תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות פה

מקומות דגברא לא חזי קודם הנטילה כגון אם בא מבית הכסא ולא פלוג רבנן בכל הנטילות ואפי' לסעודה. ועוד יש ליתן טעם כי כשמברכין אחר הרחיצה וקודם הניגוב זהו עובר לעשייתן כי הניגוב מעיקר המצוה כדאמר בסוטה כל האוכל לחם בלא ניגוב ידים כאלו אוכל לחם טמא שנאמר ככה יאכלו בני ישראל את וגו' מ"ר

הואיל ואידחי אדחי. הילכך לא קיי"ל כרבינא ואם גמר סעודתו לא הדר מברך

ששה דברים נאמרו באספרגוס וכו'. וא"ת ואמאי לא חשיב שיעורו ברביעית לפי' ה"ר חיים שפי' בחזקת הבתים אנפק אנבג אנטל וזהו רביעית של תורה ופי' ה"ר חיים אנפק היינו אנבג וזהו אספרגוס דהכא כדאמר בקדושין פ' עשרה יוחסין בעובדא דרב יהודה לישתי מר אנבג מי שני אנפק כדאמרי אינשי או איספרגוס דאמור רבנן מהו שיעורו לשתות ממנו כלי ששמו אנטל וזהו רביעית של תורה. וי"ל כיון שאם היה שותה יותר מרביעית אין בכך כלום לא חשיב ליה. ולפי' זה שייך שפיר גבי רפואות דאיירי התם שהיו כתובו' על השע' והיינו נמי דאמר בגיד הנשה אנפק' חייא משמע, ואמרינן נמי הכא גבי איספרגוס אינו שותהו אלא חי והיינו במי שרצ' לשתותו עד דקאי אאנפק' זהו שיעור ששותים וכו' אאנפקא שזהו רביעית כדאמר בחזקת הבתים, ורבינו שמואל פירש התם אנפק אנבג אנטל כול' שמות כלי' הם ותימא דהשת' לא איירי מידי ברפואות דאמר התם

אין שותין אותו אלא חי משום הכי איירי הך שמעתא במילי דאספרגוס משום דאיירי ביין חי

ואין מפסיקין בו. משום דתנן השותה כוסו בבת אחת הרי זה גרגרן שתים דרך ארץ וקאמר הכא דבזה אין מפסיקין בו אלא שותהו בבת אחת

חי ומלא. וא"ת והאמר לעיל מודים חכמים לר"א בכוס של ברכה שאין מברכין עליו עד שיתן לתוכו מים, ופירש"י שיש לו ליתן בכוס של ברכה חי שזהו כבוד הברכה א"נ מוציאו חדש מן החבית לשם ברכה פריש"ק בלעז, ור"ת פירש חי מזוג ולא מזוג שזהו חי בפ' סורר ומורה והא דאמרינן בשבת פ' המוציא כוס של ברכה צריך שיהיה בו רובע רביעית כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית דמשמע שמוזגו לגמרי י"ל שכשמתחיל לבר' אינו מוזגו לגמרי ולאחר הברכה מוזגו לגמרי ורב ששת דלקמן היה מוזגו לגמרי בברכת הארץ כדאמרינן בסמוך רב ששת מוסיף בברכת הארץ. ויש מפרשים שכל אלו עשרה דברים מיירי בכוס עצמו ומפרשים חי שלא יהיה שבור וחיות אשכחן גבי כלים בפ' הכונס דאמר מר שבירתן זו היא מיתתן, מיהו שייך התם שפיר לשון מיתה משום הא דפטרינן התם שור ולא אדם היינו ממיתה אבל לענין נזקין מיהא חייבין ולענין כלים ממעטינן להו מחמור ולא כלים אפי' לענין נזקין דשבירתן זו היא מיתתן אבל שבורין מיהא לא מיקרו מתים, אבל ה"ר אלחנן מביא ראיה מדאמר במכות פ"ב ריסק ט' נמלים ואחד חי להשלימו לכזית לוקה וכו', ואותו חי היינו שלם כי מה לנו ולחיותו רק שיהי' שלם לוקה עליו משום בריה אפי' מת אך, יש לדחות משום דנקט סתם חי שלם הוא. ובענין אחר מפרש חי רביעית שימזגנו בכוס שיבוא חי לכוס אבל אם היה מוזגו קודם לא היה בא חי לכוס. ענין אחר חי ולא מבושל

ואין לנו אלא ד' דברים. מיהו לא משמע דפליג ר' יוחנן אההיא דנוטלו בימינו כדאמר לקמן א"ר יוחנן ראשונים שאלו שמאל מהו שתסייע לימין ואמר רב אשי כיון דלא איפשיטא עבדינן לחומרא משמע שכך היו נוהגין, ואמרינן לעיל פ' כיצד מברכין אוחז את הכוס בימינו ואת השמן בשמאלו, ולכל מצוה ימין עדיף מיהו האמוראים דבסמוך שהי' עושין עיטור ועיטוף דמשמע שהן מחמירין על עצמן בשביל כבוד הברכה ולפיכך יש להחמיר בכוס של ברכה

שטיפה מבחוץ והדחה מבפנים. אומר רבי כגון שאין הכוס יפה שיש בו שיורי כוסות, אבל אם הוא יפה לא בעי שטיפה והדחה

העולם הזה והעולם הבא שנאמר ים ודרום ירשה. לא ידעינן היכי מפיק מהאי קרא שני עולמות. פירש ה"ר יוסף ממרשילי"א מדהוה ליה למיכתב ים ודרום רש וכתיב ירשה הרי יו"ד ה"א יתירה וביו"ד ה"א נבראו שני עולמים כדאמרינן ביה ה' צור עולמים אל תיקרי צור וכו'

[ע"ב] אין משיחין על כוס של ברכה. פירש"י שלא יסיח המברך משנתנו לו הכוס. וה"ה נמי שהמסובין שם בעינן שלא יסיחו משום שיתכוונו שומע ומשמיע כיון שיוצאין בברכה אין להפסיק שמיעתן בפסיק' שיחת חולין כמו שהמברך אינו צריך להסיח. מיהו אמרינן שמע תשע תקיעות בתשע שעו' ביום יצא ומשמע שהשומע סח בינתים ואפי' הכי יצא מיהו לכתחלה אין לו לעשות כן

והלכתא בכולהו יושב ומברך. לפי שברכת המזון דאורייתא החמירו בו להיות יושב ומברך משום כבוד הברכה שהרי עשרה דברים נאמרו בו מה שלא מצינו בשאר ברכות

הדרן עלך פרק שלשה שאכלו