין לו אלא יין פגום מותר לברך עליו אך העולם נהגו שלא לברך וכדאי הוא רבינו שמואל לסמוך עליו. יש שנוהגין כשיש להן יין פגו' לוקחין מע' יין ושופכין עליו ומברכין עליו ולא נתבא' לנו מאין זה להם ויש מביאין ראיה מהירושלמי מפ' ג' שאכלו גבי מתניתין דאין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים נוהגין רבנן בההוא כסא דקידושא כהדא דר' זריקא וכו', מילתא דר' יונה פליגא דר' יונה טעים כסא ומתקן ליה אין תימר שהוא מזוג והתניא השותה משקין מזוגים שעבר עליהם הלילה דמו בראשו, א"ר יוחנן והן שלנו בכלי מתכות ור"ל שהיה טועם הכוס של קידוש ולמחר מוזגו כי בקידוש אין לחוש אם מברך על החי והיינו פליגא דקאמר והוא מתרץ שלעולם מוזגו קודם קידוש ואפי' מקדש עליו ולמחר אין בכך כלום ולא קפדינן אלא בשלנו בכלי מתכות מיהו משמע שמקדש בכוס שהיה טועם ע"י שמוסיף עליו אך זו אינו ראיה דדילמא ה"ק היה טועם כוס של קידוש בכלי אחר כדי למוזגו למחר וצ"ע פירוש הירושלמי

גזרינן שמא יטמאו משקין שאחורי הכוס ומטמאין ידים ויחזרו ויטמאו את הכוס. וא"ת והלא אין במשקין שאחורי הכוס רביעי' ואין מקבלין טומא' בפחו' מרביעית וי"ל דאין הכי נמי דאמרינן בפ"ק דפסחים דאיכא משקה בהדי בשר דמטמא מחמת בשר פירוש שהבשר מלוחלח במשקין ומסתמא אין כאן רביעית ויטמאו לבשר ואמרינן התם נמי דמים נמי לא אמרן אלא דהוו רביעית וכו' אבל אין בהן רביעית טמא. וא"ת והא אמרינן בפ' דם נדה דמעת עינו ודם מגפתו וחלב האשה מטמאין טומאת משקין ברביעית ומפיק לה התם דהוו מן קראי ואפי' הכי צריך רביעית. וי"ל דהתם אינו משקה כלל מן התורה ולהכי אין צריך רביעית וקראי אסמכתא בעלמ' נינהו, וכן גבי סתם יינן בפ' אין מעמידין דמטמא פירות טומאת משקה ברביעית אעפ"י שהוא משקה גמור כיון שהמשקה לא באת עליו טומאה מדבר אחר אלא מכדה ופירי לא גזרו עליו טומאה כי אם כמו משקה דרבנן דהוו ברביעית והכי נמי בפ' כיסוי הדם דגזרו עליהן טומאה משום משקה זב וזבה. מיהו הא דמייתי בנדה דחלבה של אשה משקה מדכתיב ותפתח את נאוד החלב ותשקהו האי קרא מיירי לענין חלב הבהמה דהוי משקה גמור אבל לענין חלב האשה הוי אסמכתא בעלמא. אך קשה לר"י מדאמרינן בכריתות פ' אמרו לו נטף חלב מדדיה של נדה לאויר התנור טמא ופריך האי חלב דאתכשר במאי פירוש שחושבו אוכל כדאמרינן בפ' חבית משקה הבאה לאוכל אוכל וא"ר יוחנן בטפה המלוכלכת בפי הדדי' פירוש ואותה טפה עצמה מטמאת הכלי כיון שהוא משק' אבל החלב הוא אוכל והוא אינו מטמא כלי, וה"ה שהיה יכול להקשות התם והא אין אוכל מטמא אוכל ויתרץ לו בטפה המלוכלכת על פי הדד אלא רבותא פריך ליה דאפי' אוכל יטמא כלי דאיתכשר במאי פי' שטמא בו אוכל וכיון שמתרץ לו בטפה המלוכלכת על פי הדד אז נוח לו שאותה טפה תטמא כלי לפי שהיא משקה אלמא מטמא חלב האשה אפי' בפחות מרביעית וי"ל דלענין חולין לא גזרו בפחות מרביעית אבל לענין תרומה גזרו בפחות מרביעית גבי טומאת משקין דרבנן. וה"ר שמעיה פירש דחלב האשה כשנפל לתוך התנור או כשפירש למקום אחר אז הוי משקה אבל כשהתנור תוקפו מן הדד הוי אוכל ולהכי קאמר דאתכשר בטפה המלוכלכת על פי הדד לפי שאז היא אוכל ואינו יכול לטמאות בנגיעת הדד. והא דאמרינן בס"פ אין דורשין נימא נפסקה ליה וקשרתיה כמה ומפרש ה"ר יום טוב מ"כ דמיירי באשה טהורה רק שנגעה באותו רוק מלוכלך על המפה והתם ידים שניות יטמאו הרוק שהוא משקה וטימאה המפה אלמא מקבל טומאה אפי' בפחות מרביעית התם מיירי לענין תרומה ואף לענין קדש מוקי לה בירושלמי דמייתי עלה ההיא דנגמרו בטהרה צריכין טבילה לקודש מ"ר

וב"ה אומרים מוזגין את הכוס וכו' ולא גזרו שמא יטמאו משקין שאחורי הכוס דמשקה שאחורי הכוס לא שכיח

גזירה שמא יטמאו משקין שבידים וכו'. אבל בשעת סעודה ליכא למיחש להכי שהרי אדם מנגב