תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות פג

לאכול זהו בסוף, ולפי הירושלמי משמע שמקשה ממשנה למשנה ומתרץ דלא קשיין אהדדי ולפי התלמוד שלנו דקאמר תנינא חדא זימנא משמע שאינו מדקדק אלא מייתור המשנה. ור"ח פירש כל זמן ששלשה אכלו כאחד אפילו כל אחד ואחד אכל מככרו מצטרפין לזימון אע"ג שאין אוכלין שלשתן מככר אחד והכי נמי אמרינן בכיצד מברכין דאוכלין כאחת חשיבי אע"ג שאוכלין מג' ככרות ולפי זה משמע שאינו גורס כגרסת הספרי' שלנו וכן גורס רבינו אלפסי דגרסינן תנינא חדא זימנא ג' שאכלו כאחת חייבין לזמן א"ר אבא אמר שמואל הכי קתני שלשה שישבו לאכול אע"פ שכל אחד ואחד אוכל לעצמו אינן רשאין ליחלק וזהו כגרסת ר"ח ז"ל

[ע"ב] אבל אזמון עלייהו בדוכתייהו פרח זימון מינייהו פירש"י אבל אזמון עלייהו הני כגון שנצטרפו אלו עמהן לזימון כדאמרינן לעיל קוראין לו ומזמנין עליו ובירכו החבורות ואלו לא היו שם אלא כדי נברך וברוך הוא ועכשיו באין לברך לא מזמני דפרח מינייהו חובת זימון ותו לא הדר עלייהו, ומיהו בתורת זימון עם חבורתם יצאו והוי כזימן כל אחד עם חבורתו. ואינו מתישב הלשון בעיני רבי דפשיטא שלא יצאו עוד בזימון שכל אחד בירך עם חבורתו ומה לשון הוא פרח זימון מינייהו, כי למה צריכין צירוף כיון שיצא כל אחד מזימון ע"י ג' הראשונים שהיא חבורתו הראשונה וכי חידוש הוא לומר אם זימן כל אחד עם חבורתו שלא יצטרפו עוד לחבורה אחרת ועוד מה ראיה ממטה שחלקוה דפרח טומאתה ישנה ממנה ואפי' החזירה מה דומה זה לחזרה והלא לא חזרה חבורה ראשונה והלא אין דומה זה אלא לקלקלוה בלא החזירוה הכא נמי כיון שנפרדו לא יצטרפו בחבורה זאת ואלו היה מביא ראיה שכשהיה חוזרין לחבורתם ראשונה אין מצטרפין עמהן אז היה הנדון דומה לראיה, ומה שפירש"י לא אמרן אלא דלא אזמון עלייהו כגון שהיו ד' בכל חבורה דהשתא נשאר בכל אחת שיעור זימון והפורשים הללו היו צריכין לצאת לחוץ קודם שגמרו החבורות סעודתן, יקשה כי למה הוצרך לפרש שהיו ד' שאפילו לא נשאר שם כי אם שנים שלא היו מתחלה כי אם ג' היה יכול לפרש כן שלא זימנו עדיין החבורות הראשונות, וגם הלשון דעל שלשה שלשה בני אדם משמע שאין החבורה כי אם שלשה שלשה, ונראה היה בעיני רבי לפרש שאפילו היו ד' בחבורה ופירשו אחד מכל חבורה ונצטרפו לחבורה אחת כיון שזימנו הג' הנשארים לבד או בא אחר מן השוק ונצטרף עם השנים שנשארו מחבורות הראשונות וזימנו בלא שלישי שפרח זימון מינייהו כיון שפקע ראשונים מהן ולא יצטרפו עוד, ולשון אזמינו עלייהו אינו רוצה לומר הפורשים לזמן עם הראשונות אלא כלומר שזימנו חבורות ראשונות לבדם על פני אלו ואלו לא יצטרפו עוד לזימון (אפילו לזימון) דפרח זימון מינייהו כמו במטה שנחלקה שפרחה טומאה ישנה ממנה ולא הוחזר עוד לה אפילו החזירוה הכא נמי לא יצטרפו עוד לזימון ולא יועיל עליהם עוד שום צירוף, ובתוס' ה"ר יוסף פירש כן וז"ל אמר רב חסדא והוא שבאו מג' חבורות של שלשה שלשה בני אדם שאף ע"פ שהן מזמנין אינן רשאין לחלק מחבורתו כל אחד מפני שמפקיען מזימון אלא יחזור כל אחד לחבורתו אמר רבא אם מיהרו השלשה הנועדים משלש חבורות ובירכו בזימון פקע זימון מכל חבורה אע"פ שחוזרין לחבורתן ואם אוכלין עמהן מכאן ולהבא מצטרפין לזימון אבל בסעודה הראשונה וזימנו לעצמן עכשיו אין מצטרפין לאותה אכילה כדתנן מטה שנגנבה וכו', דייקי מינה כיון שחלקוה פקע טומאה מינה אע"פ שהחזירוה טהורה וכן אלו כיון שנחלקו וזימנו לעצמן פרח זימון מינייהו ולא דמי להך דלעיל דקדים חד מינייהו ובריך וכו' דהתם לא מיפטר מזימון והכא מיפטר וכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון הילכך מדמי לה למטה, וכל לשון השמועה מגומגם לפירוש זה ואי אפשר ליישבו וצ"ע עוד פי' שמועה זו ולשון הספרי' אינו מתישב לפירוש ה"ר יוסף

