תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות פא

משרה אשתו ע"י שליש משמע דחשיב סעודה ג' כמו הראשונה וצ"ע. ואי אקלע יום טוב ושבת בהדי הדדי או ר"ח ושבת כולל ואומר ברוך שנתן שבתות למנוחה וימים טובים לעמו ישראל וכו', וכן של ר"ח כולל בשל שבת וכדפרישנא

עד כמה מזמנין. וה"ה ברכת המזון בלא זימון אלא רבותא אשמועינן אפילו על כזית מזמנין

אם עבר צופים. פירש"י מקום שיכולין לראות משם בית המקדש. וקשה לרבי דא"כ הוה ליה למימר וכמדתה לכל רוח כדאיתא במי שהיה טמא איזו היא דרך רחוקה מן המודיעים ולחוץ וכמדתה לכל רוח, ע"כ נראה דצופים אינו שם מקום אלא מקום שיכולין לראות פני המקדש משם כדתניא בתוספתא אי זו היא צופים הרואה ואינו מפסיק ובתוספתא דסוטה תניא גבי מערכי המלחמה צופים וזהו ודאי אינו מקום קבוע אלא מקום שיכולין לראות המלחמה משם. מ"ר

שורפו לפני הבירה. פירש"י בפסחים משום דכל שפסולו בקדש באש ישרף כדדרשינן בפסחים פ' כל שעה. ואין נראה לר"י דא"כ אפילו עבר צופים נמי יחזור לשורפו לפני הבירה, ואומר רבי דלא אמרי' הכי בפ' כל שעה אלא לגבי קדשי קדשים וכי עבר צופים לא אטרחוהו רבנן לחזור, אבל אין נראה לפרש שחוזר ושורפו לפני הבירה כדי לביישו דהתם לא שייך טעמא דכדי לביישו דקאמר בפ' כיצד צולין גבי נטמא מעוטו והנותר שורפין אותו על גגותיהן וכו' ורמינהו מי שיצא חוץ לירושלים וכו' עד ואם לאו שורפו לפני הבירה ומאי קושיא ודילמא הכא היינו טעמא כדי לביישו והתם לא שייך טעמא דכדי לביישו אלא בניטמא שלם או רובו, אלא ש"מ כדפרישנא. מ"ר

זה וזה בכזית. אומר ריב"א שמפרש בירושלמי משום שבשר קודש אינה בטילה ברוב כמו חמץ והוי בכזית. ורבי מאיר סבר ואכלת זו אכילה ואכילה הויא בכזית ואומר רבי דהני קראי לאו דרשה גמורה היא אלא אסמכתא בעלמא דמדאורייתא בעינן שביעה גמורה כדאמרינן לעיל במי שמתו וכי לא אשא פנים כו' שאני אמרתי ואכלת ושבעת והם החמירו עד כזית ועד כביצה משמע דהני שיעורי דרבנן ואמרינן נמי התם לעיל בההיא פרקא כגון דאכל שיעורא דרבנן דאתי דרבנן ומפיק דרבנן ופירש"י שם שלא אכל אלא כזית, ואמרינן נמי בפ"ב דסוכה ואיתא נמי בפרק כל הבשר ובפ"ק דסוטה וכשהעלו לר' צדוק אוכל פחות מכביצה נטלו כו' ולא בירך אחריו וה"ה פחות מכזית לר' מאיר, דאיזה הוי מדרבנן הואיל וכזית מדאורייתא, והא דאמרינן לעיל להוציא אחרים ידי חובתן עד שיאכל כזית דגן לאו משום דכזית הוי שיעורא דאורייתא דאפילו לא אכל כלל היה יכול להוציאם מדאורייתא הואיל והוא גדול מידי דהוה אקידוש וברכת המצות כדפרישנא לעיל בעובדא דשמעון בן שטח. מ"ר

וה"ר יעקב מקורביל הקדוש היה אומר דמדאורייתא הוי שיעורא כזית ושיעורא דפחות מכזית דרבנן בבריה דעלמא כגון בגרגיר ענבים אחד שצריך לברך אחריו מדרבנן אבל פחות מכזית ומכביצה בדבר שאינו בריה אין צריך לברך ומביא מן הירושלמי ראיה דקאמר התם בפ' כיצד מברכין, רבי יוחנן נסיב זיתא ובירך לפניו ולאחריו והוה ר' חייא בר אבא מסתכל ביה א"ל רבי יוחנן בבלאה למה את מסתכל וכי לית לך כל שהוא מין ז' טעון ברכה לפניו ולאחריו, א"ל אית לי ומה צריכה ליה מפני שגרעינתו ממעטתו ולית ליה לר' יוחנן מפני שגרעינתו ממעטתו ומה עבד ליה ר' יוחנן משום בריה, לכן אפילו אכל פרידה אחת של ענבה או פרידה אחת של רמון טעון ברכה לפניו ולאחריו, מיהו תלמוד שלנו אינו סובר כך מדקאמר ולא אשא פנים לישראל וכו' משמע והם מדקדקין היינו מדרבנן וגם בתלמוד שלנו גבי ר' יוחנן אינו אומר זה התירוץ אלא מוקי לה בזית אגורי, אך נוכל לומר שאינו חולק על הירושלמי דמיירי לעיל בזית מליח שלא היה שלם ולהכי משני דצריך שיעור שלם מכזית הואיל ונחלק לשנים והוסר הגרעין, אבל בירושלמי מיירי כשהזית היה שלם ולכך סובר שיש לברך אפילו בפרידה של רמון. וכן פירש ה"ר יוסף לעיל שאין תלמוד שלנו חולק על הירושלמי והיינו מטעם דפרשינא, ומיהו אין חולק בזה שיכול לסבור שכל השיעורין דכזית וכביצה הוי מדרבנן: ואכילה בכזית. ואומר רבי דהלכה כרבי מאיר דאמר בכזית ואע"ג דקיי"ל ר"מ ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה בעירובין פרק מי שהוציאוהו הכא הלכה כר"מ משום דקם ליה רבי יוחנן בשיטתיה דאכל כזית מליח ובירך עליו תחלה וסוף ואמרינן לעיל אינו מוציא אחרים ידי חובתן עד שיאכל כזית דגן, ואם אנו אומרים מוחלפת השיטה וסבירא ליה לרבי יהודה כזית אתי שפיר טפי וגם אביי דלא מחליף על פסקא לא אשכחן דפליג וכן פסק ר"ח וה"ג ושאלתות דרב אחאי פרשת והיה עקב דהלכה כר"מ בכזית, ואף ע"ג דלענין יום הכפורים בעינן ככותבת, וכן לענין שתיה או"ר שיש להחמיר לברך על היין ואפי' שתה פחות מכדי לוגמיו ואע"ג דלענין יום הכפורים בעינן מלא לוגמיו לענין שתיה בבציר מכדי לוגמיו סגיא ואפי' מ"ד באכילה בכביצה יכול להיות לומר כן בשתיה, מיהו או"ר דלפניו צריך לברך ואפילו בפחות מכזית דאסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה וכן פסק הרב האלפסי זצ"ל ואמר נמי והעלו לר' צדוק אוכל פחות מכביצה ואכלו חוץ לסוכה ולא בירך לאחריו משמע אבל לפניו צריך לברך. ואמרינן בירושלמי פ' כיצד מברכין כל שאומר אחריו שלש ברכות אומר לפניו המוציא התיבון והרי