תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות סג

כל כלי בעלי בתים. דוקא בעלי בתים אבל של אומן אמר התם במס' כלים רמון שאמרו עד אפילו במשהו טהור לפי שמבטלו יותר מהרה מתורת כלי ממה שמבטלן בעל הבית

שיעורייהו כרמונים. והיינו כדאמרינן ניקב כמוציא רמון טהור מכלום משמע שאינו צריך אלא רמון אחד. וא"ת הדתנן במס' כלים רמון שאמרו עד שיהא ג' רמונים אחוזים זה בזה, ואומר רבי דלעולם בעינן שיהא הרמונים אחוזים זה בזה ולעולם לא יצא דרך הנקב אלא אחד מ"מ אינו יוצא כל כך בריוח כשהוא בחבוריו כמו שהוא לבדו

[ע"ב] ואידך הני שיעורין בהדיא מי כתיבי. לאו משום דלר' חנין שיעורין כתיבי דהא בפ"ק דסוכה ובריש מס' עירובין קאמר ותסברא שיעורא מי כתיבא ועל ר' יוחנן גופיה פריך הכי אלא הלכה למשה מסיני הוו וקראי אסמכתא בעלמא, ובפ"ק דסוכה כתבתי היטב

זה שני לארץ וכו'. מיהו אומר רשב"ם דחטה הקודמת לפסוק תקדום לזית. וא"ת לכתוב חטה וזית ושעורה י"ל שלא רצה להפסיק בין חטה ושעורה שהן שני מיני זרעים

הביאו לפניהם תאנים וענבים בתוך הסעודה. וכגון שאין באין ללפת את הפת אלא לקינוח סעודה כעין שאנו רגילים לאכול פירות בקינוח סעודה וטעונין ברכה לפניהן ולא לאחריהן ופסקא דרב פפא כרב הונא ורב נחמן הוי כמו שאפרש בסמוך

שאין לך דבר שטעון ברכה לפניה ואין טעון ברכה לאחריה אלא פת הבאה בכסנין. פירש"י פת הבאה בכסנין לאחר ברכת המזון היו מביאין כסנין והן קליות ומביאין עמהן פת הנילושה בתבלין כעין אובליא"ש שלנו ומאכלה מועט מתוך שנותנין בה תבלין הרבה ושקדים ואגוזים ולכך לא הטעינוה ברכה לאחריה מעין שלש אלא הוי כמו אורז ודוחן דלפניו בורא מיני מזונות ולאחריו ולא כלום כלומר בורא נפשות, ולא הבין רבי מה רצה לומר דודאי לא מיירי הכא שאוכלן לאחר ברכת המזון דודאי צריך התם ברכה אחת מעין ג' דלא גרע מחמשת המינין אבל הכא מיירי שאוכלה לאחר סעודה קודם ברכת המזון במקום תאנים וענבים ומתוך שאינו באה אלא לקינוח סעודה והוי מועט לא רצו לקבוע ברכה לאחריו ולא דמיא לתאנים וענבים, דהכא דלקינוח באין אפי' רב ששת מודה שלא יברך אחריהן דברכת המזון פוטרתו, ועוד קשה לפירושו מאי קאמר שאין לך דבר שטעון ברכה לפניה ואין טעון ברכה לאחריה אלא פת הבאה בכסנין והא איכא אורז ודוחן שהביא רש"י. ע"כ נראה שאחר המזון מיירי ולקינוח סעודה כדפרישנא וכן פירש רבינו לקמן גבי מילתא דרב פפא

פת הבאה בכסנין. פר"ח פת העשויה כמו כיסין שהן מלאים סוקר"א ושקדים ואגוזים ורמונים ומיני תבלין וכיוצא בהן שעושין אותן כמו כיסין ולועסין אותן בבתי משתאות אחר הסעודה וכן פירש בערוך

אמר רב פפא הלכתא דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה אין טעונין ברכה לא לפניה ולא לאחריה. מפרש רבי כגון דגים ובשר וכיוצא בהן וירק וכל דבר מלוח שרגילין לאכול עם הפת בתוך הסעודה אעפ"י שאוכלין אותן בלא פת וכן דייסא ורומשייל"ש וכיוצא בהן כיון שעיקר סעודה הן רגילין להיות אין טעונין ברכה לא לפניהן ולא לאחריהן חוץ מן היין מפני שגורם ברכה לעצמו טעון ברכה לעצמו כדתנן במשנה אבל לא לאחריו כדמוכח שמעתא דערבי פסחים דחד מינייהו בריך אכסא קמא ואכסא דברכתא כתלמידוי דרב משום דברכת המזון הויא הפסקה כדמפרש טעמא בפ' כסוי הדם, וש"מ שלא יברך על כוסות הראשונים על הגפן שא"כ למה לי טעמא משום הפסקה דברכת המזון ותיפוק ליה משום ברכה דעל הגפן שלאחריו, ומחד מינייהו דבריך אכסא קמא ותו לא אין להוכיח שלא תועיל ברכת המזון לפטור ברכה שלאחר היין היכא שמברך בלא כוס ומפסיק שתייתו ורוצה ליפטר בברכה אחרת ע"י ברכת המזון דהא מפסקת ברכת המזון ויצטרך לחזור ולברך על היין שלפניו כאלו הפסיק בעל הגפן שזהו בשביל שמתכוין לברך ברכת המזון על המזון דוקא ולא על היין שהרי הכוס בידו שרוצה לשתות ולכך אין עולה על היין לאחריו, וכמו שפירשנו דברים הבאים מחמת סעודה כן פירש בה"ג שפירש כגון בשרא וכוורי וכל מיני דבישולי דדרכייהו למיכל בהו רפתא וירקי ובוצינא אין טעונין ברכה לא לפניהן ולא לאחריהן ויש ספרים דגרסי בהדיא בהו כגון בשרא וכוורי. ומהאי טעמא אומר רבי שאין אנו מברכין בפסח בטבול שני ב"פ האדמה כמו בטיבול ראשון שמברך ב"פ האדמה שהרי אגדה ועקירת שולחן הוי הפסק בנתיים והיסח הדעת שבין זה לזה דמהאי טעמא צריך ליטול ידיו פעם שנית לצורך סעודה ולא נפקי בנטילת ידים שעשו לצורך טיבול ירקות שעשו במשקה. וגם נראה שלא ימתינו כל כך לברך באחרונה בורא נפשות רבות על טיבול ראשון עד שיצטרף לטיבול שני לצאת בברכת המזון מברכה אחרונה של טיבול ראשון הואיל ונתחייבו לברך עליו באחרונה דהא כיון שיש דבר מועט טבילת ירק ויש הפסק מרובה בנתיים דהגדתא והלילא ועקירת שולחן נראה שהוא הפסק גמור ואשכחן בברכת המזון שהקפידו עליו חכמים שלא להשהותו אלא כל זמן שצמא או כל זמן שאינו רעב מחמת אותה סעודה ומשום מצות חבילות חבילות ליכא אם היו מברכין על אכילת מרור וב"פ האדמה מידי דהוה אכוס של קידוש, ואמרינן נמי בערבי פסחים