תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות סז

באמצע סעודה. וטעמא אומר רבינו טוב בה"ר יהודה חתן רבינו שלמה דכי פריך הכא יין נמי נפטריה פת דוקא מיין שייך לאקשויי הכי משום דיין זיין אבל ממים שאינן זיינין אין הפת פוטרתן, כדמוכח מתניתין דהנודר מן המזון מותר במים ומלח באומר כל הזן עלי ומשמע שסובר דשאר משקין שזנין יותר מן המים שהפת פוטרתן. ואין נ"ל שהרי יין פוטר כל מיני משקה לפי שעיקר משתה מיין, ואעפ"י שברכת בורא פה"ג לא שייך לשאר משקין וא"כ אין הטעם תלוי בכך אלא כמו שיין פוטר כל מיני משקה לפי שעיקר משתה מיין והוא ראש לכל מיני משקה ולכך הוא עיקר לענין ברכה והן טפלין לו כמו כן הפת לפי שעיקר סעודה מפת והמשקה אין בא אלא בשבילו פוטרתן פת חוץ מן היין כדמפרש טעמא. וה"ר יוסף פירש להכי מקשה התלמוד גבי יין דנפטריה פת טפי משאר משקין דלא חשיבי באין מחמת סעודה כמו יין שמחמת כח היין וטעמו אדם מתאוה לאכול וחשוב בהכי בא מחמת הסעודה טפי משאר משקין, ולפי טעמו של ה"ר יוסף היה משמע שעל המים שבתוך הסעודה צריך לברך ולא לשאר משקין לפי שהן חשובין באין מחמת הסעודה כמו יין אבל הוא כתב שיש בתוספת שיש לברך על כל שאר משקין כמו מים באמצע סעודה וכן פירש בה"ג, מיהו רבי ור"ת לא היו נוהגין לברך כלל כי אם על היין שבתוך הסעודה ומים נמי מיקרו באים מחמת הסעודה כדאמר בהמקבל וכולן פת של שחרית וקיתון של מים מבטלתן, והא דתני ר' חייא יין פוטר כל מיני משקה לאו בתוך הסעודה מיירי אלא כשקובעין עצמן לשתיה בלא סעודה כגון יין שלפני המזון או לאחר ברה"מ שלא בשעת הסעוד' כלל מיהו כתוב במחזורי' שיש לברך על המים באמצ' סעוד' עכ"פ דנמלך הוי שאין אדם שותה מים אלא לצמאו וסברא גדולה היא זו שאם יברכו על המים שבאמצע הסעודה שיברכו על כל פעם ופעם מטעמא דפרישנא אבל רבי לא היה נוהג לברך על שום משקה בתוך הסעודה כלל כדפרישנא לעיל

שאני יין הואיל וגורם ברכה לעצמו. פי' רש"י בכמה מקומות בא ומברכין עליו ואעפ"י שלא היו צריכין לשתייתו, ור"ח פירש שהוא פוטר כל שאר משקין וזהו גורם ברכה לעצמו כשיש יין ושאר משקין לפניו היין גורם ברכה לעצמו ופוטר את כולם, כיון דחשיב כולי האי לא בטיל ורבינו שמואל פירש גורם ברכה לעצמו שמברך עליו בורא פרי הגפן ובתחלה כשהן ענבים בורא פרי העץ ואמרינן לעיל טעמא משום דאשתני לעלויא וכיון דמשום חשיבותו נשתנית ברכתו אין לנו לבטלה משום ברכת פת

[דף מ"ב ע"א] לחמניות מערבין בהן ומברכין עליהן המוציא לחם מ"ה, ומוקמינן בדקבע סעודה עלייהו. פי' רש"י אובליא"ש, וקשיא שהרי לחם גמור הוא למאי דמפרש ר"ת שמברכין עליהן המוציא כיון שתחלתן וסופן עיסה כמו על לחם גמור, והיה נראה דלחמניות כעין בלנש"ט ואובלט"ש שהן דקות מאוד ואז אין מברכין עליהן כי אם בורא מיני מזונות אם לא דקבע סעודתו עלייהו שאז מברך עליהן המוציא וג' ברכות ואי אכיל להו שלא מחמת הסעוד' בתוך הסעוד' טעונין ברכה לפניהם ולא לאחריהם ולחמניות ופת הבאה בכסנין הכל אחד וגם נ"ל נכון לברך על ניבל"ש אי קבע סעודתו עלייהו המוציא וג' ברכות

ולא בריך. ג' ברכות אבל פשיטא שצריך לברך ברכה אחת מעין ג' דלא גרע ממעשה קדרה דמברך בורא מיני מזונות תחלה ובסוף ברכה אחת מעין ג'

לבתר דסליקו תכא מקמייהו שדרו להו ריסתנא וכו' מכאן משמע שהיו רגילין להסיר השלחן לפני ברכת המזון ולא כמנהג העולם שמקפידין מלהסיר הלחם והמפה לפני ברכת המזון דהכא משמע שהיו מסלקין את התכא. ואין כאן לתת לנו ראיה כי להם היו שולחנות שכל אחד בפני עצמו על שלחנו ולא היו מסירין השולחן מלפני המברך כי אם מלפני אחרים ולא לנו שאנו רגילין כולנו לשולחן אחד אין בזה לסלק המפה והלחם עד אחר ברכת המזון. וה"ר יוסף כתב שיש מקומות שנוהגין שלוקחין המפה והלחם ומשימין אותן לפני המברך אבל לגמרי נראה שיש לסלק המפה והשולחן קודם ברכת המזון

שלש תכיפות הן תכף וכו'. תימא אמאי לא חשיב ההיא דבריש אלו דברים דאמרי ב"ה תכף לנטילת ידים סעודה. י"ל דמתניתין היא ולא חש למנותה, ואע"פ שזה הלשון של תכף לנטילת ידים תנא הוא ששונה הברייתא מ"מ מתניתין הוא דמפרש, ועוד שבאלו ג' דברים יש פסוקים בירושלמי תכף לסמיכה שחיטה דכתיב וסמך ושחט גאולה לתפלה דכתיב יהיו לרצון אמרי פי ובתר הכי כתיב יענך ה' ביום צרה ונטילת ידים לברכה דכתיב שאו ידיכם קדש וברכו את ה', והלכתא הואיל ונטל ידיו באחרונה אסור לאכול עד שיברך ואי אמר הב לן ונברך כנטילת ידים דמי, כדאמרי' בפ' ערבי פסחים כיון דאמריתו הב לן ונברך אסור לכו למשתי עד דברכיתו, ומפרש רבינו שמואל ברכת המזון. וכן פירשו בתוספת ודלא כפירוש המפרשים ברכת בורא פרי הגפן, כדפירשנו התם

בירך על הפת פטר את הפרפרת. פירוש ר"ח פת צנומה בקערה דלית בה תוריתא דנהמא דמברכין עליה בורא מיני מזונות והיינו דאיצטריך למימר בירך על הפרפרת לא פטר את הפת, ואע"ג דהוי מין פת, והכי מוכח בגמ' דחשיב פרפרת מעין מעשה קדרה ומעשה קדרה הן חילקא טרגיס זריז וערסן כדאמר לעיל והן כעין סופגנין שבלילתן רכה שמטוגנין בשמן שאנו לועזים קרפיליי"ש. מ"ר. וכן פירש ה"ר יוסף

[ע"ב] ובשעת הקזת דם אומר רבי שהן היו קובעין עצמן לשתות יין לאחר המזון ביום הקזה קודם ברכת המזון [אבל עכשיו אין אנו קובעין