תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות סט

שאם אמר באמצע הסעודה סברי מורי ומחמת זה הן מניחין לאכול ולשתות דשפיר דמי ואחד מברך לכולן ואין נראה לה"ר אלחנן דהואיל ותקנו חכמים שכל אחד יברך לעצמו אינו יוצא בברכת חבירו כמו שתקנו כן, ורבי אומר דאמרי' בירושלמי לפי שאין עונין אמן באמצע הסעודה שאין מסיחין בסעודה שלא יקדם קנה לושט כדאמרינן בפ"ק דתענית דקאמר בירושלמי בתשובת בן זומא לפי שאין בית הבליעה פנוי, אמר ר' מנא הדא אמרה הדין דעטיש בנו מיכלא אסור למימר ליה אסותא בגין סכנתא דנפשא

תנא הדס וכל דדמי לי' כך גרסת הלכות גדולות ומ"ר. ולא גרסינן תיובתא ומתני' דתני הדס וכל דדמי ליה שעיקרו לריח, כלומר לאפוקי תפוחים וחבושים שריחן טוב ואין עיקרן עשוי לריח כמו הדס ולכך לא מיקרו עצי בשמים

משחא כבישא. פירש ר"ח שמענו מרבותינו שכובשין שומשמין וורד ועצי בשמים זמן מרובה וקולטין השומשמין ריח של בשמים וטוחנין אותן ויש בו ריח של בשמים

ומשחא טחינא. קרוב לטחינתו נותנין עליה עצי בשמים ואינו קולט כל כך הריח

[ע"ב] הלכה כדברי המכריע. ר"ג שהוא מכריע לדברי ב"ש ואין זה ממש מכריע הראשונים, משום שנוטה לומר כדברי ב"ש יהא הלכה כמותו והלא בכמה מקומות השנים חולקין על היחיד ואין הלכה כמותן, ועוד שאם היה הכרעה ממש הא כבר פסק ר' יוחנן בשבת בפ' כירה הלכה כדברי המכריע. ודיני ההכרעה כתבתיה בחולין פ' ראשית הגז

הכי אמר רבא הלכה כדברי ב"ה ולא היא לשמוטי נפשיה הוא דעביד. כך כתוב בספרים שלנו בפירש"י אבל בספר רבינו יצחק אלפאסי פסק כרבא דאמר הלכה כדברי ב"ה, משמע שלא היה כתוב בספרו גרסת הספרים שלנו, וכן משמע בהלכות גדולות

[דף מ"ד ע"א] מברך על המליח. ואף ע"ג דאמרינן ואשמועינן דפת פוטר את הפרפרת איצטריך לאשמועינן דאפי' פת פעמים שהיא טפילה למליח באוכלי פירות גינוסר שמתוק למאוד והאוכלו אוכל מליח עמהן, כדאמר לקמן שהיו נותנין ספלי טרית לקוצצי תאנים ואותו מליח עיקר שאי איפשר לאוכלי פירות גינוסר בלא מליח והפת שעמו אינו אלא ללפת בו את המליח

זיונא ס"ד. פירש ר"ח זיונא ס"ד והאמר בריש פרקין דכל מידי זיין חוץ ממים ומלח

על העץ ועל פרי העץ. היכי דאכל תאנים וענבים ומיני מזונות ואשתי חמרא מברך ברוך א"י אמ"ה על המחיה ועל הכלכלה ועל הפירות ונטיל להו בהדי הדדי, ולא הוה חתימה בתרתי שהארץ היא המוציאה המחיה והיין והפירות, וכן היה נוהג רבי, ובברכה אחת מעין ג' דאמר הכא כתב בספר הרב רבינו משה בר מיימון שיש להזכיר מעין המאורע בשבת ובימים טובים ובחול המועד ור"ח ימים שיש בהם מוספים ולא ידענא מנא ליה אבל בירושלמי דפרקין איתא דבי ר' ינאי עבדינן ליה כאמצע ברכה, מהו להזכיר בה מעין המאורע. א"ר בא בר חנינא ר' זעירא מזכיר מעין המאורע א"ר ירמיה הואיל וחש לה ר' זעירא צריכין אנו מיחוש והוה משמע דאברכה אחת מעין שלש קאי, וצ"ע פירושו וגם העולם לא נהגו להזכיר בה מעין המאורע, ויכול להיות מה שמזכיר מעין המאורע זהו דוקא בימי חכמים שהם רגילין לקבוע עצמן על היין ועל הפירות כמו שמצינו לעיל גבי עובדא דבר קפרא, אבל עכשיו שאין אנו רגילין לקבוע עצמינו בכך לא מזכירינן, ופוק חזי מאי עמא דבר

על הארץ ועל הפירות יש שחותמין בברכה אחת מעין ג' לאחר ששתו יין על הגפן ועל פרי הגפן אבל יש שחותמין על הארץ ועל הפירות אפילו ביין כי למה ישנה חתימת ברכתו משאר פירות שחותמין על הארץ ועל (פרי הגפן) [הפירות]

אלא איפוך רב חסדא אמר על הארץ ועל הפירות ור' יוחנן אמר על הארץ ועל פירותיה. מכאן קשה לפירוש רבינו תם שפירש בפ"ק דקידושין גבי הא לן והא להו שהאמוראים שבבבל היו מדברים לתלמידיהם של ארץ ישראל והאמוראים של ארץ ישראל היו מדברים לתלמידיהם של בבל דהא א"כ מאי פריך הכא והלא כך המנהג שר' יוחנן מדבר לתלמידי בבל ורב חסדא לתלמידי ארץ ישראל. ושמא פשוט הוא לבעלי התלמוד שבאותה שעה לא היו תלמידים מבבל לפני ר' יוחנן ומארץ ישראל לפני רב חסדא ושם בפ"ק דקידושין הארכתי בזה וגם בפ"ק דשבת

ר' יוחנן אמר על הארץ ועל פירותיה. נראה דהכי נמי יש לברך בברכת המזון לבני ארץ ישראל על הארץ ועל מזונותיה במקום על הארץ ועל המזון

[ע"ב] אבל ירקי לא. שאין בו טעם כ"כ אחר אכילתו

כי מדכרנא עבידנא ככולהו. וכן אנו נוהגין כרב אשי דמברכין בתר מיא בורא נפשות רבות

דמברכי לבתר דמסלקי תפילייהו לשמור חוקיו. יש שמברכין כשמסלקין הציצית לשמור חוקיו, ואינו נראה לר"ת דדוקא גבי תפלין אמרינן הכי דגבי תפלין הכתוב מדבר דאיכא מ"ד בירושלמי פ' היה קורא גבי תפלין כשהוא חולצן אומר אקב"ו לשמור חוקיו, אתיא כמ"ד בחוקת תפלין הכתוב מדבר ברם כמ"ד בחוקת הפסח הכתוב מדבר לא, וא"כ לא כתב כלל גבי שאר מצות ואפי' גבי תפלין נמי אם מסלקן מבעוד יום אין לנו לברך אותה ברכה בשעת סילוק תפלין הואיל ואותה שעה אינן ראויין לסלק, ועוד הא קיי"ל בחוקת הפסח הכתוב מדבר דקיי"ל במנחות פ'