תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות עב

רב אשי עני ליה בלחישא כי היכי דלא נזלזלו בהטוב והמטיב. פסק בה"ג דהלכתא כרב אשי דעני ליה בלחישא, ועוד לדידן דלית לן פועלים אין לחוש בהיכר פועלים ואפי' אביי מודה

[דף מ"ו ע"א] בוצע הוא מברך כי כבוד הוא ודרך ארץ שיגמור כל הברכות כי אם היה מברך אחר היה בוצע רק לבצוע

בעל הבית בוצע ואורח מברך. וא"ת הואיל ור' אבהו ס"ל הכי אמאי אמר לר' זירא לבצוע. י"ל שר' זירא היה ג"כ וסעודה היתה לכבודו. אי נמי משום כבודו דר' זירא הוה עביד הכי

אורח מברך שיברך לבעל הבית. ואפי' בעל הבית גדול מן האורח כדי שיברך לבעה"ב ואם ירצה בעל הבית לברך מאחר שהוא גדול יברך ואם ירצה גדול ליתן רשות לברך הרשות בידו כדאשכחן לקמן גבי רבי ור' חייא ורב דהוו יתבי בסעודתא ואמר רבי לרב לברך

בעל הבית בוצע וכו'. נראה שיש לקיים דברי שניהן דהיכא שבעה"ב אוכל עם האורח בעל הבית בוצע כדי שיברך יפה והיכא שהאורח אוכל לבדו בלא בעה"ב הבוצע הוא יברך

עד היכן ברכת הזימון. פירש"י שצריכין להיות שלשה וכשהם שנים לא יאמרוה דרב נחמן אמר עד נברך פירוש עד ועד בכלל ורב ששת אמר עד הזן שגם היא מברכת הזימון, ובסוף שמעתא פירש להיכן הוא חוזר משנצטרף לזימון ואמר לעיל רב ששת ברכת המזון עד הזן והוצרך זה להיות מפסיק אכילתו עד שגמר זה המברך ברכת הזן וחזר זה שהפסיק לשנים לגמור סעודתו להיכן הוא חוזר לברך לאחר שיגמור סעודתו וקאמר שחוזר לראש לתחלת הזן שהרי נתחייב בזימון שמתחלה הוקבע לשלשה ורבנן אמרי למקום שפסק, וקשיא טובא על פירושו חדא דהא לא אשכחן יחיד שאינו אומר ברכת הזן ועוד למה הפסיק לומר לקמן להיכן הוא חוזר וקאי אשמעתא דלעיל דאחד מפסיק לשנים והפסיק כולה שמעתא דלא איירי בהכי ועוד דבכל דוכתא נקט מברך ג' ברכות וכן לא יהי' לרב ששת דקיי"ל כותיה באיסורא אלא ביש זימון אבל יחיד לא יאמר כי אם שנים ועוד קשה מדתניא לקמן בפרקין וברכת זו ברכת זימון את ה' אלהיך זו ברכת הזן וקשה לרב ששת דאמר זימון היינו ברכת הזן ועוד שפוסק התלמוד לקמן והלכתא למקום שפסק דהיינו ברכת הארץ כשאר יחיד והא מעשה בכל יום דלא עבדינן הכי, על כן נראה לפרש כמו שמפרש רבי עד היכן ברכת הזימון אדלעיל קאי דאמר ג' שאכלו אחד מפסיק לשנים כלומר שיברך ברכת הזימון השלישי עם השנים ולאחר שבירך יחזור ויאכל וקאמר עד היכן ברכת הזימון שיאמר עמהן רב נחמן אמר עד נברך עד ועד בכלל אבל ברכת הזן לא יגמור ורב ששת אמר עד הזן והזן יאמר בכלל עמהן דכיון דאין נברך ברכה אינו אומרה בכלל זימון אלא הזן ולא משום דחשיבא ברכת הזן מזימון דאינה בכלל זימון אלא לענין שישלים עמהן ברכת הזן שהיא ברכה אבל הא פשיטא שכל יחיד יש לו להתחיל ברכתו מברכת הזן כמו שאנו נוהגין וקאמר נימא כתנאי דתני חדא ברכת המזון שתים ושלשה ותניא אידך שלשה וארבעה ואאחד מפסיק לשנים קאי וסברוה דכ"ע וכו' מ"ד שתים ושלשה קסבר עד הזן וקאמר שתים להפסקה ושלשה לשאר יחיד ומ"ד שלשה וארבעה קסבר עד נברך וקאמר שלשה להפסקה וד' לברכת המזון עם ברכת הזימון ומסיק לא רב נחמן מתרץ לטעמיה וכי מסיק לקמן אליבא דרב ששת דחוזר למקום שפסק הויא ברייתא בשתים ושלשה שאם שתים בהפסקה שחוזר למקום שפסק ומ"ד שלשה וארבעה קסבר הטוב והמטיב דאורייתא ואיכא שלשה להפסקה וארבעה לשאר יחיד ולמ"ד חוזר לראש יכול ליישב הברייתא שאין כאן חיסר ברכה בשביל הפסקה ומוקמינן להו בפועל וארבע בכל אדם והטוב והמטיב דאורייתא ולמ"ד שתים ושלשה הטוב והמטיב לאו דאורייתא ושתים בפועלים ושלשה בשאר בני אדם, וכפירוש זה משמע בירושלמי דקאמר ג' שאכלו כאחת וביקש אחד מהם לילך לו דבי רב אמרי יברך ברכה ראשונה וילך לו ואי זו היא ברכה ראשונה דבי רב אמרי ברכת הזימון ר' זעירא בשם ר' ירמיה אמר זו הזן את הכל והיינו משמע דאשלשה שאכלו ובקש אחד מהן לצאת ואאחד מפסיק לשנים קאי כדפירשנו וקיי"ל שפיר כרב ששת דאינהו נמי מודו שכל יחיד יש לו להתחיל ברכת הזן דלא חשיב ליה ברכת זימון אלא להפסיק וכדפרישנא. מ"ר. אבל רבינו יצחק אלפאסי ז"ל פירש בספרו בענין אחר על פי הירושלמי וגרסת הספרים שלהן שהיה כתוב בהן וגם יש ספרים שגורסין כן נימא כתנאי דתני חדא שנים ושלשה מברכין ברכת זימון ותניא אידך שלשה וארבעה משמע דקאי אבני אדם ולא אברכות וזה לשונו עד היכן ברכת הזימון רב נחמן אמר עד נברך ורב ששת אמר עד הזן כלומר שאם אכלו ג' והוצרך אחד לצאת שיושב עד שיאמר ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו שזו היא ברכת זימון ורב נחמן אמר עד את הכל ואמר נימא כתנאי דתני חדא שנים ושלשה שאכלו כאחד מברכין ברכת זימון ותניא אידך ג' וד' מאי לאו דכ"ע אית להו הטוב והמטיב לאו דאורייתא ובהא קמיפלגי מ"ד שלשה וארבעה קסבר עד נברך וכו' ודחינן לא רב ששת מתרץ לטעמיה ורב נחמן מתרץ לטעמיה הא שמעתא שקלו וטרו בה קמאי ז"ל ולא סלקא להו כל עיקר דסבירא להו דהא דתניא שנים ושלשה ברכות אינהון, וקשה להו היכי תנא להו בלשון זכר ולא אשכחן כן בפרקא והך מימרא דעד היכן ברכת זימון איפליגו בה בגמ' דבני מערבא לאותובי אתא למ"ד עד נברך מהא ברייתא דשנים ושלשה מברכין ברכת הזימון וכד מעיינת סליק