תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות פד

לכך טהורה מפני שהוא כאורייבו ארוכה ושתי כרעים ור' נחמיה מטמא מפני שסומכה בצד האיבוס או בצד המטה ויושב עליה וחכמים מטהרין

תניא אם יש שמש ביניהן השמש מצרפן. ולא מיבעיא שתי חבורות שאוכלות בבית אחת כדקתני מתניתין אלא אפילו בשני בתים שאין ראויין להצטרף שאין רואין אלו את אלו ובדילין אלו מאלו השמש מצרפן ואורחא דמילתא נקט במשנה שתי חבורות שאוכלות בבית אחד השמש מצרפן וה"ה בשני בתי' וכן פסק בה"ג וכן משמע בירושלמי רבי יונה ורבי אבא בר' זמינא בש"ר זעירא לשני בתים נצרכה, א"ר יוחנן והן שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן אילין בית נשיא מה את עביד לון כבית אחד או כשני בתים נאמר אם דרכן לעבור אילו לאילו מזמנין ואם לאו אין מזמנין ר' ברכיה מוקים לאמוריה על תרעא מציעתא דבי מדרשא והוא מזמן על אילין ועל אילין

ונוטלין ממנו לידים. פירש"י דשם מים עלייהו ומי פירות איקרו, ולפי זה סובר דכל מי פירות דעלמא ראוין לנט"י אבל משנתן לתוכן מים הוי שם יין עלי' ואין נטילה אלא במים, מיהו בפ' כל הבשר אמרי' דקפדינן אמנא ואחזותא ותנן נמי במס' ידים מים שנפל לתוכן קומוס או קנקנתום ונשתנו מראיהן פסולין ולשם בפ' כל הבשר הארכתי כל הצורך

כמאן אזלא הא דאמר שמואל עושה אדם כל צורכו בפת כמאן כר' אליעזר. פסק ר"ח שאין הל' כשמואל דמוקמינן ליה הכא כר' אליעזר דפליג אדרבנן וברייתא דבסמוך דאין סומכין את הקערה בפת פליגא עליה, מיהו בפ"ב דביצה קאמר סתמא דגמ' הני סופלי לחיותא היכי שדינן להו ביומא טבא ומסיק דמטלטלין להו אגב ריפתא כדשמואל דאמר עושה אדם כל צורכו בפת משמע דקיי"ל כותיה, ובה"ג גבי קידוש והבדלה פסק הלכתא כרבנן דאמרי עד שלא נתן לתוכו מים מברכין עלייהו וכו' ופסק ה"ג ואין נוטלין ממנו לידים ואע"פ דאמרינן כמאן אזלא הא דאמר שמואל עושה אדם כל צורכו בפת כר' אליעזר וקיי"ל הלכתא כותיה דשמואל ה"מ במידי דלא מאיס אבל במידי דמאיס לא, ונ"ל דבמידי דמאיס אפילו שמואל מודה דאסור ואינו אומר כאן ששמואל דוקא סובר כר' אליעזר אלא עדיפא מדר' אליעזר שמתיר אפילו ליטול את ידיו ואינו חושש להפסד אוכלין ושמואל מיהא חייש כדאמרינן בשבת בפרק במה טומנין בעא מיניה מרב ששת מהו לפצע זיתים בשבת פירוש ליטול ידיו במי שמן זיתים שמי זיתים חזקים הן כדאמרינן או מולגן במי זיתים כפירוש רבי דהתם הכי אמר להן וכי בחול מי התירן קסבר משום הפסד אוכלין לימא דפליגי אדשמואל דאמר עושה אדם כל צורכו בפת, פירוש אמרו פת לא מאיס הני מאיסי וא"כ כיון דהכא נמי מאיס [איך יסבור שמואל כר"א] אלא ש"מ דשמואל מודה שפיר הכא והוא לא רצה לפרש כאן אלא טעמו של ר' אליעזר כדפרישנא

מסקנא דמילתא קיי"ל כשמואל דאמר עושה אדם כל צורכו בפת היכא דלא ממאיס. ומותר לסמוך את הקערה בפת שהוא מאכל עב כיון דלא ממאיס, יש נוהגין לאכול חביצא או דייסא בפת אע"פ שהוא עב כפת כיון שאוכלין את הפת אח"כ, אבל במס' סופרים אוסר ושמא ההיא דלא כשמואל, וכן כתב במס' סופרים אין נוהגין בזיון באוכלין ואין זורקין אותו ממקום למקום, לא ישב אדם על גבי קופה מליאה תמרים או גרוגרות אבל ישב ע"ג קופה מליאה קטניות או ע"ג עגולה של דבילה מפני שנהגו כך אין סומכין אוכלין באוכלין ואין מכסין באוכלין ואין אוכלין אוכלין באוכלין אלא א"כ היו ראויין לאכילה ר"א בן יעקב אומר כל אוכל שגמרו בידי אדם מותר לכסות בו וכן אם יש לו יד או עוקץ אין אוכלין אוכלין באוכלין אלא א"כ אכלן בבת אחת: למאי חזי א"ר זירא לקורייטי. כלומר במאי אישתני לעילוי' ומשני דלכה"ג אישתני ובכל ענין מברך עליו בפה"ג והכי אמרינן בערבי פסחים גבי שתאן חי יצא ואמר רבא ידי יין יצא ידי חירות לא יצא

ואין מזרקין באוכלין. בהני שלשה מודה שמואל דאין מעבירין כוס מלא על הפת ולא בשר חי חותכין עליו ואין מזרקין את הפת וכל האוכלין במידי דמאיס אבל פת אפי' לא ממאיס אסור, אבל סומכין את הקערה בפת ואי ממאיס ע"י סמיכה אסור לשמואל

ולא בימות הגשמים. שאעפ"י שהאגוזים אין האוכל נמאס לתוכן מיהו כשהן נופלין בטיט ממאיס, ומיהו עכשיו שדרכן לזרוק חטים בבית חתנים היה צריך ליזהר שלא יזרקם לטיט אלא במקום נקי

והא דתניא בולען במשקין. פסק ר"ח ואין מברכין עליהן דאידחו להו מתורת משקין הראויין לשתות לכל אדם הילכך אין להקפיד בברכתן אפי' יכול לברך ע"י הדחק

[דף נ"א ע"א] משום שנאמר ימלא פי תהלתך. ומכאן יש ללמוד שלא יכניס שום אדם דבר לתוך פיו בשעה שמברך כיון שאי איפשר להוציא מפיו כגון מידי דמאיסי

טבל ועלה בעלייתו אומר אקבו"צ על הטבילה. פסק ר"ח, דוקא בטבילת גר דאכתי גברא לא חזי אבל בשאר טבילות מברכין עליהן עובר לעשייתן, ול"נ כפרש"י שזה היה בימיהם שבעלי קריין אסורין בדברי תורה ויש להם לברך על הטבילה אחר טבילה ובשביל כך תקנו אף על אחרים דלא פלוג, ואע"ג דהשתא בעל קרי מותר בדברי תורה אין לשנות המנהג וכן יש לתת טעם שמברכין אחר הרחיצה משום דאיכא