תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות פ

ומתניתין אמרה כן נותן הודאה לשעבר וצועק על העתיד לבא, פירוש ולכך אומר רצה והחליצנו בברכת רחם שהיא להבא וכן יענה ויבא, ועל הנסים אומר בברכת נודה לך על שם שהיא לשעבר, וכן בתפלה יעלה ויבא ברצה ונחם בבונה ירושלים ועננו בשומע תפלה ולצבור בין גואל לרופא שכולם להבא, ועל הנסים בהודאה שהוא לשעבר. קצרו של דבר כל דבר שהוא לשעבר אומר בברכה שהיא לשעבר ודבר שהוא להבא אומר בברכה שהיא להבא

ר' יוסי אומר וכו' כל הני תנאי לא פליגי אהדדי אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא

ומלכות בית דוד בנחמה לא יצא ידי חובתו, פסק ר"ח דקיי"ל בכולהו אם לא אמר לא יצא ידי חובתו

[דף מ"ט ע"א] ומ"ד אינה צריכה מלכו' קסבר דאורייתא ולמ"ד דאורייתא נראה שלא היה פותח בה בברוך אלא חותם בה בברוך הואיל והיא סמוכה לחברתה כמו שאר ברכות הסמוכות, ובתוספתא תניא ר' יוסי הגלילי היה מאריך בה וחותם בה, משמע שהיה סובר הטוב והמטיב דאורייתא ולכך היה חותם בה והיה עושה אותה ארוכה ומסתמא לא היה פותח בה בברוך, שאם היה דרבנן למה היה לו להאריך בה והאמרינן לעיל תדע דהטוב והמטיב לאו דאורייתא שהרי פותח בה בברוך ואינו חותם בה בברוך, אלא ה"ק שאם היתה מן התורה היה לו להיות כמו האחרות שחותם בברוך ולא תפתח בברוך הואיל והיא סמוכה לחבירתה כמו האחרות, ומה שפירש"י שאעפ"י שהיא מן התורה פותח בה בברוך ואעפ"י שהיא סמוכה לחבירתה שכולה הודאה ואין הפסקה ודומה לברכת הפירות והמצות, לא נהירא כי למה יש לשנות משאר ברכות שלפניה שאין פותחין בה בברוך וחותמין בה בברוך הואיל והיא סמוכה לחבירתה

ומ"ד א"צ מלכות וכו'. מיהו אנן קיי"ל דהטוב והמטיב דרבנן ולכך היא צריכה מלכות כדאמר לקמן צריכה שתי מלכיות לבר מדידה, ואעפ"י שאין שייך שתי מלכיות בברכת הארץ כיון שהיא סמוכה לחבירתה, מ"מ כיון שתקנו בה מלכות משום בונה ירושלים תקנו בה מלכות ג"כ בשביל ברכת הארץ ובשביל בונה ירושלים לא סגיא דלא תקון כדאמרינן משום מלכות בית דוד, והאומר בברכת ירושלים אבינו מלכנו רוענו זוננו וכו' אינו אלא טועה שאין להזכיר בה בבונה ירושלים מלכות שמים ואל יזכור מלכנו

יתיב ר' זירא אחורי דרב גידל ויתיב רב גידל קמיה דרב הונא ויתיב וקאמר, איני יודע מי אמר להא מילתא אי רב גידל או רב הונא

ולא ידענא אי אמר בה שמחה וכו' פרש"י ר' זירא קאמר ליה, מיהו הלשון משמע כי מה שאמר ותו יתיב וכו' אותו יתיב קאמר ולא ידענא אי קאמר בה שמחה וכו' דר"ח לא שייך ביה שמחה, או שמא משום דכתיב וביום שמחתכם וגו' ובראשי חדשיכם איתא מיהא ר"ח ליום שמחה, ועוד דשמחה כתב לרגלים ומצינו ר"ח דאיקרי מועד, אבל בשבת לא אשכחן דכתיב ביה שמחה

אי חתים אי לא חתים. דלא חשיבא הך ברכה אלא כמו ברכת הפירות וברכת המצות ואינה אלא הודאה בעלמא וזכרון המאורע

[ע"ב] אבל פתח בהטוב והמטיב חוזר לראש כדאמרינן לעיל גבי י"ח שאם עקר רגליו חוזר לראש וכאן אין לך עקירת רגל אחר אלא סילוק סדר ברכות והוי כמו הפסקה גמורה

ברכת המזון אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל. ולאו משום שמותר להתענות בר"ח שהרי אסור להתענות בו כדאמרינן בפ"ק דר"ה ובמגילת תענית, מ"מ אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל דבר שצריך ברכת המזון כי יאכל פירות או ירקות דבר שאין צריך ברכת המזון, אבל ביום טוב לא סגי דלא אכיל פת, וקשה דאמרינן בסוכה אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל חוץ מלילה הראשונה דיליף ט"ו ט"ו מחג המצות וי"ל דה"פ אי בעי לא אכיל בסוכה אבל בשביל יום טוב צריך לאכול וא"ת מאי נפקא מינה אי צריך לאכול משום יום טוב או בשביל סוכה. י"ל דנפקא מינה כגון שירדו גשמים ואכלו חוץ לסוכה, עתה בשביל יום טוב שפיר דמי, אבל אי בשביל סוכה כגון ביום טוב ראשון צריך לחזור ולאכול בסוכה לאחר שיפסקו הגשמים דילפינן ט"ו ט"ו מחג המצות, והא דאמרינן בפ' אלו דברים מר בריה דרבינא הוה יתיב בתעניתא כולא שתא וכו' משמע שהיה מתענה ביום טוב, מפרש ר"י דבתענית חלום קאמר אבל בשאר תעניות אסור

מסקנא דמילתא היכא שסיים בונה ירושלים ולא פתח הטוב והמטיב אומר בא"י אמ"ה אשר נתן שבתות לעמו ישראל וכו' וכן בימים טובים ור"ח וחותם בה בשל ר"ח הואיל ולא איפשיט לן, אעפ"י שהיא ברכה הסמוכה לחבירתה פותח בה בברוך הואיל והיא מדרבנן, מידי דהוה הטוב והמטיב שהיא מדרבנן ופותח בה בברוך ועוד שאינה אלא אקראי בעלמא. ומהאי טעמא נמי שמא אי לא חתים בשל ר"ח ולא אמר נמי שמחה שפיר דמי הואיל ואינה אלא מדרבנן, ואם שכח להזכיר מעין המאורע בסעודה ג' של שבת אם לא היה צריך לאכול פת כי אם מיני תרגימא כמו שמפרש ר"ת מידי דהוה אסעודה ג' של שבת שאם השלימה במיני תרגימא יצא ומשום הכי בסעודה ג' של שבת אם שכח להזכיר של שבת אין מחזירין אותו ואפי' אכל פת הואיל ואינה חובה כמו סעודה ראשונה. מיהו בכתובות פ' אעפ"י גבי