תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות עז

אפי' כל מילי לא יועילו לענין חילול, ואי כסף לאו דוקא אפי' קרקע שפיר דמי, ואומר רבי דדרשינן לה בכלל ופרט, ונתן כלל, כסף פרט, והיה לו חזר וכלל ואו אתה דן אלא כעין הפרט דבר המיטלטל וגופו ממון יצאו קרקעות וכו', ובתורת כהנים פ' בחקתי דריש לה מקראי אחריני וכל ערכך יהיה בשקל הקודש מה תלמוד לומר לפי שנאמר ופדה יכול בעבדים ובשטרות ובקרקעות ת"ל בשקל הקדש, אין לי אלא סלעים של הקדש מנין לרבות כל דבר המיטלטל ת"ל ופדה, א"כ למה נאמר בשקל הקדש פרט לעבדים ולשטרות ולקרקעות, פירוש דפדה דכתיב בתריה בתר ואם בהמה הטמאה ופדה בערכך, ושמא מכח כלל ופרט וכלל דריש כדפרישנא, והא דמייתי קרא דונתן הכסף וקם לו, כך דרך התלמוד להביא דרשות פשוטות ביותר אעפ"י שאינו יוצא משם, כמו בנעוריה בית אביה כל שבח נעורים לאביה, ואע"ג דבהפרת נדרים כתיב, וכן ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה, שאין דרשה זו לר' יוסי הגלילי דעירובין פ"ק וריש פ"ב דגטין, וכן לי ולא לאורי וכן הרבה

דאמר ר' יהושע בן לוי אעפ"י שאמרו קטן המוטל בעריסה אין מזמנין עליו אבל עושין אותו סניף ומשלימו לעשרה. פירוש ורב אסי דאמר מזמנין בעשרה קאי

זאת תשובת רבינו תם וממנו תלמוד הלכה

אשר שאלת מנין לנו להשלים קטן לעשרה ומאימתי זמן צירוף השלמה שלו, נראה בעיני כי מצטרף אפי' אינו יודע למי מברכין ולמי מתפללין אלא מוטל בעריסה מצטרף לעשרה, מדא"ר יהושע בן לוי בפ' ג' שאכלו אעפ"י שאמרו קטן המוטל בעריסה אין מזמנין עליו דהיינו אינו יודע למי מברכין ולמי מתפללין אבל עושין אותו סניף ומשלימין אותו לעשרה, סניף היינו לברכת המזון לעשרה בשם, ולעשרה שמתפללים משום דבר שבקדושה, וכן עבד אחד משלים אבל תרי לא כדאמר ריב"ל נמי התם, ואיפסקא מלתיה דריב"ל במילי אחריני דתניא כותיה, ש"מ דלית הלכתא ככל הני שמעתא דבשלהי סוגיא לאו אריב"ל קאי דאיפסיקא מלתיה ועוד דהא מסייע ליה רב אסי, ובבראשית רבה גריס הכי, אריב"ל תינוק עושין אותו סניף לעשרה, ובעי התם לשלשה מהו, ופשיט התם דכש"כ הוא ופליג אהא דשלשה אמימרא דריב"ל דהתם תלתא קולי ובמילתא דידן תלתא חומרי, ועוד פוסק התם לברכת המזון עושין אותו סניף, אבל לק"ש ותפלה עד שיביא שתי שערות, וליתא דתלמוד שלנו עיקר, והא דאמרינן לית הלכתא ככל הני שמעתתא לא קאי אדריב"ל אלא אשמועינן דאותן תשעה וארון ותשעה נראין כעשרה וקטן פורח נמי ואע"ג דתניא נמי הכי מוקמינן לה אליבא דרב נחמן או בקטן פורח ואינו יודע למי מברכין, אי נמי באינו פורח ויודע למי מברכין, דע"כ אמאי דתניא נמי הכי לא קאי ולית הלכתא, והיינו כריב"ל דאמר קטן המוטל בעריסה אין מזמנין עליו, הא אם יודע למי מברכין מזמנין עליו, אבל לסניף ולתפלה אפי' אינו יודע מצטרף, ואסניף ותפלה לא פליג רב נחמן מדקאמר קטן היודע למי מברכין אי נמי פורח מזמנין עליו ולא איירי לסניף ולתפלה, כדמוכח כולה שמעתא, ולהתפיסו ספר תורה או חומש לא מוכחא שמעתא אלא בפרקי דר' אליעזר איתיה גבי עבור שנה ומתוך אותו מדרש החמירו גם כאן ואע"ג דלא דמו להדדי דהתם לאו משום דבר שבקדושה הוא, וכן פירש רב האי גאון זצ"ל דקטן עולה למנין עשרה, ור"ח חולק עליו ולא מכח הלכה אלא שכן דרכו לתפוס חומרא שלא להוציא שם שמים לבטלה, ותניא כותיה דרב חסדא לעיל גבי אין מדקדקין בקטן, ואפי' לדברי ר"ח שמחמיר בזימון הוא מחמיר אבל בסניף לעשרה לא פליג אדריב"ל דקיי"ל כותיה וליכא מאן דפליג, ומה שפוסק בה"ג דקטן פורח ויודע למי מברכין מצטרף, נראה בעיני דאו או קאמר או פורח או יודע למי מברכין, ורבי מוסיף על דבריהם דאפי' מוטל בעריסה דאכל בי עשרה שריא שכינה, דכי גמירי ונקדשתי לא שנא גדולים ולא שנא קטנים ובלבד שיהי' תשעה גדולים דטפי מחד לא כדאמרינן גבי עבד דליכא יקרא דשמיא כולי האי, ועבד נמי איתא בכלל ונקדשתי, דשכינה שריא אכל מחוייבי מצות ובני ברית, והני מילי דמצטרפי בישראל גדול מברך אבל לאפוקי אינהו לא דאמרינן בשלהי ר"ה דכל מי שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתן, והא דסלקי קטן ועבד ואשה אע"ג דליתנהו בתלמוד תורה למנין שבעה משום דס"ת לשמיעה קאי וברכתו אינה לבטלה דלא מברכין אקב"ו על התורה אלא אשר בחר בנו ונתן לנו את התורה, וצורנו יתן לכולם שלום, נשלמה התשובה וגם רבי השיבני אעפ"י שר"ת מ"כ התיר לעשות קטן סניף לעשרה ולתפלה בלא חומש בידו, הוא לא היה נוהג כן ולא עשה מעשה, וגם מה שמצריכין אותו לחומש בידו אינו בשום מקום רק בפרקי דר' אליעזר גבי עבור שנה מזכיר ס"ת. והכי איתא התם בג' מעברין את השנה ר' אליעזר אומר בעשרה ואם נתמעטו מביאין ס"ת ועושין עיגולא וכו' ואינו מזכיר שם כלל שיהא הקטן אוחז ס"ת, ואפילו היה בשום מקום לענין תפלה אומר רבי דהיינו דוקא ס"ת העשוי בגליון או חומש אחד מה' חומשי התורה העשוין בגליון אז נופל על זה לשון חומש ולא לשון ספר אבל חומש כעין שלנו לא היה בימי חכמים, ומה שאומר בקטן וס"ת עושין אותן סניפין בירושלמי ובב"ר, זהו או קטן או ס"ת כמו תשעה וארון כדאיתא בתלמוד שלנו שבמקום אחד מזכיר שם ס"ת ולית הלכתא הכי, ואעפ"י שיש בירושלמי כתוב כן קטן וס"ת עושין אותן סניפין, א"ר