תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות סה
Tosafot Rabino Yehuda Hachasid (berachot) 65 · תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות · free full Hebrew text
Open in the reader →שאינו נראה לרבינו שמואל דאפילו היכא שהצנון עיקר אמרינן לעיל מברך על הצנון ופוטר את הזית וכש"כ דפת עיקר, ואין נ"ל דלעיל מיירי דאוכל צנון והזית יחד דבזה אחר זה אכיל להו אלא שאוכל הזית להמתיק את הצנון וגם בערוך נמצא כדברינו דדייסא אין טעונה ברכה לא לפניה ולא לאחריה ממה נפשך אם כנהמא יחשב וכדאמרי' בבלאי טפשאי דאכלי נהמא בנהמא פת פוטרת פת ואי לא חשיב פת הוי כשאר תבשילין דפת פוטרתו. וא"ת ומאי שנא דייסא מפת הבאה בכסנין דאמרי' בסמוך שטעון ברכה לפניה ולא לאחריה וזהו בתוך הסעודה דאיירי בהו ובעי למימר דמברך לפניה בורא מיני מזונות ולא לאחריה ברכה אחת מעין שלש כדמוכח בסמוך דאפי' המוציא וג' ברכות מחייב בהו רב מונא בשם רב יהודה אלא שאין הלכה כמותו וכי קבע סעודתו עלייהו מודיתו לרב מונא כדפרישנא לקמן בסמוך. י"ל כי דייסא היא באה להשביע והיא עיקר הסעודה אבל פת הבאה בכסנין אינה באה אלא לעידון ותענוג להקל מכובד המאכל ויפה ללב כדאמרינן הני כסני מעלי לליבא, ולכך מברך לפניה דלא מפטרי בהמוציא ולא לאחריה דברכת המזון פוטרת ואפי' לרב ששת כדאמרי', ואעפ"י שאינו פוטר תאנים וענבים משום דמזין הוי טפי מתאנים וענבים, אי נמי פת הבאה בכסנין מחמת הסעודה חשיב טפי מתאנים וענבים שבאים להמשיך ולהקל, ומ"מ הואיל שאינה באה לסעוד את הלב אין פת פוטרתה לפניה, ואדרבה קצת יש ראיה מפת הבאה בכסנין דדייסא אין מברכין לפניה מדלא אשכח אלא פת הבאה בכסנין שמברך לפניה ולא לאחריה ואין נראה לומר דלרב ששת שהיה מחייב תאנים וענבים בין לפניה בין לאחריה דה"ה דייסא, דלא מסתבר למימר הכי דכיון דדייסא הוי מזון (ותנא) [ואינהו] בתוך הסעודה מיירי דומיא דתאנים וענבים דאיירי בהן ולא לאחר ברכת המזון כדפירש הקונטרס, ועוד דאי בלא סעודה מיירי היכי מצי למימר שאין לך שטעון ברכה לפניו ואין טעון לאחריו אלא פת הבאה בכסנין והרי פת אורז ודוחן שאין מברכין לאחריה אלא בורא נ"ר ואע"פ שמברכין עליה בורא מיני מזונות, ועוד דאי בלא סעודה מיירי היכי מסתבר שלא יברכו אחריה ברכה אחת מעין ג' הואיל ואי הוו קבעי סעודת' עילוייהו מברך המוציא ושלש ברכות:
