תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות עג

לה פירושא דהך שמעתא בלא גמגום ובנא ספק וה"ג התם, ג' שאכלו כאחד וביקש אחד מהן לילך לו דבי רב אמרין יברך ברכה ראשונה וילך לו, אי זו היא ברכה ראשונה דבי רב אמרי זו ברכת הזימון, רבי זעירא בשם רבי ירמיה זו ברכת הזן את הכל, רבו חלבו בר חנן בשם רב זו הזן את הכל, התיב רב ששת הא מתניתא פליגין שנים ושלשה חייבין הא ארבעה לא אין תאמר ברכת זימון ראשונה ניתני ד', אשכח תני ד', אין תאמר זו הזן את הכל קשה אין תאמר זו הטוב והמטיב לית את יכיל, דאמר הונא משנתנו הרוגי ביתר לקבורה קבעו הטוב והמטיב, א"ר הונא תיפתר כר' ישמעאל דאמר הטוב והמטיב דבר תורה, נמצא דשנים וג' שאתה אומר גברי אינון והכין פירושו, שנים ושלשה ואין אחד מהם יודע לברך הזימון כולה בברכותיה אלא אחד מהם יודע ראשונה והשני יודע ברכה שניה והשלישי יודע השלישית וקאמר שחייבין בברכת הזימון לפי שכל אחד יברך ברכה שלו ונמצאת ברכת המזון עולה משנים מהן או משלשתן, וגמרינן מינה דברכת המזון עם הזימון אינה אלא ג' בלבד, ולפיכך אינה נחלקת אלא בג' אנשים בלבד ומשום הכי קתני שנים ושלשה ולא קתני ארבעה, ואי אמרת ברכת הזמון עד נברך ניתני ד' ופריק אשכחן תנא דתני ד' ואנא דאמרי כותיה, ואם תאמר הך תנא דתני ד' משום דהטוב והמטיב הוא דמני אמר לה גברא רביעאה, לית לן למימר הכי דברכת הטוב והמטיב דרבנן ולא מני לה תנא בהדי דאורייתא דאמר רב הונא כו', הדין פירושא דהדא גמ' דבני מערבא וחד טעמא היא עם גמרא דילן וכבר סליק פירושא דהא מתניתא כהוגן וליכא קושיא כלל, וקיי"ל כרב נחמן דאמר עד נברך וכן עמא דבר דהא כל יחיד מברך מתחיל מברכת הזן, אלמא ברכת הזימון דליתא אלא בשלשה עד נברך בלבד היא, אבל ברכת הזן אינה בכלל זימון. להיכן הוא חוזר אותו שאומר נברך שאכלנו משלו, רב זביד אמר משמיה דאביי חוזר לראש ואומר נברך שאכלנו פעם אחרת ורבנן אמרי למקום שפסק שאומר ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו וכן הלכתא כל זה פירוש רבינו אלפאסי זצ"ל, ולפי זה משמע דלא קאי כלל להיכן הוא חוזר אלעיל אאחד שהפסיק סעודתו והוצרך לצאת אלא מלתא באפי נפשה היא שאומר שהמזמן יענה ויאמר פעם שניה וכן פירש ה"ר יוסף להיכן הוא חוזר המברך ברכת זימון רב זביד משמיה דאביי אומר חוזר לראש ומתחיל נברך שאכלנו משלו ובטובו חיינו בא"י אמ"ה הזן וכו' ורבנן אמרו למקום שפסק כלומר אינו אומר נברך אלא אומר ברוך שאכלנו משלו וכו' ואף בה"ג פי' כן דקאי אמברך וגם לפירוש רבינו יכולין אנו לפרש כן דלא קאי כלל אדלעיל ואע"פ שאין זה קשיא לפירושו אי קאי אאחד מפסיק לשנים, דכולה שמעתא איירי בהכי כדפרישנא וגם בפירוש ר"ח פירש הכי דאאחד שיצא והפסיק קאי. ובה"ג פסק כרב ששת וכתב דהיכא דבעי למיפק חד מינייהו ובעו חברי' למיעבד ליה לפנים משורת הדין פוסקין סעודתייהו ומשמעי עילוייהו עד הזן וגמר איהו ברכה כולה ונפיק וחוזרין וגומרין סעודתן ומברכין, ובטוב יכילת לסבור כפירוש רבי דאפילו לרב ששת יחיד המברך מתחיל ברכת הזן דאינהו לא מיפלגי אלא בהפסקה, וכדפרישנא לעיל בשם רבינו וכן נראה עיקר

כדתניא כל הברכות כולן פותח בהן בברוך וחותם בהן בברוך. תמה רבי על אלהי נשמה שנתת בי ועל אתה הוא עד שלא נברא העולם ועל תפלת הדרך שחותמין בהן בברוך ואין פותחין בברוך ואינן סמוכו' לברכה שלפניהן. ואומר רבי שאינן אלא שבח והודאה ולא לברכה נתקנו וצ"ע בסד' דרב עמרם, וברכה שאחר מקרא מגילה האל הרב את ריבנו שאין חותמין בה בברוך אבל רבי רגיל לחתום וכן היא כתובה בספרי' ישנים במס' מגילה וגם בירושלמי, וגם ברכת בורא נפשות רבות יש שחותמין בה, וכך היא בירושלמי אבל אינן דומות לברכת הפירות ולברכת המצות, ובסדר רב עמרם לא חתים, מ"ר

וברכה הסמוכה לחברתה, פירוש לפי שפתח בראשונה אינו צריך לפתוח בשניה בברוך ועל ברכה של מפטיר צור כל העולמים כו' עד שכל דבריו אמת וצדק, יש שם הפסקה במחזורים ואח"כ מתחיל נאמן אתה הוא ה' אלהינו ואינו מתחיל בה בברוך, ואומר רבי דודאי ברכה אחת היא עד האל הנאמן בכל דבריו, ומה שיש הפסק שם מפרש במסכת סופרים שהיו שם רגילין הצבור לומר דברי שבח ביחד כמו שמפורש שם במס' סופרים, ועוד מוכיח שם שאינה אלא ברכה אחת דקאמר התם אחרי ששנה כל ברכות של מפטיר לא אמרו לאומרו אלא לקיים ברכות שבע כנגד ז' קרואים, פירוש שתים בקריאת התורה תחלה וסוף ואחת בתחלת הפטרה וד' בסופה הרי ז'. וז' ברכות שאומרים בחופה שפותחין בהן בברוך אעפ"י שהן סמוכות זו לזו פירש"י בריש כתובות שהכל ברא על שם אסיפת רוב עם נתקנה כלומר שהכל ברא לכבודו כל אלו ומתחלת אסיפתם היה ראוי לאומרה, וכן יוצר האדם לא היה צריך לאומרה כלל הואיל ואיכא אשר יצר ועל שם שתי יצירות נתקנה והקדימוה לאשר יצר, ור"ח פירש לפי שיש אמורא פ"ק דכתובות שלא היה מברך אלא חמש ולא היה מברך יוצר האדם, ור"ת פי' דהוו כברכת הפירות וכברכת המצות שהן קצרות ואם לא היה פותח בהן בברוך היה נראה כברכה אחת, וברכת אשר ברא ששון ושמחה פירש"י שאומרים אותה כשאין שם פנים חדשות, וברכות של הבדלה שפותחין בהן בברוך שאינן סמוכות זו לזו, שהרי רבי מפזרן כדאמר בע"פ