תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות ע

הקומץ רבה בסופו דלילה נמי זמן תפלין הוא והלכה ואין מורין כן וא"כ אפי' מסלקן בלילה לא יברך עליהן, כיון שאין כאן מצוה בסלוקן ולכך אין אנו נוהגין לברך ברכה דלשמור חוקיו לא בסילוק ציצית ולא בסילוק תפלין. מ"ר ור"ת: וא"ת ולמ"ד בחוקת הפסח הכתוב מדבר למה לא היו מברכין לשמור חוקיו בגמר אכילת פסח כמו שאנו נוהגין למ"ד בחוקת תפלין אי הוי לילה לאו זמן תפלין וכן כמו כן באכילת מצה בזמן הזה דאיתקש לפסח. י"ל דלא דמי דהא אנן עושין מצוה בסילוק תפלין דהא אמרינן בהקומץ רבה כל המניח תפלין לאחר שקיעת החמה עובר בעשה, אבל לאחר שאכל את הפסח כבר נגמרה המצוה ומה יברך, ועוד כל הלילה נמי זמן אכילת פסח, מיהו אין בכך כלום כיון דאכל כזית מן הפסח גמר מצותו, אלא נבחר טעמא כדפרישנא שבגמר המצוה אין עושין שום מצוה ואין ברכה כי אם על עשיית המצוה

למעוטי ריחני. וה"ה דהוי מצי למימר שאר מצוה שופר לולב וציצית וכיוצא בהן אלא שרוצה למצוא בע"א וכן למעוטי פחות מכזית שאין מברכין לאחריהן ומברכין לפניהן כמו שפירשנו ביומא ובפסחים ולקמן באידך פרקין בעז"ה אבל רוצה למצוא מין שלם וענין שלם

אסור לאכול ירק חי קודם ד' שעות. מיהו כאמימר ורב אשי קיי"ל דאכלי קודם ד' שעות כמו עובדא דבסמוך

גילדני דבי גילי. פירש ר"ח דג הגדל בטיט שבים

למעוטי דחנקתיה אומצא. אומר רבי דדוקא גבי מים לא יברך לפי שאינו נהנה מן המים אבל שאר משקין שנהנה בטעמן ובשתייתן מברך ואפילו חנקתיה אומצא הואיל והוא נהנה כדאמרינן לעיל מהו דתימא הואיל ולרפואה קא מכוין לא יברך קמ"ל כיון דאית ליה הנאה מיניה בעי ברוכי. ובסדר רב עמרם והיכא דחנקתיה אומצא דלא בעי ברוכי הכי שדר רב פלטוי ראש ישיבה מקמי דלשתיה לא יברך שהכל משום דאניס לבתר דשתיה מברך בורא נפשות, ואין נראה לי דטעמא משום דלא מתהני מה לי לפניהם מה לי לאחריהם אלא ודאי לא צריך לברוכי כלל לא לפניהם ולא לאחריהם

[ד' מ"ה ע"א] ר' טרפון אומר בורא נפשות רבות לפניהם והוא לא היה מברך על המים לאחריהם כדאשכחנא אמוראי לעיל שהרי לא מצינו ברכה לאחריהם אלא זו בלבד: הלכתא מאי משום דהוה מסתבר ליה טעמא דר' טרפון לפי שהיא ברכה חשובה מיבעיא ליה מאי בעי ברוכי

הדרן עלך כיצד מברכין

פרק שלשה שאכלו

שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן. והא דתנן לקמן שלשה שאכלו כאחת אין רשאין ליחלק, ומפרש בגמ' על הך משנה דאשמועינן דמשישבו לאכול אעפ"י שלא אכלו עדיין אין רשאין ליחלק אבל משאכלו חייבין לזמן וזה שמעינן ממשנה יתירא וממשנה זו ודלקמן שמעינן שאפי' לא אכלו אין רשאין ליחלק

והכותי. ואשמועינן האי תנא דכותים לאו גרי אריות הן

אבל אכל טבל וכו'. ואשמועינן שאין לו לזמן על דבר עבירה שאכל. דוגמא זו אמרינן בפ"ק דסנהדרין ואף בריש פ' הגוזל קמא הרי שגזל סאה חטים מחבירו טחנה אפאה והפריש ממנה חלה אין זה אלא מנאץ ועל זה נאמר ובוצע ברך נאץ ה'

אבל אכל טבל וכו'. שמעתי בשם רבינו שמואל שהיה אומר שאם שני בני אדם אכלו בחבורת זימון אחד נזהר מפת של כותים ואחד מהן אינו נזהר אעפ"י שאין אותו שנזהר יכול לאכול מפת הכותים כיון שאותו שאינו נזהר יכול לאכול מפת של ישראל שמצטרפין שפיר לזימון וראיה מפ"ק דערכין הכל חייבין בזימון כהנים לוים וישראלים פשיטא לא צריכא דכהני אכלי תרומה וקדשים וזר אכיל חולין מהו דתימא הואיל וזר לא מצי אכיל תרומה וקדשים לא מצטרפי קמ"ל הואיל וכהן מצי אכיל חולין שפיר דמי

גדלו לה' אתי מדלא כתיב נגדלה שמו ונרוממה דייקא

ג' שאכלו כאחת אין רשאין ליחלק שלשה אין שנים לא ותימא מאי קושיא דילמא הכי קאמר שנים רשאין ליחלק הא אם רצו לזמן מזמנין. ופירש"י ועל כרחין רצה לומר שנים אין מזמנין ואפי' רצו דאי אמרת שנים אם רצו לזמן מזמנין אמאי אין האחד רשאי ליחלק ליזל איהו דלא ליפקע ברכת זימון בהכי ויזמנו השנים. ומיהו רבי לא הבין פירושו כי למה יפקיע תורת זימון ממנו והא קתני ד' אין רשאין ליחלק אע"פ שיש כדי זימון בג' הואיל ולא יצא הרביעי ידי זימון. וה"ר יוסף פירש בשם רבינו שמואל וז"ל שלשה שאכלו כאחת אין רשאין ליחלק וסיפא דהך בבא ששה רשאין ליחלק אבל שלשה וארבעה לא והיינו דפריך שלשה אין כלומר כשהן נחלקין ויהיו ג' לכל צד אז רשאין ליחלק אבל אי הוו שנים מצד אחד לא אמאי והא איכא זימון בשנים ואמאי אין רשאין ליחלק ד' וה' הואיל ואיכא זימון לכל צד, ורישא דהך בבא נקט ועיקר פרכא הוי מסיפא, ומתרץ התם דאיקבע להו חובה וכו'. ודוחק הוא שהרי יכול להקשות, מן האמצעיתא בפשיטות מדתני וכן ד' וכן ה' והוא אקשי מסיפא ע"י דיוק ואינו מקשה אלא מכח האמצעיתא. ולרבי נראה דהכי פירושו ג' אין ב' לא, וע"כ שלשה