תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות עח

יודן קטן לס"ת עושין אותו סניף, ומשמע קצת כמנהג העולם, ושמא רוצה לפרש דלקריאת התורה מיירי שעולה למנין ז' אבל סניף לא הוי לעשרה, ולשון הירושלמי אכתוב בסמוך, וגם רבי לא רצה לעשות קטן וס"ת סניף לתפלה, וגם ה"ר יוסף כתב בתוספותיו ומסתברא דריב"ל קאי כרב אשי דפליג אמר זוטרא לעיל בריש פרקא גבי קורין לו ומזמנין עליו בעשרה, דמיקל בזימון דעשרה מזימון ג', והתם פסקינן כמר זוטרא דמחמיר בזימון דעשרה ולכך אין הלכה כריב"ל, וזהו לשון הירושלמי ר' סימון בשם ריב"ל ר' יוסי בן שאול בשם רבי קטן עושין אותו סניף לעשרה והא קתני אין מדקדקין בקטן, א"ר יוסי קיימא ר' סימון ר' חנינא בשם ריב"ל לשני קטנים נצרכה שאם היה קטן עושין אותו ספק ספק עושין אותו ודאי, ר' יודא בר פזי בשם ר' יוסי תשעה נראין כעשרה מזמנין מה מסויימין לא אפי' קטן ביניהן, ר' ברכיה א"ר יעקב בר זבדי בעי קומי ר' יוסי בר' אלעזר תמן קטן עושין אותו סניף לעשרה ומר אף הכא עושין אותו סניף לג' ומה אין תמן שמזכירין את השם עושים אותו סניף כאן שאין מזכירין את השם לא כש"כ, תני קטן וס"ת עושין אותו סניף, א"ר יודן כיני מתניתא קטן וס"ת עושין אותו סניף, ויש ירושלמי קטן לס"ת עושין וכו' בלמ"ד, מאימתי עושין אותו סניף ר' אבינא אומר פלגין רב הונא ורב יהודא תרויהון בשם שמואל חד אמר כדי שיהא יודע בטיב ברכה וחד אמר כדי שיהא יודע למי מברכין, א"ר יוסי כמה זמנין אכלית עם תחליפא אבא ועם ר' אבינא בר ביסי חביבי ולא זמנין עלי עד שהבאתי שתי שערות ע"כ לשון הירושלמי, ועל זה הגיה ר"ת ז"ל, וכן מנהג העולם ולא כמנהג רבה ותלמידיו דברכו, וגם ר"ח פירש לקמן כירושלמי, דרב נחמן דאמר קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו, זה שאמר רב נחמן משהוא נכנס לכלל י"ג שנה ולא הביא שתי שערות ידועות שהוא חשוב קטן אע"ג שהוא גדול, אם יודע למי מברכין והוא בן י"ג שנה מזמנין עליו פחות מכן לא, והא דשבחו לאביי דנפיק לברא ואחוי כלפי שמיא, לאו דוקא לאזמוני עליה אלא שיש בו בינה והוא קטן, שסובר ר"ח דקטן פורח היינו שהגיע לשתי שערות אבל השערות אינן גדולות לכוף ראשן לעיקרן שכן שיעורן, שאין דרך לגדל שער עד י"ג ופעמים עד עשרים, ורב נחמן לא אתא לרבויי אלא קטן פורח ויודע למי מברכין אבל קטן ממש לא אמר רב נחמן דפשיטא דלא פליג אברייתא דלקמן, ולעולם אין מזמנין על קטן אם לא הגיע לכלל שנים דהיינו שנת י"ג ולא הביא ב' שערות לכוף ראשן לצד עיקרן, מסקנא דמלתא אין עושין קטן סניף לעשרה לזימון ולשלשה ולתפלה עד שיביא ב' שערות כעובדא דר' יוסי בר תחליפא דירושלמי

מצוה דרבים שאני. דאלים עשה דרבים דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל, דהיינו עשה שמקדשין את השם ואפי' היא מילתא דרבנן כגון לשמוע קדושה וברכו שלא מצינו לו עיקר מן התורה אפי' הכי דחי ליה לעשה דיחיד, דלא משמע דמיירי כגון בפרשיות לקרות בתורה שהיא מדאורייתא והוי עשה דאורייתא, אלא משמע דאפי' בעשה דרבנן מיירי דאלים שהוא של רבים, ומכאן תשובה לה"ג שפירשו שאם נקבר לו מת ביו"ט אחרון שהוא מדרבנן שנוהג בו אבילות יום ראשון דאורייתא דכתיב ואחריתה כיום מר ודחי לרגל שהוא מדרבנן, דאתי אבילות ודחי לעשה דרבנן שהוא יו"ט האחרון, דהכא משמע דעשה דרבים דרבנן כגון לשמוע קדושה וברכו דחי עשה דלעולם תעבודו, ועוד שלא מצינו אבילות יום ראשון אחר שנקבר המת מדאורייתא, דלא אמר הכי אלא לענין אנינות ולאכילת קדשים, ועוד דאמר בפ"ק דכתובות גבי מי שהיה פתו אפויה וטבחו טבוח וכו' ונוהג שבעת ימי המשתה שהן מדרבנן דחו אפילו יום ראשון של אבילות, אלא ודאי אינו מתאבל כלל עד שיעבור הרגל אפי' יום טוב האחרון, וכן עמא דבר

המחדדין זה לזה בהלכה. ובתוך הסעודה שההלכה חשובה כשלשה, ולענין תפלה חשובה כעשרה רק שמחדדין שם בהלכה

תשעה וארון. הא דאמר רב נחמן קטן היודע וכו' לעיל פרשינא לה והארכנו בה

[דף מ"ח ע"א] תשעה שאכלו דגן וא' שאכל ירק מצטרפין, וה"ה ג' ירק ושבעה דגן מצטרפין אבל טפי לא דרובא דמינכרא בעינן כדאסיקנא, וה"ה ב' שאכלו דגן ואחד אכל ירק מצטרפין, אבל איפכא לא משום דרובא דמינכר בעינן, ואמר בירושלמי תני שנים ואחד ירק מזמנין מתניתא כרשב"ג פירוש מלתא דרשב"ג היא בסמוך, ויש רוצים לחלק דדוקא לזימון עשרה מהני אכל ירק או שתיה אבל לג' לא מהני להצטרף ומשמעון בן שטח יש ראיה דשתיה מהני, דאפילו מאן דפליג עליה דוקא להוציא אחרים אבל להצטרף שפיר דמי, וכן נהגו העם

סלסלה ותרוממך. יש ספרים דגרסי וכן הוא בירושלמי סלסלה ותרוממך ובין נגידים תושיבך, וכתוב שם כתוב בספר בן סירא וכו' ופסוק יש במשלי סלסלה ותרוממך תכבדך וגו' ויש ספרים דגריס לה הכי הכא

יהבו ליה כסא אחרינא ובריך, הקשה ה"ר יעקב מקורביל כי איך נצטרף שמעון בן שטח עמהן, והלא כבר אכלו וסלקו עצמן מלאכול, ואמרו לעיל מאן יהיב לן גברא דמברך לן ואמרינן בפ' ערבי פסחים ובחולין פ' כסוי הדם כיון דאמריתו הבו ונבריך אסור