תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות עו

לגבייהו, ואינו ניכר בין תשעה, אפי' הכי אין מזמנין עליו

דתניא איזהו עם הארץ כל שאינו אוכל חוליו בטהרה דברי ר' מאיר וכו', וברייתא דבסמוך גריס למי בסוטה פ' נוטל איזה עם הארץ כל שאינו קורא ק"ש שחרית וערבית דברי ר' מאיר, וחכמים אומרים כל שאינו מניח תפלין, והכא גריס ר' אליעזר ור' יהושע, מיהו אחרים דבסמוך דאמרי אפי' קרא ושנה וכו', אין זה ר' מאיר, והכי נמי איכא טובא יש אומרים שאינו ר' נתן בפ"ק דבבא בתרא גבי איוב, והני שני ברייתות מתניא שפיר לענין זימון כדאשכחן דמייתי לה הכא גבי זימון, ואין לומר דהך ברייתא דכל שאינו אוכל כו' מיירי להאמינו על התרומה ועל המעשרות, והא על ידי שהוא חשוד על הטהרות אינו חשוד על הדמאי כדאיתא בפ' עד כמה ואומר רבי דהאי דהכא דכל שאינו אוכל חוליו בטהרה מיתניא בתוספתא דעבודת כוכבים פ"ג לענין שנותנין לעמי הארץ בנות של חברים גדולות ופוסקין עמהם שלא תעשה על גביו טהרות אלא בפרישות חברים תנהוג כשהיא תחתיו, וחכמים אומרים כל שאינו מעשר פירותיו, ולענין להשיאו, ואחרי דברי רשב"ג שנה בתוספתא איזהו עם הארץ כל שאינו אוכל חוליו בטהרה דברי ר' מאיר וחכמים אומרים כל שאינו מעשר פירותיו, ולענין להשיאו בת חבר קאמרי, דכיון שאינו חשוד לעשר רק על טומאה, דכל הני עמי הארץ דברייתא דבסמוך ובפ' נוטל מיתניין לענין ששה דברים שנאמרו בעמי הארץ וכו' כדאיתא בפ' אלו עוברין

אמר רב הונא הלכה כאחרים, מיהו האידנא אין אנו א מדקדקין בכך ורגילין אנו לזמן בעם הארץ כר' יוסי שלא יהא כל אחד הולך ובונה במה לעצמו, והכי נמי אמרינן בפ' חומר בקודש במס' חגיגה כמאן מקבלין האידנא סהדותא מעם הארץ כר' יוסי, ואע"ג דבפסחים פ' אלו עוברים קאמרינן ששה דברים נאמרו בעם הארץ אין מוסרין להם עדות, וגם ר"ח כתב והאידנא לא רגילי רבנן בהכי ומזמנין על עם הארץ, וה"ר שמעיה פירש דלית הלכתא ככל הני, דקיי"ל לקמן היודע למי מברכין מזמנין עליו ומשמע אפי' עם הארץ, ואין נראה דודאי התם לא קאי אהא שמעתא כלל, דודאי עם הארץ פשע במה שלא שימש ת"ח ושנה כו', אבל קטן לא פשע כלל, ובההוא דוקא איירי שמעתא דהתם

שחיללו על גבי אסימון, פירש"י כסף שאין עליו צורה שקורין פלזו"ן בלעז, והקשה ר"ת מהא דאמר בפ' במה אשה יוצאה גבי יוצאין בסלע שעל גבי הצינית מ"ש סלע אילימא משום דכל מידי דאקושי מעלי לה ליעבד לה חספא אלא משום צורתא ליעבד לה פולסא, אלמא משום שיש עליו צורה, ועוד קשה מדאמר בפ' הזהב וצרת הכסף בידך לרבות כל דבר הניצר ביד ואפי' אסימון דברי רבי ישמעאל, ולמה טוב אסימון יותר ממעות הניתנות בסימן לבית המרחץ שאין מחללין עליהם כיון שאין עליהם צורה, ואומר ר"ת שיש עליו צורה אך אינו יוצא בהוצאה אלא ע"י הדחק, ולהכי מרבינן ליה בהזהב לרבות דבר הניצר וכו', מיהו אומר רבי שזה אינו קשה כלל לפירש"י מההיא דשבת דמשום צורתא ליעבד לה פולסא, לפי שכל דבר שאינו יוצא בהוצאה קרי ליה פולסא, וגם הוא חשוב טפי ממעות הניתנות סימן לבית המרחץ הואיל שבדבר קל יעשה עליו צורה ויוצא בהוצאה, ואדרבא קשה לר"ת דתנן בהזהב מעות הרעות קונות את היפות כו' אסימון קונה את המטבע, וכיון ששנה שמעות הרעות שיוצאין בהוצאה בדבר מועט מיקרי פירא כש"כ אסימון שאין דרך להוציא אלא בדוחק גדול, אבל לפירש"י אתי שפיר דהוה ס"ד דאסימון לא מיקרי פירות כ"כ הואיל ובדבר מועט יוצא בהוצאה שיעשה עליו צורה, ומחד לא שמעינן אידך

שחללו על גבי אסימון. ולא הוה מצי למימר שחללו ע"ג מעות שניתנו לסימן בבית המרחץ, וככולי עלמא, ובאסימון פליגי תנאי בהזהב, משום דהא הוה ליה פשיטא, ולא הוה משמיענו שום חידוש

הקדש שחללו על גבי קרקע. וא"ת תלוש ולבסוף חברו כמחובר הוי והיכי קאמר שמואל בהזהב בונין בחול ואח"כ מקדישין, והא הוי כחללו על גבי קרקע, י"ל דס"ל לשמואל דתלוש ולבסוף חברו תלוש הוי, ואפי' אי הוי ס"ל כמחובר הוי גבי חומה דעלמא גבי חומת עזרה שלא יוכל להיות שם חומה אי לא הוי כתלוש כדמוקי לה לגבי מעילה הוי כתלוש, (מיהו לגבי מעילה הוי כתלוש) כדאמר בערכין סוף פרק האומר משקלי כיון דדר בה נפק שכר לחולין וה"ה לענין חילול, והקשה ה"ר אלחנן מדאמר במעינה פ' הנהנה מן ההקדש [דף כ' ע"א] דמייתי התם מסייע ליה לרב דאמר המשתחוה לבית אסרו, ודחי הנאה הנראה לעינים אסרה תורה והדר קאמר לימא מסייעא ליה הדר בבית של הקדש כיון שנהנה מעל ודחי ריש לקיש בהקדישו ואחר כך בנאו, אי הכי מאי איריא דתני דר בבית של מערה של הקדש לא מעל, ליתני בבית של אבנים שבנאו ואח"כ הקדישו לא מעל וכו', אלמא דר בבית שבנאו ואח"כ הקדישו אין בו מעילה, ובערכין מיירי שבנאו תחלה ואח"כ הקדישו, ואמר רבי דהתם לא הוי אלא דחויא בעלמא

ונתן הכסף וקם לו. אין הפסוק אלא ויסף חמישית כסף ערכך והיה לו, ודרך התלמוד לקצר מקראות כמו בעירובין פ' הדר דקאמר בצר אל יורה, וכן לקמן פ' הרואה לקיים מה שנאמר כל החלומות הולכין אחר הפה, ואינו פסוק אלא מקצר ענין ויהי כאשר פתר לנו כן היה, וכן הרבה מקומות

ונתן הכסף וקם לו, ותימא מה נפשך אי כסף דוקא