ולחמניות דקות שקורין פיבל"ש בלעז נראה דודאי [לא] פטרה להו פת מברכה שלפניה דלא חשיבי מחמת הסעודה טפי מפת הבאה בכסנין. ומאחר שפירשנו שדייסא היא בכלל דברים הבאים מחמת הסעודה שאין טעונין ברכה לא לפניה ולא לאחריה מעתה לא יתכן מה שפירש הלכות גדולות שדברים הבאים שלא מחמת הסעודה הוי כעין דייסא וחביצא, אלא מסתבר טפי לפרש דברים הבאים בתוך הסעודה שלא מחמת סעודה כגון תאנים וענבים כפירוש רבי. ועוד שדבר ידוע הוא שאין מברכין על פירות לאחר שאוכלין אותן בתוך הסעודה ולא כדברי הלכות גדולות ולאחר הסעודה נראה פירושו בכל הני דלעיל שהביאום אחר סילוק הפת מיירי ומה שפירש בה"ג טעם דייסא וחביצא בתוך הסעודה שברכת המזון פוטרת לפי שהוא מזון אבל תאנים וענבים לא הוי מזון לא משמע לישנא דשמעתא דליהוי תלי טעמא בהכי שלא הזכיר בתלמוד טעם זה, ועוד כל מיני זייני לבד ממים ושייך בהו ברכת הזן ונהי דמזון לא שייך בהו מיהו ברכת הארץ וברכת ירושלים דעדיפי ממעין שלש יפטרום למזון שנזכר בברכת המזון שהוא בשתי ברכות ראשונות וכן בשביל פת. ומ"מ מותר של ברכות יפטור התאנים וענבים כמו הדייסא, ואפי' התחיל ברכת הזן על התמרים בלא לחם יצא כי חתם בתמרי משום דתמרי מיזן זייני ועוד דבשר ודגים ברכת המזון פוטרת לפי שבאה מחמת הסעודה אף על פי שאינה מזון [ומה שפי' בה"ג דברים הבאים בתוך הסעודה שלא מחמת סעודה, כגון כרוב ותרדין שהן מזון] לא נהירא דאמרינן לקמן כרוב אף למזון תרדין לרפואה חזקה, ומה שפירש גבי לאחר הסעודה דברים הרגילין לבא אחר הסעודה כגון פירות והביאום בתוך הסעודה, וברישא דמילתא פירש דברים הבאים מחמת סעודה כשמלפתין בהן את הפת, והקשינו עליו דפשיטא דמתניתין היא דפוטרת פת, ואין לתרץ דאגב מילי אחריני דפסיק רב פפא נקט הך מילתא ואע"ג דמתניתין היא ואשמועינן נמי דפת עיקר לכל מילי דאכליה בהדיה דא"כ לא הוי ליה למימר מילתא בהאי לישנא, וקושיא שהקשינו עליו מאי פריך יין נמי לפטריה פת אין לתרץ לפי שבא לשרות האכילה שבמעיו והוי כאלו שותיהו עם הפת, דהיכי פשיטא ליה כולי האי דשתיית מים ליפטריה פת דפריך ליה אי הכי יין נמי נפטרי' פת, ואם נפשך לומר כיון שעל ידי השתיה הוא יכול לאכול יותר מן הפת שאחר שהשתיה פותחת ומרחבת מעיו לאכול להכי חשיב ליה טפל כאלו הוי בהדי הדדי כזית הבא מחמת צנון דאין לומר אפי' (לא) בא לאחר הצנון פטר ליה צנון, ואי נמי תפרש שלא רצה [לפרש] מחמת סעודה ללפת בו את הפת דוקא, אלא כך רצה לומר כשהביאם עיקר הבאתו ללפת בהן את הפת אין טעונין ברכה לפניה ולאחריה אפי' יאכל מהן הרבה בלא פת בתוך הסעודה הואיל ועיקרן לא באו אלא ללפת בהן את הפת פטרי להו פת, מ"מ יקשה על פירושו כי דברים הבאים מחמת הסעודה הוי פירושו דברים הבאים עכשיו בסעודה זו מחמת הסעודה דהיינו ללפת בהן את הפת ולא יהא פירושו [דסיפא] דברים הרגילין לבא אחר הסעודה שכן רגילותן ועכשיו הביאן בתוך הסעודה, ועוד מה שמפרש גם לאחר הסעודה שכן רגילותן אבל עכשיו הביאן בתוך הסעודה, זה שעכשיו הביאן בתוך הסעודה חסר מן הספר, ועוד בתוך הסעודה דגבי מחמת סעודה למה הוזכר פשיטא דבתוך הסעוד' אוכלין אותן הואיל