תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות פו

פרק אלו דברים

אלו דברים שבין ב"ש וב"ה בסעודה. בתר דמסיק כל מילי דברכת המזון הדר מפרש מילי דסעודה

שכבר קדש היום. משעה שקבל עליו שלא לעשות מלאכה ותוספת שבת דאורייתא

[דף נ"ב ע"א] ור' יהושע היא דאמר אין משגיחין בבת קול. וא"ת והלא ר' יהושע לא אמרו אלא על פלוגתא דר"א וחכמים גבי תנורו של עכנאי בס"פ הזהב ואנן נמי לא סבירא לן כר"א אלא בבת קול דב"ה וב"ש אנו סוברים כב"ה כמו שיצתה בת קול ואומרה הלכה כב"ה וגם ר' יהושע שמא סובר כן וי"ל שר' יהושע ודאי אמר האי לישנא אין משגיחין בבת קול שנאמר לא בשמים היא משמע שבשום דבר אין לנו לשמוע בבת קול אלא אנו סוברים כבת קול דבית שמאי וב"ה שבאה להעמידנו על האמת שרוב של ב"ה עדיף מחורפא של בית שמאי והעמידה לנו הפסוק דאחרי רבים להטות, אבל בת קול דר"א לא היתה אלא לכבודו וסתרה לנו הפסוק דאחרי רבים להטות מ"ר. י"מ ר' יהושע היא דאמר אין משגיחין וכו' ואפילו על אותן של ב"ש דאמר בפ"ב דחגיגה גבי ההיא ברייתא דאמר ר' שמעון בן שטח מדבריכם כש"כ וכו' עד נטפל בו תלמיד אחד מתלמידי ב"ש א"ל אומר לך טעמם של ב"ש שמא לא נתישב לו בכלום ולישנא לא משמע הכי דאמר ר' יהושע היא דאמר אין משגיחין בבת קול

הנכנס לביתו במוצאי שבת וכו'. עד ואם אין לו אלא כוס אחד מניחו עד לאחר המזון ומשלשלן כולן לאחריו. הקשה רבינו נסים גאון מדאמר בע"פ דאמימר בת טוות ולא רצה לטעום קודם שיבדיל ותירץ דמיירי הכא כשהי' יושב ואוכל מבעוד יום וחשכה לו ולא אכל וצריך לברך ברכת המזון ומביא ראיה מן הירושלמי דפ' אלו דברים. וקשיא על דברי ב"ה במוצאי שבת איך עבידא היה יושב ואוכל בשבת וחשכה מ"ש ואין שם אלא אותו הכוס וכו'. וקשה דלישנא הנכנס לביתו במוצאי שבת לא משמע הכי, ועוד קשה היכי דייקינן מינה בערבי פסחים ש"מ טעם מבדיל הא לא טעם מידי משחשכה. וא"ת ותיקשי לשמואל דאמר מפסיקין להבדלה וא"כ יוכיח משם שאין מפסיקין ותיקשי לשמואל דאמר מפסיקין להבדלה ועוד דהך ברייתא כר' יהודה מוקמינן לה בסמוך ובדאית ליה לר' יהודה אין מפסיקין להבדלה א"כ יחמיר בהפסקה יותר משמואל דאית ליה מפסיקין. ובע"פ מיקל בהפסקה יותר מר' יהודה גבי קידוש אלא אומר רבי דודאי אסור לאכול קודם הבדלה אבל אין לו שאני וחביב לו לעשות ברכת המזון על הכוס

הנכנס לביתו במוצאי שבת וכו'. מהכא בעי לדקדק דברכת המזון טעונה כוס וב"ה וב"ש דמתניתין אית להו הכי דטעונה כוס והכי נמי מסקינן בע"פ דברכה טעונה כוס ולכאורה הוה משמע שברכת המזון טעון כוס ואפי' ביחיד מדלא מדכר בשום דוכתא זימון כלל ולשון הנכנס לביתו במ"ש משמע דאפי' יחיד וביחיד מיירי ואמרינן נמי בע"פ בגמ' והשלישי אומר עליו ברכת המזון ש"מ ברכה טעונה כוס והתם אפי' ביחיד שתקנו ד' כוסות אפי' ביחיד וכן היה נוהג רבינו שמואל בן מאיר ומיהו כולהו איכא לדחוינהו דמיירי בזימון והך דע"פ מפרש לה ה"ר אלחנן ש"מ ברכת מזון טעונה כוס בשלשה דאי לא למה תקנו עליו ברכת מזון בד' כוסות היה להן לתקן על שיר אחר

כלי אחר הוא דליכא טפי משיעוריה איכא. וא"ת והיכי דייקינן בע"פ מהך ברייתא דלעיל דהנכנס לביתו במ"ש ש"מ כוס של ברכה צריך שיעור פי' שאי אין צריך שיעור יחלקהו לשתי חלקים ויבדיל על האחד והאחר יהי' לברכת המזון ואמאי והא אין לו אלא כוס אחד קתני ואיך יחלקהו לשנים, וי"ל דמיירי הכא יותר מכשיעור וא"כ בעי למימר שאין לו אלא אותו הכוס דהיינו שא"ל כלים דכיון שיושב על שולחנו לא ימצא כ"כ כלי אבל בברייתא דלעיל דדייקינן מינה בע"פ מיירי קודם אכילה הואיל ונקט הנכנס לביתו במ"ש, א"כ בטוב יכול למצוא כוס ע"י שיטרח דאטו בגברא ערטילא עסקינן דלית ליה, ודיוקא דלישנא משמע נמי הכי דהכא קתני אין לו אלא אותו כוס ולעיל קתני אין לו אלא כוס וא"ת היכי דייקינן מהתם דכוס של ברכה צריך שיעור אבל של הבדלה לא. י"ל דאי כוס של הבדלה צריך שיעור כוס של ברכה לא כש"כ דהכל שוה קידוש וברכה והבדלה. וא"ת הואיל שמדקדק שם כוס של ברכה צריך שיעור הא דמדקדק שם אח"כ שמא טעמו פגמו והלא טעמו של רב אשי פשוט שאומר אח"כ טעמו פגום וכוס של ברכה שיעורא צריך חדא מילתא היא מה טעם טעמו פגום משום דכוס של ברכה צריך שיעור ולמה היה לדקדק שתיהן מכאן. וי"ל שהיה סבור המבדיל צריך לטעום מלא לוגמיו ופשיטא ליה שיש כאן יותר מכשיעור שאין אדם יכול לדקדק כך שלא יהא כדי טעימה יותר על השיעור של רביעית הואיל וכן יטעום משהו להבדלה ויניח השאר לכוס של ברכה כי אעפ"י שאינו יכול לחלקו לשתי כוסות היינו לפי שאין לו להבדיל אלא בדבר הניכר בכוס יפה. וא"ת ומ"מ יבדיל ויניח ממנו משהו. וי"ל שאין זה כבוד קידוש והבדלה שיניח המברך כוס מלא שבירך ולשתות ממנו משהו בכוס אחר. וא"ת כיון דפריך דסתמא דמילתא יש בו יותר מכשעור ואינו מצומצם וא"כ מאי פריך הכא והא בציר ליה משיעורי' כי משני דטעים ליה בידי' ומאי קושיא והלא מסתמא יש בו יותר מכשיעור טעימא משהו.