תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות סח

עצמינו לשתות יין] לאחר המזון והוי כמו שאר ימי השנה לדידהו. מ"ר

מי אמרינן התם זה לשתות וזה לשתות אבל הכא זה לשתות וזה לשרות. אומר רבי שאם הבדיל אדם על היין על שולחנו פוטר את היין שבתוך המזון ואע"ג דהבדלה שלא במקום סעודה הואיל והשתא מיהא במקום סעודה הבדיל דהא הכא שנינו בירך על היין שלפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון הואיל ולא אסח דעתיה ודעתו לשתות אחר המזון וה"ה נמי הכא, אלא בבירך על היין שבתוך המזון אי פטר יין שלאחר המזון [קמיבעיא לן] משום דזה לשתות וזה לשרות ולא אתי לשרות ומפיק לשתות אבל הא פשיטא דלכולי עלמא דיין שלפני המזון פוטר יין שבתוך המזון דלשתות מפיק לשרות הואיל ודעתו לשתות בתוך הסעודה, וה"ה יין הבדלה דקיימא עילויה, ועוד אמרינן פ' ערבי פסחים אותם בני אדם שקדשו בבית הכנסת רב אמר ידי קידוש יצאו וכו' עד ר' יוחנן אמר ידי יין נמי יצאו ואמר ר' יוחנן לטעמיה דאמר אחד שינוי יין ואחד שינוי מקום אין צריך לברך אלמא ר' יוחנן אית ליה יש קידוש שלא במקום סעודה ואפי' הכי קאמר שאין צריך לברך שיצאו ביין קידוש ואע"ג דאיתותב ר' יוחנן היינו דוקא בשינוי מקום מ"מ באותו מקום עצמו ודאי שלא היה צריך לברך שיין קידוש פוטר ואעפ"י שיש קידוש שלא במקום סעודה והשתא נמי להבדלה דפוטר יין שבתוך הסעודה. וכן פירש ה"ר יוסף דיין של קידוש ושל הבדלה פוטר יין שבתוך המזון משום דזה לשרות וזה לשתות ואע"ג דעיקרו אינו בא אלא למצוה. מ"ר

רב מונא ורב יהודה וכולהו תלמידוי דרב אמרי אינו פוטר. משמע לכאורה דהכי הלכתא כתלמידי דרב, וקיי"ל נמי מכח הקבלה דרב נחמן ורב ששת הלכתא כרב ששת באיסורי, ואע"ג דקיי"ל בבכורות פ' יש בכור דרב ושמואל הלכתא כרב באיסורי וכשמואל בדיני בהא לית הלכתא כרב כיון דכל תלמידוי דרב פליגי עליה מסתמא כך שמעו מאתו, ועוד שצריך לדחוק המשנה אליביה, מיהו אין דין זה נוהג בינינו שאין רגילין לקבוע עצמינו לשתיה לפני ברכת המזון וגם ה"ר יוסף פסק הלכתא כתלמידי דרב

היו יושבין כל אחד מברך לעצמו הסבו אחד מברך לכולם אומר רבי דבגמ' משמע דקאמר על ברכת המזון כעובדא דתלמידי דרב ולקמן בגמ' בפלוגתא דאמוראי דיין בעי הסיבה משמע דמיירי בברכת היין שלפניה ובברכת המוציא ואומר רבי דודאי בתרווייהו מיירי דברכת המוציא אפי' בשנים אחד מברך לכולם כמו שאנו רגילין ובשלשה אחד מברך לכולם בברכת זימון וקתני ישבו כל אחד מברך לעצמו הסבו אחד מברך לכולם בשלשה אחד מברך ברכת זימון לכולם שהי' רגילין כל אחד להסב על מטתו ושלחנו לפניו אבל עכשיו אין אנו רגילין בכך אלא כולן אוכלין בשולחן אחד וכשאנו יושבין יחד אנו רגילין לקבוע יחד

היו יושבין. פי' רש"י שלא היו מסובין על המטות בדרך שהיו עושין. ור"ח פי' שהיו יושבין לעסק אחר ונזדמן להם ואכלו כל אחד מברך לעצמו אבל הסבו מתחלה לאכול ולא לעסק אחר אחד מברך לכולן וה"ר יוסף פי' הסבו שישבו כסדר סביבות השולחן אבל ישבו שלא כסדר זה כאן וזה כאן שלא כסדר אכילה לא. ופי' רש"י אתי שפיר טפי

הסבו אין לא הסבו לא. וא"ת תיקשי ליה מרישא היו יושבין כל אחד מברך לעצמו ובברייתא קתני כי ישבו אחד מברך לכולן ולא ליקשי מסיפא על דיוקא. י"ל דאי הוה מקשה מרישא הוה אמינא שהיו יושבין שלא לצורך אכילה כי אם לעסק אחר אבל ישבו לאכול שפיר דמי כדקתני בברייתא והשתא מייתי סיפא שאין מועיל כלום אי ליכא הסיבה ודלא כפירוש ראשון של ר"ח ז"ל. ה"ר יוסף

ניזול וניכול לחמא בדוכתא פלן. וה"ה אם היו יושבין ואמרו נאכל. שהרי קבעו כאן מקומן ומתניתין מיירי בסתמא ולישנא קלילא הוא דנקט

הסבו אחד מברך לכולן ירושלמי ר' יהושע בן לוי אמר בשבועה כן הוא מתניתין באורחים הא בעל הבית בתוך ביתו לא תני ר' חייא אפי' בעל הבית בתוך ביתו, טעמא דרי"בל דבעה"ב בתוך ביתו אינו צריך הסבה שכל בני ביתו נגררין אצלו, ור' חייא מצריך הסיבה

[דף מ"ג ע"א] אבל יין לא צריך הסבה. הסיבת שולחן אבל ישבו כדי לשתות בעינן: לא מהני הסיבה. דדבר של קביעות בעינן

בא להם מים כל אחד נוטל ידו אחת. מפני כבוד הברכה או שנוגע בידו במשקה ולא דמי לנוטל ידיו לפירות שהוא מגסי הרוח כיון שאינו נוטל שתיהן אינו אלא לנקיות בעלמא

חוזר ונוטל שתיהן. משום דתכף לנטילת ידים סעודה ואין אוכלין בלא פת

בא להם יין וכו'. ואע"ג דאמרינן יין שלפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון, וכש"כ זה שלפניו הוא, שאני הכא כיון שעלו והסבו הוי כמו שינוי מקום דקיי"ל שצריך לברך בפ' ערבי פסחים

מסקנא דמילתא לפי שיטת התלמוד היכא דישבו כל אחד מברך לעצמו הסיבו אחד מברך לכולן והיכא דאמרו נאכל לחמא או ניזיל וניכול נהמי בדוכתא פלן כהסיבו דמי אבל עכשיו במקומות שלנו אין נוהג דין זה בינינו אלא ישבו לדידן היינו הסיבו לדידהו לגבי פת אבל לגבי יין אין אנו רגילין לקבוע סעודה על היין כמו שהם היו רגילים ואפי' הסיבו לא מהני מידי אלא כל אחד מברך לעצמו ואם בני אדם אוכלים מככר אחד רק שהולכין בדרך ואוכלין ולא ישבו כל אחד מברך לעצמו

לפי שאין בית הבליעה פנוי. פירש"י ואינם שומעים הברכה ובעינן דעת שומע ומשמיע ופירשו במחזורים