אלמא כיון דפלגוה פרח לה טומאה מינה כו'. וא"ת מדתנן בסוף פ"ח דכלים ומייתינן לה פ"ק דסוכה מטה מטמאה חבילה ומטהרת חבילה כלומר אינה מקבלת טומאה ועולה לה טבילה אלא כשהיא יחד דלאו כלי הוא עד שיתקננה וחכמים אומרים מטמאת איברים ומטהרת איברים כלומר עדיין טומאה ישנה עליה ולא טהרה ע"י שנלקחה לאיברים ומטהרת איברים מאי ניהו בארוכה ושתי כרעים וקצרה ושתי כרעים למאי חזי למיסמך אגודה ולמישדא אשלי ולמיתב עלה כדאמרינן התם פ"ק דסוכה, וי"ל דלא מיירי הכא בארוכה ושתי כרעי' וקצרה ושתי כרעים דלא חזו למיסמך אגודה. א"נ י"ל מאי דקאמר מטה מטמאה איברי' להבא אבל טומאה ישנה פרחה ממנה ואע"ג דחזיא למיסמך אגודא ולמישדא אשלי ולמיתב עלה, א"נ י"ל דבעינן תרתי חדא למיסמך אגודא וראוי להחזירה ולכך כי גנבוה או חלקוה אינה ראויה עוד להחזיר. וא"ת ומאי קא בעי התם למאי חזיא והלא הדיוט יכול להחזירה לאביי דתלי טעמא בפרק במה אשה דניטלו עינבליהן טמאין לפי שהדיוט יכול להחזירם והתם נמי הדיוט יכול להחזירן, אומר רבי אלחנן וצ"ע במסכת כלים פי"ח מטה שהיתה טמאה מדרס נטלה ממנה קצרה ושתי כרעים ארוכה ושתי כרעים טיהרה ורבי נחמיה מטמא והשתא לרבנן אמאי טהורה הא חזיא ליסמך אגודא ולמאי דפרישנא דבעינן תרתי ראוי להחזירה ומיסמוך אגודא מצינו לאוקמא הך דמס' כלים במטה שגנבוה או שחלקוה אחים או שותפין שאין ראוי להחזירה ובתוספתא דכלים תניא נטלה קצרה ושתי כרעים טמאה מפני שהיא כמטה ויושב עליה ואם מתחלה עשאה