תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות סו

ובאין ללפת בהן ואם נפשך לומר שאכלן בפני עצמן תוך הסעוד' בלא ללפת כש"כ דלאחר הסעודה היה צריך לפרש שלא אכלו ברגילותו אלא בתוך הסעודה, ועוד בשר ודגים וגבינה וכיוצא בהן שלא באו ללפת אלא בפני עצמו מה יהא דינו לדברי רבינו [רש"י ז"ל] הואיל ולא פסק רב פפא אלא בדברים הבאים מחמת הסעודה דהיינו כל דבר שהובא ללפת וכשהובא ללפת הרי השני דינין אחרונים שאמר רב פפא שאותן דברים שהן מזון כגון כרוב ולא באו ללפת צריכין ברכה לפניה ולא לאחריה ודברים הרגילין לבא אחר הסעודה כגון פירות אפילו הביאן תוך הסעודה צריכין ברכה לפניה ולאחריה הרי בשר וכיוצא בהן אינו לא דברים הבאים מחמת הסעודה דהיינו מזון ולא דבר הרגיל לבא לאחר הסעודה דהיינו פירות דודאי אין רגילין לבא לאחר הסעודה וגם אינן מזון. ואם תאמר שאינן לא כך ולא כך ומ"מ מדברי רב פפא אנו למדין שצריכין ברכה לפניהן ולאחריהן כגון פירות כי הטעם תלוי במה שהפירות אינו מזון לפירוש ה"ג. ומה שהזכיר תרדין עם דברים הבאים שלא מחמת סעודה בתוך הסעודה לא דק שהרי אינו מזון ולא היה לכוללן עמו וגם אלו אינן מזון זה לא יתכן דא"כ לא הי' לו לרב פפא לומר לבתרייתא דבר הרגיל לבא אחר הסעודה דמשמע אלא פירות אלא הוה ליה למימר דברים שאין מזון והוי אז בשר ודגים בכלל. ובערוך פירש שיש מי שאומר שאפי' תאנים וענבים מיקרי מחמת הסעודה תוך הסעודה שפעמים שאוכל בהן פתו [ושלא מחמת הסעודה הוא הנקרא בלשון] ערבי העשוי משקדים ודבש ובאין לתענוג ובסיום פירושו פירש לאחר הסעודה כגון אבטיחים ותאנים וענבים שהובאו לאחר הסעודה לאחר סילוק הפת, ושיטת רבי נכונה כמו שפירשנו וכמו שכתב הערוך, ומאי דפריש לאחר הסעודה שהובאו לאחר הסעודה סיוע לפירוש רבי ודלא כפירש"י וה"ג שפירשו שרגיל לבא אחר הסעודה ובאו תוך הסעודה, ויש לספק אם אוכל בתחלתו פת ופירות והם עיקר סעודה אם יברך עליהן ואם לאו, וסברא הוא שלא יברך עליהן דהשתא הוה להו מחמת הסעודה טובא ולא מיקרי הביאו לפניהם דכל עיקר סעודה סומך עליהן, ומסתבר דפת פוטרתן אפי' אוכלן פעמים בלא פת, ובירושלמי רב הונא אכל תמרי עם פתא אמר ליה ר' חייא בר אשי פליג את על רבך שבקינהו בתר מזונך ואת מברך עליהון תחלה וסוף, א"ל אינון עיקר מגיסתי, פירוש עיקר סעודתי הם ואיך אניחם עד לבסוף ומשמע דלאחר מזונך דקאמר ליה היינו לאחר סעודתו לפני ברכת המזון כמו פטר את היין שלאחר המזון דמתניתין ומשמע לפי זה שסובר שתאנים וענבים ותמרים לאחר הסעודה טעון ברכה לפניה ולאחריה ובתוך הסעודה אינו טעון ברכה לאחריה ואעפ"י שאוכלן בלא פת דאי בלא פת נמי טעונין ברכה לפניה ולאחריה אעפ"י שאוכלן בתוך הסעודה למה הי' לו לומר שבקינהו בתר מזונך [ואין לפרש בתר מזונך] אחר ברכת המזון כי לא מצינו שהי' קובעין עצמן לאכילה ושתיה לאחר ברכת המזון כי אם לפני ברכת המזון קודם סילוק התכא אלמא לאחר המזון כדפרישנא, ומ"מ אין להוכיח מכאן שאם הביא פירות לאכול בהן פתו ועלה בדעתו באמצע סעודה לאכול מקצתן בלא פת שלא יהי' טעונין ברכה לפניהם כי מה שאמר להניחם לאחר המזון כדי לברך עליהם תחלה וסוף משום ברכה דלבסוף קאמר ליה, דבר זה מפי רבי ומפי ה"ר אלחנן בנו ז"ל

מסקנא דמילתא דכל אותן דברים הבאין תוך הסעודה מחמת הסעודה כגון מיני מליח וחביצא ודייסא ובשר ודגים וכיוצא בהן אעפ"י שאכלן בלא פת כיון שעל עיקר סעודה הן באין לא יברך עליהן כלל ודברים הבאים שלא מחמת סעודה כגון תאנים וענבים שבאין להקל הסעודה מעליו ואינן באין לעיקר סעודה טעונים ברכה לפניהם ולא לאחריהם כרב הונא ורב נחמן ולאחר הסעודה קודם ברכת המזון שמסלקין ומושכין ידיהן מן הפת טעונין ברכה לפניהן ולאחריהן, בין מיני פירות בין מיני בשר ומליח ודגים כיון שאחר הסעודה הן באין טעונים ברכה לפניהם ולאחריהם אבל דין אחרון זה אינו מצוי בינינו שאין אנו מושכין ידינו מן הפת קודם ברכת המזון [ולאחר ברכת המזון] כל דבר טעון ברכה לפניו ולאחריו ובזה לא דברה ההלכה דהא פשיטא שלא היה צריך להשמיענו זה. ועל היין שבתוך המזון פירשב"ם בערבי פסחים שאין צריכין ברכה לאחר ברכת המזון מקו"ח דהשתא ברכה אחת מעין ג' פוטרתן קו"ח ג' ברכות, מיהו אומר ה"ר אלחנן שאין זה קו"ח גמור דדברים הבאים לאחר הסעודה שלא מחמת הסעודה קודם ברכת המזון יוכיחו שטעון ברכה לפניהם ולאחריהם ואין ברכת המזון פוטרתן וכן דברים הבאים לאחר הסעודה מחמת הסעודה לרב ששת, ומ"מ אין צריך ברכה לאחריו דהוי דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה דפת פוטרתן, ומ"מ לפניו צריך לברך הואיל וקובע ברכה לעצמו, אבל על היין של כוס ברכת המזון פסק בה"ג שאין צריך לברך אחריה על הגפן ולא ידענא טעמא ושמא חושבו כבא מחמת הסעודה אעפ"י שהפסיק בברכת המזון וזה אינו נכון, והעם לא נהגו כן

אי הכי יין נמי ליפטריה פת. כדבר שהוא בא מחמת הסעודה בתוך הסעודה שבא לשרות את המאכל, וגם אי איפשר לאכילה בלא שתיה. ומכאן אומר רבי ור"ת שאם אדם שתה מים ואפי' שאר משקין בלא יין בתוך הסעודה דפת פוטרתן דיין נמי היה פוטרו פת אי לאו משום טעמא שהוא גורם לעצמו ברכה, ואין לברך עליהן כלל כי אם על היין, וכן היה נוהג רבי שלא היה מברך כלל על שום משקה בתוך הסעודה כי אם על היין אבל במחזורים כתוב וכן הוא בה"ג שיש לברך על המים